מה שאין לו תחליף

הכותרות הראשיות בטבלואידים מוקדשות הבוקר לשריפות שפרצו אתמול בעשרות מוקדים בארץ ואילצו אלפי תושבים לפנות את ביתם. "מדינה בוערת", "בקו האש" ו"חם אש" הם צירופי הלשון שנבחרו להידפס ככותרות הראשיות של "ידיעות אחרונות", "ישראל היום" ו"מעריב", בהתאמה.

"מפחיד מה שקורה כאן", מצוטטת תושבת קיבוץ הראל בידיעה מאת משה כהן ב"מעריב". "לקחנו מהר את מה שהיה אפשר ועזבנו את הבית". "מהר, מה לוקחים?", היא כותרת הטור בכפולה הפותחת של "ידיעות אחרונות". על החתום: כתבת "כלכליסט" לשעבר רוני זינגר, שנאלצה לפנות אתמול את ביתה בשילת.

"פתאום", היא כותבת, "כל מה שנדמה חשוב כל-כך ביומיום, כל מה שרצית להשיג והשגת – לא משנה דבר. רכוש הוא רק רכוש". בסוף זינגר לוקחת "קצת בגדים, משקפי ראייה, מחשב, אלבומי תמונות ולאוטו, מהר".

אחרי שברחה מהאש היא פוגשת חברה מימי בית-הספר שגם היא נמלטה מביתה עם אלבומי תמונות. שתיהן נזכרות במורה שלהן מהתיכון, שלימדה אותן מה לקחת בזמן שריפה: "תמיד תזכרו שבשריפה לוקחים אלבומי תמונות. זה הדבר היחיד שאיש לא יחזיר לכם".

ב"ישראל היום" מדווחים אפרת פורשר ויורי ילון על פינוי תושבי בית-חגי שבדרום הר חברון. "פשוט שלפתי את כולם", מספרת תושבת ההתנחלות הדר בוקשפן על הליך הפינוי שעברה אתמול עם משפחתה, "חשבתי מה הדבר הכי דחוף שכדאי לקחת ושאין לו תחליף. לקחתי איתי תפילין והשארתי את הכל. את כל השאר אפשר לקנות".

תיק 0002

בשנה האחרונה חל שינוי בולט ביחס של "ידיעות אחרונות" לראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה. יותר ויותר תצלומים של השניים, ובעיקר שלה, מופיעים בעיתון. חלק ניכר מהם בהקשרים חיוביים. לאחרונה אף פורסמה ידיעה על אחיו של ראש הממשלה עדו נתניהו, שקרא (לראשונה!) קדיש על האח השלישי יוני ז"ל במקום שבו נפל, באנטבה. ידיעה דומה לא פורסמה באותו היום ב"ישראל היום", העיתון שנוסד כדי לשרת את נתניהו.

אמנם בבחירות האחרונות לכנסת קבוצת "ידיעות אחרונות" העדיפה את גנץ על פני נתניהו, אבל היא לא יצאה נגד ראש הממשלה בקמפיין מדמם כמו ב-2015, נקודת השיא בהטיה המגויסת של "ידיעות אחרונות" נגד נתניהו. ובעוד הפרשן הפוליטי המזוהה עם הימין עמית סגל צורף לסגל הכותבים בעיתון שבראשו עומד חשוד בשוחד פוליטי, אשתו של הפוליטיקאי ואיש "ידיעות אחרונות" לשעבר יאיר לפיד, ליהיא, גילתה כי לא נותר לה מקום בקבוצה.

האינטרס בהרגעת הרוחות הדדי. מעל נתניהו, כמו גם מעל העורך האחראי של העיתון, ארנון (נוני) מוזס, מרחף איום ממשי של כתב אישום ב"תיק 2000". הרדמה כללית היא שם המשחק.

הבוקר ההרדמה בחזית נתניהו-מוזס נמשכת. מעמודי החדשות של "ידיעות אחרונות" בולטת בהיעדרה ידיעה שמזכירה כי מחר בערב יקיימו מפלגות האופוזיציה, ובראשן כחול-לבן, הפגנת מחאה נגד הליכי החקיקה שמקדם נתניהו במטרה לשמר את שלטונו גם במקרה שיוגש נגדו כתב אישום באשמת שוחד. לפי טל שניידר, הכתבת הפוליטית של "גלובס", ההפגנה מחר היא "שעת המבחן הפוליטי הראשון הגדול של חברי-הכנסת בני גנץ, יאיר לפיד, משה יעלון וגבי אשכנזי".

