לן בלווטניק הוא אחד האנשים העשירים בעולם. בלווטניק, יהודי שגדל באוקראינה, התחנך בארצות-הברית וחי בלונדון, עשה את הונו בתקופת ההפרטה הגדולה של נכסי ברית-המועצות המתפרקת. אחר-כך נכנס לעסקי המדיה (וורנר-מיוזיק), הנדל"ן ההייטק ועוד. הוא שונא שקוראים לו אוליגרך.

לבלווטניק יש בשנים האחרונות אחזקות עסקיות ואינטרסים כלכליים גם בישראל. הוא בעל השליטה בכלל תעשיות, שמחזיקה בכמה חברות. המרכזית והחשובה שביניהן היא נשר. מה שאתם מכירים כמפלצת הארכיטקטונית הנשקפת מעיבורי הכבישים 1 ו-431.

נשר מייצרת מלט. מונופול ותיק. פרת מזומנים בעלת מדיניות דיבידנדים נדיבה ("אגרסיבית", כונתה פעם). כמו כל מונופול, בשביל לשמור על הבוננזה נשר לא תלויה בכוחות השוק אלא בהחלטות ממשלה. מה שנקרא – רגולציה. אם הממשלה תקשה על ייבוא מלט זול, נשר תמשיך להכניס הון עתק לבעליה. אם הממשלה תקל על ייבוא מלט זול, נשר תפסיק להכניס הון עתק לבעליה. ייתכן גם, ויש מי שטוען כך, שההון הזה ילך לכיסיהם של האזרחים בדמות ירידת מחירי הדיור, שהמלט הוא אחד המרכיבים שלהם.

כשבלווטניק רכש את השליטה במה שנקרא אז ערוץ 10 התעוררו בציבור, ובצדק, סימני שאלה ונדלקו נורות אזהרה. האם רכש את הערוץ לתפארת מדינת ישראל, או בשביל לנצל אותו כדי לקדם את עסקיו האחרים?

לבלווטניק יש בישראל אחזקה נוספת: חברת הטלוויזיה רשת 13 (אחרי שהתמזגה עם ערוץ 10). בניגוד לאחזקות אחרות, כמו מפעל מלט או חברת טקסטיל, לאחזקה זו יש משמעות ציבורית מיוחדת, והיא נושאת בחובה אחריות ערכית מיוחדת. זאת משום שהערוץ מפעיל את חדשות 13 (לשעבר חדשות 10), אחת משלוש חברות חדשות טלוויזיוניות הפועלות בישראל. עיתונות חופשית ועצמאית היא אבן יסוד בדמוקרטיה חיונית ובריאה.

לכן, כשבלווטניק רכש את השליטה במה שנקרא אז ערוץ 10, התעוררו בציבור, ובצדק, סימני שאלה ונדלקו נורות אזהרה. האם בלווטניק רכש את הערוץ לתפארת מדינת ישראל, או בשביל לנצל אותו כדי לקדם את עסקיו האחרים? סימני השאלה התחדדו ונורות האזהרה בהקו בשל האופי של עסקיו של בלווטניק בישראל: עסקים מוטי רגולציה, בדיוק כאלה שיכולים תיאורטית להרוויח משימוש פסול בכלי תקשורת.

הם התחדדו ובהקו גם משום שההיגיון העסקי ברכישה היה לכל הפחות שנוי במחלוקת: עסקי התקשורת בישראל מפסידים, ובגדול, וערוץ 10 היה ממדממי המזומנים הידועים בתחום. הם התחדדו ובהקו עוד יותר משום שחברת החדשות של הערוץ נחשבת – מרביב דרוקר ("ביביטורס", פרשת הצוללות) ודרומה – לחברת החדשות היותר ביקורתית ויותר נשכנית. לפחות יחסית למתחרות: חדשות 12 (לשעבר חדשות 2) וחטיבת החדשות של תאגיד השידור הציבורי (כאן 11).

אם חדשות 10 היו צריכים תעודה מרופא שהם חברת החדשות הפחות נוחה לבעלי הכוח, ראש הממשלה נתניהו נתן להם אותה כשהודה לאחרונה בפה מלא שניסה לסגור את הערוץ.

