ביום ראשון הקרוב (16.6) אמור להתקיים דיון הוכחות בתביעה שהגיש צלם העיתונות הפלסטיני נידאל שתיה נגד מדינת ישראל בגין פגיעתו ופציעתו מירי חיילי צה"ל. שתיה, צלם פרילנסר בן 49, נשוי ואב לילדים, גר בכפר סאלם שליד שכם ומצלם עבור סוכנות הידיעות הסינית Xinhua. ב-16 למאי 2015 יצא לתעד, יחד עם עיתונאים אחרים, הפגנה פלסטינית שנערכה במחסום חווארה לציון "יום הנכבה".
לפי כתב התביעה שהגיש שתיה, באמצעות עו"ד איתי מק, בסביבות השעה 11:30 בבוקר הפגינו הפלסטינים בסמוך למחסום בלי להפעיל אלימות כלשהי או לסכן את החיילים. שתיה עמד יחד עם עיתונאים נוספים במרחק של כ-50 מטר מהמפגינים. כוחות צה"ל זרקו רימוני הלם וביקשו מהמפגינים להתפזר, ואלו בתגובה השיבו להם בצעקות בערבית כי ההפגנה אינה אלימה. בצה"ל, יש לציין, טוענים כי ההפגנה כן היתה אלימה.
לאחר מכן, כך לפי כתב התביעה, אשה איטלקייה שעמדה בראש ההפגנה הרימה את ידיה כאות כך שאינה חמושה. אחד החיילים ירה לעברה שני כדורי גומי שפגעו בידה ובבטנה, ומיד לאחר מכן ירה כדור גומי לעבר פניו של שתיה. הוא נפצע ופונה באמבולנס לקבלת טיפול רפואי, אך איבד את ראייתו בעין שמאל כתוצאה מהירי.
לפי שתיה, אין ספק כי החייל שירה בו ידע שהוא עיתונאי, שכן בזמן הירי שהה לצד קבוצה גדולה של עיתונאים, לבש אפוד שעליו הכיתוב PRESS, נשא מצלמות מקצועיות גדולות והביט דרך עדשת אחת מהן בחיילים.
"לא היתה כל הצדקה לירי, ובפרט לא היתה הצדקה לירי מכוון לעבר ראשו של התובע בעת שהיה עם קבוצת העיתונאים"
"לא היתה כל הצדקה לירי, ובפרט לא היתה הצדקה לירי מכוון לעבר ראשו של התובע בעת שהיה עם קבוצת העיתונאים", נטען בכתב התביעה. "הירי הרשלני ושלא כדין בתובע ממחיש את הבלבול ששורר בקרב חלק מחיילי צה"ל בהבנת ההגדרה של 'פעולה מלחמתית', המעניקה להם חסינות בישראל מהליכים פליליים ואזרחיים. הבלבול גרם להם כנראה לחשוב כי מותר לירות לעבר עיתונאים טרם בכלל נוצר חיכוך כלשהו בינם לבין המפגינים".
שתיה, שכבר קיבל בעבר פיצוי ממדינת ישראל בעקבות מקרה שבו הותקף על-ידי חיילים, פנה זמן קצר לאחר האירוע לפרקליטות הצבאית והגיש תלונה. כשנה לאחר מכן נמסר לו מהפרקליטות הצבאית כי לאחר בדיקה הוחלט לסגור את תלונתו בלי לנקוט צעד משפטי כלשהו נגד חיילי צה"ל. בפרקליטות הצבאית הסבירו לו שנפגע במהלך הפרת סדר אלימה שכללה זריקת בקבוק תבערה ויידוי אבנים לעבר כוחות צה"ל. שתיה טוען כי אם אכן התרחשה הפרת סדר אלימה שכזו, היה זה רק לאחר הירי בו ובמפגינה האיטלקייה. עוד טענו בפרקליטות הצבאית כי הכדור שפגע בשתיה לא כוון לעברו, אלא אל עבר אחד המפגינים.