ב"מעריב" מוקדשת להפגנה הידיעה החדשותית הראשונה אחרי הדיווחים על השריפות, כמו גם החטיבה הפותחת בטור של הפרשן הבכיר בן כספית. ב"הארץ" מוקדשת להפגנה כותרת הגג לראשית, וכל מאמר המערכת. בעבר ידעו ב"ידיעות אחרונות" לפרסם בהבלטה ידיעות מקדימות להפגנות נגד ממשלות נתניהו, כולל מפה ולוח זמנים. אבל הבוקר בעמודי החדשות בעיתון של מוזס אין כלום. אפילו לא מלה אחת על ההפגנה. ממש כמו ב"ישראל היום".

ב"תיק 2000" כבר הכריע היועץ המשפטי לממשלה, אביחי מנדלבליט, כי נתניהו לא יואשם בשוחד, רק מוזס, וגם זאת בכפוף לשימוע. כעת נותר להוריד את האישום החמור מהמו"ל, שהשימוע שלו נקבע ל-15 באוגוסט. הרוח הנושבת מעמודי "ידיעות אחרונות" הבוקר מלמדת שמוזס בדרך לחמוק פעם נוספת מהדין. ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", על פני עמוד שלם, מתפרסם מאמר מאת מנדלבליט, שאמור להכריע בקרוב האם להגיש כתב אישום נגד מוזס. המאמר, כך נכתב בתחתיתו, לקוח מספר שיראה אור בקרוב בזרוע אחרת של אימפריית מוזס, הוצאת "ידיעות אחרונות".

כפיות טובה פוליטית אופיינית

המשא-ומתן הקואליציוני, לפי הכותרת שבשער "ישראל היום", הגיע למבוי סתום. "הערכה: רה"מ יבקש לפזר את הכנסת", נכתב שם מעל תצלומים של נתניהו ואביגדור ליברמן. זה נראה כמו ספין, זה מריח כמו ספין (זהבה גלאון כבר צייצה כי היו לה משברים קשים יותר מול מקרר הגבינות בסופר), אבל ב"ישראל היום" בולעים ומפיצים.

מתי טוכפלד ויהודה שלזינגר מדווחים כי "גוברת ההערכה במערכת הפוליטית שראש הממשלה בנימין נתניהו יבקש להעביר חוק לפיזור הכנסת בשל סירובו של אביגדור ליברמן מישראל-ביתנו אמש לחתום על הסכם קואליציוני ולהגיע לפגישה אצל ראש הממשלה בנושא". סלע המחלוקת, אגב, אינו בטחון המדינה ובוודאי שלא החשדות לשחיתות, אלא יחסי דתיים-חילונים ("חוק הגיוס").

"בחירות חדשות הן לא תסריט מופרך", מצוטט "הליכוד" בכותרת הראשית של "מקור ראשון", העיתון הישראלי הנוסף שבבעלות שלדון אדלסון. האשם, כך מוסבר מפי מפלגת השלטון, הוא ליברמן.

במדור הפוליטי שבמוסף "ישראל השבוע" נוזף טוכפלד בליברמן. הוא מזכיר שבליכוד נמנעו במערכת הבחירות האחרונה מהקמת מטה רוסי, כדי לא לגזול מישראל-ביתנו קולות שיורידו אותה אל מתחת לאחוז החסימה. את הביקורת של ליברמן על "כמה שלטים ברוסית שנתלו ברחבי הארץ בימים האחרונים של הבחירות – אחרי שכבר היה ברור שסכנת אחוז החסימה חלפה", טוכפלד מכנה "כפיות טובה פוליטית אופיינית".

בידיעה של טוכפלד ושלזינגר מובהר כי אמנם גם בלי ליברמן יש לנתניהו קואליציה (של 60 חברי-כנסת), אולם הוא לא מעוניין בכך.