שק מלט של נשר (צילום מסך)

שק מלט של נשר (צילום מסך)

בשנים בהן החזיק בלווטניק בערוץ 10, שהפך לאחרונה לערוץ רשת 13 (בלווטניק הוא בעל המניות הדומיננטי גם אחרי המיזוג עם רשת), נרשמה אפיזודה ידועה ומשמעותית אחת שהיתה יכולה להעיד על ניסיון אפשרי לפגוע בעצמאות של חברת החדשות שלו: ניסיון עקום ובעייתי למנות מקורב לנתניהו למשרת יו"ר דירקטוריון החברה.

הניסיון הזה נגדע לבסוף, אבל הוא הציף מחדש את סימני השאלה והדליק את נורות האזהרה. כעת נדלקות הנורות שוב, ונראה שרמת הפתטיות והאני-לא-מאמין-שהם-אמרו-את-זה דומה לזו שחווינו בפרשת רמי סדן (עם כל ההבדלים הידועים בין שני המקרים). הכוונה לניסיון השלומיאלי והמוזר להיפטר ממנכ"ל חדשות 13, גולן יוכפז.

בכתרים שקשרו עיתונאי חדשות 13 לעורך הראשי שלהם בלטה תכונה אחת: השמירה על עצמאות המערכת

כשהתפרסמה הכוונה להדיח את יוכפז פרסמו כמה עיתונאים מחדשות 13 ציוצים בשבחו. נו אז מה, תגידו, עובדים מחניפים לבוס שלהם. לא בדיוק. עיתונאים הם, לצערנו, עם פחדן למדי בדרך כלל. כשהבוס שלהם מתעמת עם הבוס שלו, לא תמצאו אותם מריעים לו בראש חוצות. ובכל זאת, עיתונאי חדשות 13 התייצבו לימין העורך שלהם. זה לא מובן מאליו.

בכתרים שקשרו עיתונאי חדשות 13 לעורך הראשי שלהם בלטה תכונה אחת: השמירה על עצמאות המערכת. "בכל מה שפרסמנו, מהראל ויזל ועד צוללות, מ'ישראל היום' (שהתפרסם רק בזכותו) ועד קק"ל, גולן יוכפז היה חומה בצורה וחשובה, הדף כל לחץ" (רביב דרוקר); "מספק לעיתונאים תחתיו את המוצר הכי חיוני ולא מובן מאליו: חופש" (גיא לרר); "נותן לנו גב מלא לבצע את שליחותנו העיתונאית ללא מורא" (ספי עובדיה).

זה העורך שלן בלווטניק רוצה לזרוק.

לנציגיו של בלווטניק יש הסבר. הם טוענים שיוכפז "אינו מספק את הסחורה" מבחינת נתוני הרייטינג. מדובר בהסבר רעוע, לא משכנע ומעליב מבחינה אינטלקטואלית. ראשית, משום שהרייטינג של חדשות 13 תלוי בשידורי ערוץ 13, שבדרך כלל מפסידים בפער ניכר למתחרים. שנית, משום שפרנסי ערוץ 13 הכירו היטב את נתוני הרייטינג והכירו היטב את יוכפז. רק בשנה שעברה הם העניקו לו הבעת אמון מרשימה והאריכו את כהונתו לחמש שנים נוספות, ורק לפני שלושה חודשים הפצירו בו להישאר ולא לעזוב לשידור הציבורי. שלישית, משום שהרייטינג דווקא עולה.

גולן יוכפז, מנכ"ל חדשות 13 (צילום מסך)

גולן יוכפז, מנכ"ל חדשות 13 (צילום מסך)

לא רק ההסבר של אנשיו של בלווטניק פגום ורעוע. גם האופן שבו ניסו להוציא את ההדחה לפועל: המחוקק הישראלי הכיר בכך שעיתונות חופשית ועצמאית היא אבן יסוד בדמוקרטיה חיונית ובריאה, ולכן ביצר את מעמדו של מנכ"ל חברת חדשות. הוא קבע כי בדירקטוריון חברת חדשות יישבו נציגי ציבור, ושאחד מהם יעמוד בראש הדירקטוריון. נקבע גם שהדחה של מנכ"ל מכהן תדרוש רוב של 75%, כך שלא תהיה תלויה רק בגחמות של בעל השליטה והדירקטורים שלו. נציגו של בלווטניק, נדב טופולסקי, ניסה להזיז את יוכפז ימים ספורים אחרי נצחונו של נתניהו בבחירות, בלי לעבור דרך הדירקטוריון ובלי להתמודד עם מערכת הבלמים שקבע המחוקק כדי למנוע פגיעה בעצמאות העיתונאית.