בשל כך פנה שתיה לבית-המשפט השלום בירושלים. הוא טוען כי הירי עליו הוא בגדר עבירת תקיפה, וכי כוחות הביטחון פעלו ברשלנות ואחראים לנזק שנגרם לו כתוצאה ממעשיהם. מלבד הפסד ימי עבודה נגרם לו נזק קבוע לראייה, פגיעה שמשפיעה כמובן על עבודתו כצלם עיתונות.
תצלומים מההפגנה ליד מחסום חווארה שהוגשו לבית-המשפט (צילום: נידאל שתיה)
המדינה טוענת להגנתה, באמצעות עו"ד אלה גלילי-סחר מפרקליטות מחוז תל-אביב, כי יש לדחות את התביעה משום שחיילי צה"ל פעלו כדין, מתוך הגנה עצמית ולצורך צבאי-מבצעי במסגרת "פעולה מלחמתית". לטענת המדינה, לא דבק רבב במעשיהם של החיילים, לא אירעה שום התרשלות מצדם, והם "הותקפו באורח אלים ביותר על-ידי המון מתפרע".
לפי המדינה, באותו יום סמוך למחסום חווארה לא התקיימה הפגנה אלא "התפרעות בכסות של מעין הפגנה": המתפרעים יידו אבנים, בקבוקי צבע ובקבוק תבערה לעבר כוח צה"ל, ואף הבעירו צמיגים – ורק לאחר מכן, ולנוכח הסכנה שנשקפה להם, עשו חיילי צה"ל שימוש מדוד ברימוני הלם. לטענת המדינה, כשרימוני ההלם לא הביאו לפיזור המתפרעים, והללו המשיכו ליידות אבנים ובקבוקים והתקדמו לעבר החיילים, "בוצע ירי כדורי גומי אשר כוון לפלג גופם התחתון של מיידי האבנים" (גובהו של שתיה, לפי כתב התביעה, הוא 1.80 מטר).
אף ששתיה צירף לתביעתו שלל מסמכים רפואיים המעידים כי נפגע מכדור גומי בעינו, המדינה טוענת להגנתה כי "לא מן הנמנע ואף סביר לא פחות כי התובע, אם נפגע [במהלך האירוע], נפצע כתוצאה של יידוי חפץ כזה או אחר על-ידי שאר המתפרעים".
בתגובה לטענות המדינה טען שתיה כי התצלומים שהגיש לבית-המשפט סותרים את גרסתה, שכן נראים בהם רימוני הלם מונחים על הכביש ליד המפגינים, בלי צמיגים בוערים, עשן מצמיגים או בקבוקי צבע ותבערה מנופצים. המדינה טענה מנגד כי תצלום המפגינים שהגיש שתיה הוא תצלום חלקי, של קבוצה שהלכה בראש ההפגנה, כך שלא ניתן לדעת מי עמד מאחוריה ומה הללו עשו.
קטע מיומן המבצעים המתאר את האירוע שבו נפצע שתיה, כפי שהוגש לבית-המשפט (לחצו להגדלה)
בהמשך ההליך הגישה המדינה לבית-המשפט חלק מיומן המבצעים של הכוח באותו היום, ובו נכתב כי זוהתה פגיעה מירי כדור גומי בשתיה. שתיה טען כי די בכך כדי להבין שאין ממש בטענה כאילו נפגע מחפץ שיידו המפגינים.
עוד טוען שתיה כי מחומרי החקירה הצבאית, שחלקם הוגשו לבית-המשפט, עולה תמונה של טיוח. אף חייל לא נחקר לגבי פציעתו, וזאת משום שלא ניתן כביכול לברר את זהות החיילים שירו במהלך האירוע. שתיה טוען שזו טענה שקרית, שכן הוא עצמו העביר לצבא צילומים שבהם נראים החיילים ששהו במקום וכיוונו את כלי הנשק שלהם לעבר המפגינים.
15466-05-17