"נתניהו פועל להקמת ממשלת 60 ח"כים" היא הכותרת הפוליטית של שער "ידיעות אחרונות". יובל קרני מדווח כי בסיום ישיבת חירום שנערכה אמש החליט נתניהו להקים קואליציה ללא ישראל-ביתנו על בסיס 60 ח"כים בלבד, "כפי שכבר פורסם ב'ידיעות אחרונות' בשבוע שעבר כי בכוונתו לעשות". עבור אלה מבין קוראי "ידיעות אחרונות" שניחנו בזיכרון קצר מצורף גזיר עיתון ובו כותרת מ-16.5: "בליכוד נערכים לקואליציה צרה של 60 ח"כים".

אתמול, אגב, בישרה הכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות" כך: "בדרך לממשלה: ליברמן סיכם על תיק הביטחון". גם את הידיעה מאתמול סיפק קרני, שהבוקר פותח את הידיעה החדשה שלו כך: "רק לפני כמה ימים היה נדמה כי אביגדור ליברמן בדרכו בחזרה לקריה". בעוד כמה ימים, אם וכאשר משבר הגיוס ייפתר והממשלה תקום עם ליברמן כשר ביטחון, שוב יוכלו לשבץ ב"ידיעות אחרונות" גזיר עיתון ולהגיד: אמרנו לכם.

ב"מעריב" חוסכים לעצמם מראש את הצורך לדפדף בגליונות הארכיון כדי למצוא את גזיר העיתון הרלבנטי להתפתחויות הפוליטיות העתידיות. במקום לפרסם יום אחד כותרת ראשית על הצטרפות ליברמן לממשלה ולמחרת כותרת על קואליציה ללא ליברמן, הם נותנים לבן כספית לכתוב מאמר פרשנות פוליטי שבו כל האפשרויות פתוחות, וגם סגורות, בו זמנית.

"ההערכה היא שמדובר בכרוניקה של משחק מקדים ידוע מראש", כותב כספית הבוקר בטקסט קצר שמתפרסם על השער. "ברגע האחרון, כרגיל, הם יראו את האור ויפשטו את העור (של הדוב) ביחד". מיד בפסקה הבאה מסתייג כספית ומבהיר ש"יש גם אופציות אחרות".

אמנם בחירות חדשות הן "ספין", אבל יש לו הצעה משלו. כספית, אולי העיתונאי המקורב ביותר לליברמן בישראל, מעלה אפשרות שנתניהו לא מצליח להרכיב ממשלה, מחזיר את הכדור לנשיא המדינה, ששומע לפתע מכחול-לבן על רעיון חדש. גנץ מציע שאביגדור ליברמן יעמוד בראש "ממשלת האחדות האזרחית" למשך תקופת מעבר של שנה-שנתיים. כן, ממש כך. יו"ר רשימה של חמישה ח"כים יהיה ראש ממשלה שבה חברות הליכוד וכחול-לבן עם 35 ח"כים כל אחת.

"זו ספקולציה פראית, כמובן", מודה כספית. "אבל טכנית, היא אפשרית". בוודאי. אפשר גם שגנץ ימליץ על ממשלת מעבר עם הליכוד בראשות איימן עודה. זו ספקולציה פראית, כמובן, אבל טכנית, גם היא אפשרית. "עדיין", מסכם כספית את טורו בסיבוב פרסה נוסף, "רוב הכסף מונח על ממשלת נתניהו החמישית".

"לא נתפשר על חוק הגיוס אפילו במילימטר" נכתב מעל "טור מיוחד" שכתב ליברמן ל"ידיעות אחרונות". "הגיעה העת שגם נבחרי הציבור המייצגים את הציבור החילוני יידעו להתעקש על האינטרסים של בוחריהם", הוא מסביר. בהמשך יוצא ליברמן נגד "הפלג הירושלמי ועיתון 'הפלס'", ש"נלחמים נגד השירות בצה"ל, מסיתים נגד מערכת הביטחון ומתנכלים לחיילים חרדים".

אכן, הכותרת הכמעט ראשית ב"הפלס" הבוקר, לצד הדיווח על השריפות ברחבי הארץ, קוראת: "היהדות החרדית מתלכדת למאבק חסר פשרות נגד חוק הגיוס". הקוראים מופנים להרחבה בעמודים 3 ו-12 עד 18. הדיווח הנרחב, מאת י. שוורץ, מסכם את הדברים שאמרו בגנות החוק מרנן ורבנן גדולי התורה שליט"א, וכן רבנים גאונים גדולים אחרים, בשורה של עצרות שנערכו בשבוע האחרון.