כל המהומה הזו מתרחשת בזמן שמונופול המלט נשר, האחזקה מוטת הרגולציה של בלווטניק בישראל, נמצאת בקרב חייה מול ממשלת ישראל. הרווחים האדירים של נשר נמצאים באיום משמעותי ומתמשך מצד המלט המיובא מחו"ל, בעיקר מטורקיה ומיוון. התחרות כבר הביאה לירידה חדה בנתח השוק של נשר, שפעם שלטה בענף בישראל ללא עוררין.

בשנים האחרונות מנסה נשר לשכנע את הרגולטור להטיל מס שייקר את המלט הזול שמגיע מחו"ל ("היטל היצף"). רק אתמול הצטרפה עוד לבנה (אני מתנצל על משחק המלים) למלחמה העקובה מדיו הזו בדמות עוד עתירה, הפעם של יבואני המלט, נגד ההיטל. לא כאן המקום להיכנס לנפתולי מבוך הצמנט של מלחמות המלט הישראליות. די להגיד שעל הכף מונחים מיליארדי שקלים, ושהינף יד של שר יכול להעביר אותם מכיס לכיס.

האם טייקון שבארסנל שלו מערכת חדשות מרכזית, שהיא קוץ בעיני השלטון, יעמוד בפיתוי לשלוח איתות לאותו שלטון באמצעות הזזת מנכ"ל חזק ועצמאי מתפקידו?

אחרי שנחשפו נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, שאול אלוביץ' ונוני מוזס, החיפוש אחרי האינטרסים של בעלי השליטה בתקשורת הוא חובה ציבורית

אחרי שנחשפה לעין ההתנהלות השערורייתית של הטייקון נוחי דנקנר ב"מעריב", שניצל את העיתון באופן בוטה כדי לקדם את עסקיו ולאיים על מבקריו; אחרי שהתוודענו לאופן שבו הטייקון אליעזר פישמן השתמש ב"גלובס" כדי לכופף את הרגולטורים ולמרוח את הבנקים; אחרי "תיק 4000"; אחרי "תיק 2000" – החיפוש אחרי האינטרסים של בעלי השליטה בתקשורת הוא חובה ציבורית. לפני שנים היה מקובל לפרסם בפנים רציניות הצהרה כמו זו של נוחי דנקנר כשרכש את "מעריב", שהוא עושה זאת למען הדמוקרטיה והציונות. בישראל 2019 הודעה כזו היתה גוררת גיחוך.

תם עידן התמימות.

לכן, בלווטניק, או מי מטעמו, חייב לספק לציבור הסברים. הוא חייב להסביר לציבור מה עומד מאחורי הניסיון להדיח את גולן יוכפז. אבל בכך לא תמו חובותיו. בלווטניק חייב להסביר לציבור בישראל כיצד הוא מתכוון להמשיך ולשמור על העצמאות המערכתית של חדשות 13. מהלך ההדחה הוא איתות גס ובוטה, ולא משנה מה היתה כוונתו המקורית של מי שיזם אותו. גם אם יוכפז ישמור על משרתו – האיתות כבר ניתן, ומערכת חדשות 13 היא מערכת תחת אזהרה. בלווטניק חייב להסיר את נורת האזהרה הזו מעל מערכת החדשות שלו.

לן בלווטניק הוא אחד האנשים העשירים בעולם. גם אם מפעל נשר ייקבר תחת כל המלט שבעולם, בחיים האלה לן בלווטניק כבר לא יאבד את כספו. את שמו הטוב הוא עדיין יכול להפסיד.