ב"המודיע", כרגיל, הטון פראי פחות. "עימות חזיתי שיזם ליברמן בחוק הגיוס הידרדר עד לבחינת בחירות חוזרות", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. כך גם ב"יתד נאמן", שם נכתב כי "הכנסת לקראת פיזור", וזאת "בגלל התעקשותו של אביגדור ליברמן שלא לשנות את חוק הדיחוי המוצע".

הכסף הכי גדול

בראיון שהעניק נתניהו לאמנון לורד ובועז ביסמוט ערב הבחירות האחרונות, הוא הבהיר כי לא תהיה לו שום בעיה למלא כראוי את תפקיד ראש הממשלה לצד ניהול משפט שבו הוא מואשם בעבירות שוחד. "יש לי יכולות לא שגרתיות. אני אומר את זה. כל אחד שנמצא איתי כאן, גם בקבינט ובממשלה, יעיד. קיבולת העבודה שלי, יכולת הריכוז שלי, הקשב שלי – כולם יעידו. ברור מאליו שאני יכול להוביל גם במצב כזה", אמר.

אחרי שניצח בבחירות הגיע נתניהו למסקנה כי דווקא עדיף שלא יעמוד למשפט בגין שוחד. הבוקר לורד מסביר מדוע: "טכנית ותפקודית נתניהו מסוגל לכך, אבל ניתוח המציאות המוכרת הבהיר לו שהמשפט נגדו יהיה רצוף במתקפות תקשורתיות תעמולתיות שימלאו את החלל ערב-ערב ומדי בוקר בבוקרו. המדינה תהיה באטרף. אינטרסים ציבוריים ולאומיים ייפגעו".

נסיונו של נתניהו להימלט מדין תוך פגיעה בכוחו של בית-המשפט העליון עורר בשבוע האחרון מחאה מצד בכירי עורכי-הדין בישראל. בפתח "מוסף כלכליסט" מתייחס לכך הפרשן המשפטי משה גורלי. "מדובר בעורכי-דין שאף פעם לא היו בחזית המחאה של המקצוע, להבדיל ממי שמייצגים פלסטינים, זועקים נגד תנאי המעצר של קטינים, נלחמים בהרשעות שווא או אפילו רק טוענים נגד עוול תלישת העגילים מאוזנה של איריס אלוביץ'", הוא כותב.

"הפעם, באופן יוצא דופן, אלה השבעים ביותר, אלה שמייצגים הון-שלטון ללא אפליה על רקע מפלגה או קונצרן, ושגם יודעים משהו על כיפוף כללים. אם אפילו הם מזדעקים ויוצאים מאזור הנוחות של שכר הטרחה השמן שלהם, אם אפילו הם מזהים איום, אפשר להבין את עומק הסכנה".

"בסופו של דבר מספיק להשפיע על שניים-שלושה אנשים שיעשו את השינוי,
אומר לי פרקליט בכיר", כותבת סימה קדמון ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות". "אותם שניים-שלושה שיטו את הכף. ובשביל זה צריך אווירה ציבורית מספיק משמעותית שתשכנע אותם לעשות את זה".

קדמון מתרשמת מהעובדה שכל עורך-דין במפגש תרם ליוזמה לפחות אלף שקל, אף שמדובר בפחות מעלות שעת עבודה לעורך-דין בכיר שכמותם. לצורך השוואה, הדבר דומה לאדם המשתכר משכורת מינימום ומוציא מכיסו כעשרים שקלים. לא סכום מבוטל עבורו, ובכל זאת לא הון עתק.

ב"דה-מרקר" מציע גיא רולניק פרשנות פחות נלהבת למחאה החדשה. גם הוא מזכיר כי בכירי עורכי-הדין שמרו תמיד אמונים לקשרי הון-שלטון, אך התגייסותם למחאה ממלאת אותו בוז. "כל מי שבאמת חרד לדמוקרטיה, לשלטון החוק ולשוויון בפני החוק צריך לשלוח עכשיו מסר ברור לחבורה הזאת: אתם לא בצד שלנו. אתם יכולים להשתמש באותה רטוריקה, אתם יכולים למצב את עצמכם ככאלה שנאבקים עכשיו בראש הממשלה – אבל אנחנו לא קונים את זה. אתם בחרתם מזמן צד, וזה לא הצד של הציבור. אתם מייצגים במקרה הטוב את הלקוחות שלכם, ורוב הזמן את שכר הטרחה שלכם. אתם כמעט תמיד בצד של חברות הענק והכסף הגדול מול מיליוני משלמי מסים, צרכנים, פנסיונרים ומבוטחים מפוזרים וחלשים. אתם לא איתנו. אתם נגדנו".

מה גרם אפוא לשינוי הכיוון ולמחאה הנוכחית?

עמיתה של קדמון ל"מוסף לשבת", עמית סגל, מציין כ"בימים אחרים, לא כל-כך מזמן, הפרקליטים הנכבדים לא טרחו להתכנס כאשר נעשו נסיונות דומים מאוד לצמצם את סמכותם של הפרקליטות, היועמ"ש ובג"ץ. הפוך: הם היו מבכירי התומכים במהלך". לדבריו, ההבדל הוא שאז היתה זו "ממשלה יונית ומקושרת להון הגדול ולפרקליטיו" שהובילה את המהלך, ולא ממשלת נתניהו.

לכתב "בשבע" יוני רוטנברג יש הסבר אחר. לדברי עורך-דין אלמוני ששוחח עמו, עורכי-הדין הבכירים מעוניינים לשמור על יחסים טובים עם השופטים, שעומדים כעת בקו האש, זאת משום שהשופטים מחליטים מי מהם יהיה כונס נכסים ומפרק חברות: "מדובר בכסף הכי גדול של עורכי-הדין, כאשר מי ששולט בבחירת עורך-הדין שיעשה את הפירוק, וגם קובע מה יהיה שכר הטרחה שלו, הם השופטים".

הון

כתבת השער של "מוסף כלכליסט", מאת סופי שולמן, מוקדשת לשכבה דקה של מולטי-מיליונרים חדשים שצמחה בשנים האחרונות בישראל. "בישראל 2019 יש אנשים עשירים מאוד, והרבה מאוד מהם. יותר מאי פעם", היא כותבת, "למען האמת, קצב העלייה במספרם של המיליונרים הכבדים בישראל, אלה שהונם יותר מ־30 מיליון דולר, מהיר מבמרבית מדינות העולם, והוא השני במדינות המערב (ראו גרף). לפני ארצות-הברית. לפני אנגליה. לפני כל מדינות מערב אירופה, למעט אירלנד".

לפי שולמן, "ישראל אולי לא נהפכה לאומה שכולם בה מיליונרים, דוגמת מדינות המפרץ. אבל מעל השכבה העבה של ישראלים שמתקשים לגמור את החודש מרחפת שכבה הולכת ומתעבה של עשרות אלפי ישראלים – אנונימים ברובם – שעושרם עצום. גדול מספיק כדי להפוך אותם ליעד חיזור מועדף מצד בנקאי השקעות בינלאומיים".

מכאן ואילך מוקדשת הכתבה, המעניינת, לסיקור היחסים בין הנובורישים לבנקאים שווייצריים וגורמים נוספים שמעוניינים לנהל עבורם את כספם. אחד היתרונות בישראל, מבחינתם, הוא "שרוב עשיריה מרוכזים ברדיוס של קילומטר אחד".

במוסף "ממון" של "ידיעות אחרונות" מראיין סבר פלוצקר את אליבר רוהן, ראש הדסק הישראלי בארגון OECD. "לא מיותר לחזור ולהזכיר כי ישראל חייבת לצמצם את הפערים העמוקים המאפיינים אותה בהכנסות, בפריון, בהשכלה ובמיומנות האזרחים", אומר רוהן לפלוצקר.

"אם לא תצמצמו את הפערים, תסבלו. בסקירות רבות של ה-OECD ישראל בולטת כמדינת קצה, המאופיינת על-ידי הצטיינות בקצה אחד של החברה ופיגור עמוק בקצה האחר. כדאי לכם להתאמץ לצמצם במהירות את הפערים העמוקים הללו, ובייחוד בין הציבור החרדי ללא-חרדי, שאם לא כן, סיפור ההצלחה שלכם יהיה בסכנה. המסר הזה על ישראל מודגש בכל סקירות ה-OECD מאז שהצטרפה לארגון המדינות המפותחות כחברה מלאה ב-2011, וזו גם דעתנו היום".

פלוצקר לא מזכיר לרוהן, או לקוראים, כי הוא מקדם במהלך השנים את העמדה שלפיה בישראל דווקא אין באמת בעיה של אי-שוויון.

להטב"ק 1 להטב"ק 2

בשער "מקור ראשון" מדווח יאיר קראוס כי החלטת צה"ל להמיר בטפסי מועמדים לגיוס את המונחים "אבא" ו"אמא" ב"הורה 1" ו"הורה 2" אינה תקדים צבאי ולא תיושם בטפסים אחרים. זו היתה רק "יוזמה מקומית", אומר לו מקור צבאי.

כך או אחרת, עמנואל שילה, עורך השבועון "בשבע", אינו שבע רצון מההחלטה. "אפשר להבין את הרצון של אנשי הקהילה הגאה למנוע מילדיהם מבוכה. הילדים לא אשמים, הם לא בחרו את נסיבות לידתם וגידולם, וראוי היה להתחשב בהם אלמלא המחיר הכרוך בהתחשבות הזאת", הוא כותב בטורו. המחיר של מניעת המבוכה מילדים להורים במשפחות של להטב"קים הוא "עוד ועוד בני נוער מבולבלים שנסחפים לאובדן זהות מגדרית מייסרת ומיותרת".

שילה כולל בטורו גם אזהרה לחברי הקהילה הגאה: זמנכם קצוב. הניצחון הקטן הזה, כמו כל יתר הנצחונות שצברתם בשנים האחרונות, בדרך להיעלם. "קרוב היום שבו המטוטלת תתחיל לנוע בכיוון ההפוך", הוא כותב. זאת משום שלדבריו, "בציבור הדתי, המסורתי והשמרני הולכת ומתעצמת תחושת המצוקה". שילה מתנער לחלוטין מצעדים קיצוניים כמו רצח שירה בנקי, ומציע במקום זאת "דרכי מאבק מתונות ואפקטיביות, שיסיגו לאחור את התנופה הלהט"בית [...] עם הרבה אמפתיה ורגישות למצוקתם של מי שאינם אשמים בנטייה החד-מינית שלהם".

כדוגמה לצעד שכזה מציע שילה לקוראיו בני "הדור הצעיר והבריא בנפשו" כך: "תקראו לתינוקות שנולדים לכם בשמות שמהם ניכר אם מדובר בזכר או בנקבה", כלומר "שמות בעלי זהות מגדרית ברורה". נניח, לא עמנואל.

השמש זורחת

רון מיברג מקדיש השבוע את טורו במוסף השבועי של "מעריב" לקרוסבי, סטילס ונאש.

סימנייה

ב"מוסף הארץ" מספק שי פוגלמן מדריך להכנת תחקיר עיתונאי, בכתבה שבה הוא משרטט את אחורי הקלעים של יצירת סרטו התיעודי על יהושע אליצור.

כתב מוסף "G" של "גלובס", דרור פויר, יצא לאזור התעשייה במפרץ חיפה בעקבות תקרית דליפת הגז הרעיל במקום. הוא שמע את עמדת המפעלים, שמע את עמדת האקטיביסטים, ולבסוף מצא פשרה בדמותו של מנכ"ל איגוד ערים מפרץ חיפה, ד"ר עופר דרסלר. זה מספר לו שכל הוויכוח על המפעלים הוא הוויכוח של אתמול. הם כבר לא גורם הזיהום המרכזי. הגיע הזמן להתחיל לדבר על מכוניות.

עוד ב"מוסף הארץ": כתבת ללקק-את-האצבעות נוספת של רועי צ'יקי ארד, הפעם על העיר חריש. פסקה אחת לטעימה: "אני נדרש לבחור בין דירת חמישה חדרים עם שתי חניות ברחוב זית 7, אבל עם מעלית קצת מפחידה שעדיין לא סיימו לסדר, לבין דירת ארבעה חדרים בטופז 13. מבחינת המפרט שתיהן שדרוג מסוים לעומת דירת החדר הזעירה שבה אני גר בתל-אביב.

"אני מוכרח להודות שהתחברתי יותר לדירה ברחוב טופז, בגלל שאהבתי חוט משונה שיצא מהקיר והעניק לה אופי. בכל זאת הקנטתי את המתווכים ושאלתי בדאגה אם המספר 13 בטופז 13 מנבא מזל רע. אני יודע שמתווכים מומחים בהסתרת גורמים מעכבי עסקה, ורציתי לראות איך יחמקו. בלי למצמץ הוסבר לי שהמזל נקבע לפי מספר הקומה ולא מספר הבניין ברחוב. הודעתי שאני בוחר בטופז".

מודעה

עושים לביתם

גם הבוקר מתפרסמים ב"מעריב" עמודים במימון בנק הפועלים ואסם. המדור במימון בנק הפועלים מופיע מיד אחרי הטור הכלכלי של יהודה שרוני, ואילו המדור במימון אסם נדפס במוסף השבועי, לצד מדורי הבישול.

ב"דה-מרקר" מתפרסמת כפולת עמודים שנראית כמו תוכן מערכתי, עם הגילוי הלא נאות דיו "תוכן שיווקי".

ענייני תקשורת

יוכפז. נתי טוקר משרטט ב"דה-מרקר" את האירועים שהובילו לנסיון ההדחה של גולן יוכפז מניהול חברת החדשות של רשת. הפרט הפיקנטי משובץ בפסקת הפתיחה: נדב טופולסקי, יו"ר RGE ומבעלי רשת, אמר לשמונה מבכירי העיתונאים בחברה (נדב איל, תמר איש-שלום, רביב דרוקר, אילה חסון, ספי עובדיה, אלון בן-דוד, טל שורר ודורון הרמן) שכשהם הולכים ברחוב איש לא מזהה אותם.

בהמשך מספק טוקר כמה פרטים אישיים על טופולסקי ("חרד לפרטיותו באופן קיצוני", "הוא לא מתנהג כמו בהמה, אבל הוא איש נחוש מאוד"), מסביר מדוע מנכ"ל רשת יוסי ורשבסקי לא יוצא להגנת יוכפז ("הובהר לו שיש שביעות רצון מהאסטרטגיה שהוא נוקט ומהעמידה ביעדים שהציב") ומקדיש גם כמה משפטים לדני כהן, שנשלח מטעם בעל השליטה, לן בלווטניק, לאמוד את מצבו של הערוץ הממוזג ולהציע נתיב חדש. יוכפז סירב להצעות, מעשה שרק זירז את הרצון להיפטר ממנו, כותב טוקר. לדבריו, העיתונאים הבכירים חוששים לעצמאותם. טופולסקי, כך נכתב, הבטיח להם כי הוא "מחויב לחופש עיתונאי". מצלצל מוכר.

כאן באתר "העין השביעית" נכתב על זווית אחרת, לא מדוברת, של הפרשה.

רצח קסטנר. עופר אדרת מדווח ב"הארץ" כי השב"כ מונע מהיסטוריון שחוקר את רצח קסטנר גישה לארכיונו בטענה של "פגיעה בבטחון המדינה". "סירוב השב"כ למסור את המידע הציבורי והחשוב על אודות הפרשה, שאירעה לפני למעלה מ-60 שנים, נשען על משענת קנה רצוץ, ועומד בניגוד לחקיקה מפורשת ולמגמת הפסיקה מהשנים האחרונות בנוגע לפרסום מידע ציבורי", כתבו באי-כוחו של ההיסטוריון, עורכי-הדין יערה וינקלר-שליט ואביתר קנולר, בעתירה שהגישו.

חטיפת ילדי תימן. ואם כבר ארכיונים, במדור הדעות של "הארץ" מתפרסם מאמר תגובה למאמרו של גנז המדינה לשעבר ד"ר יעקב לזוביק, שטען כי אין כל בסיס לטענות על חטיפת ילדי תימן, וזאת משום שאם הדבר התממש בפועל, הרי היה זה מבצע גדול שהיה חייב להשאיר אחריו עקבות – אולם אין כל עדות לכך בכל התיקים השמורים בארכיון המדינה.

בתגובה כותבת אופיר חובב (המוגדרת כ"עורכת קריאייטיב ב'הארץ'"): "מובן שמסמכי הארכיון אינם מגלים דבר על חטיפות שבוצעו בחסות הממסד. הם לעולם לא יגלו, משום שהארכיון, במהותו, איננו נייטרלי. כל תפקידו להנציח את האג'נדה של הממסד. לזוביק יכול לנפנף עד מחרתיים ברוחב הלב המעושה שנהגה המדינה כאשר הורתה לפתוח את תיקי הארכיונים, אך זוהי זריית חול בעיני הציבור.

"החומרים האמיתיים לעולם לא יימצאו שם. כל עוד לא נדרוש חשיפה שיטתית ומסודרת של כלל המסמכים של הנהלת הסוכנות היהודית, בתי-החולים הממלכתיים, ארגון ויצ"ו, המשטרה, כלל התכתובות של 'אנשי שלומנו' הנוגעים בדבר וגבייה של עדויות בעל פה, תוך קטלוג מסודר של כל אלה, ההיסטוריה תישאר מסולפת ולא תגלה דבר".

אמנון כבר יודע. מנכ"ל תאגיד השידור הישראלי אלדד קובלנץ, שרק לאחרונה נבחר לקדנציה נוספת, בדרך לקשת. כך לפחות כותב אמנון לורד בטורו שבמוסף "ישראל השבוע" של "ישראל היום". לפי לורד, המתבסס על "גורמים טלוויזיוניים", "למרות שמינויו למנכ"ל אושר, הוא [קובלנץ] לא יישאר עוד זמן רב בתפקיד. הוא לקח לאירוויזיון את הטאלנטים הבולטים של קשת, שילם להם סכומי עתק, ואפשר להעריך שפניו לתפקיד בכיר בקשת. לכן בראיונות שהעניק בשבוע האירוויזיון הוא הרשה לעצמו לזלזל בממשלה ובנתניהו".

סיון רהב-מאיר. ניסן שור מקדיש את טורו במוסף "גלריה" של "הארץ" לסיון רהב-מאיר. "רהב-מאיר לא שונה בהרבה מהקיצוניים שברבני ההתנחלויות, היא רק התאימה את עצמה לעידן הסנטימנטלי של הרשתות החברתיות וטקסי הפרשת חלה", הוא כותב.

בן-דרור ימיני מתקן. בשבוע שעבר ביקש בן-דרור ימיני מקוראי מדורו ב"מוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות": "אל תהיו NYU". "המחלקה ללימודי תרבות באוניברסיטת ניו-יורק (NYU) ביטלה בתחילת החודש שיתוף פעולה עם אוניברסיטת תל־אביב בנימוק שישראל מונעת כניסה של אמריקאים ממוצא פלסטיני", כתב. "שקר. ישראל מונעת כניסת תומכי BDS, ואין מדינה שמכניסה פעילים בקמפיין לחיסולה".

הבוקר ימיני מבקש להבהיר: "בשבוע שעבר כתבתי שהמחלקה ללימודי תרבות
באוניברסיטת ניו-יורק ניתקה את יחסיה עם אוניברסיטת תל-אביב. ההחלטה על אי-שיתוף פעולה היתה עם אוניברסיטת ניו-יורק בתל-אביב".

סקופ. ערן זרחוביץ' מספר בראיון לרז שכניק במוסף "7 לילות" של "ידיעות אחרונות" כי גיא פלג העביר לו מסר לפיו החיקוי שלו טעון שיפור.

התודעה היא דלי. "אם אנחנו מקבלים כעובדה את זה שהשמאל שולט בתקשורת ההמונים, בכל רחבי העולם, זה לא מותיר לימין ברירה אלא להשתלט על ערוצים אלטרנטיביים, כמו הרשתות, ולייצר שם את מה שנקרא 'עיתונות אזרחית'", אומר ד"ר יניב לויתן לאיילת שני ב"מוסף הארץ".

"קהל היעד שם לא מכיר מספיק או לא מתעניין בכלים עיתונאיים, והוא פתוח למידע שאני רוצה לתת לו. אני גם לא תוקף אותם עם מסרים מורכבים, אלא עם רסיסי מידע. בעולם הלוחמה הפסיכולוגית נקודת המוצא היא שהתודעה היא דלי. נניח שאני אזרח אמריקאי, בשנים שלפני בחירות 2016. גם הילרי וגם טראמפ לא מלהיבים אותי, אבל עם הזמן אני נחשף לעוד ועוד תכנים שמציגים את הילרי כפושעת. אחרי שנתיים כאלה, כשהבחירות נערכות, שמעתי כבר כל-כך הרבה שטויות, שהתודעה שלי מגובשת. אני כבר מתעב את הילרי".

"הדלי התמלא", אומרת שני, וד"ר לויתן משיב: "אכן".