אני בטוח שבאיזה תא בראשו, סבר פלוצקר בטוח שהוא דון קישוט. אביר הנלחם בטחנות רוח. נכון, מדובר בדינוזאור שמן הסתם מקבל משכורת שמנה בעיתון החזק במדינה, אבל הוא בטח רואה את עצמו כמרטיר, העיתונאי עם האצבע בסכר. הרי פלוצקר צריך להסביר לעצמו איכשהו את ההתעקשות המנדנדת שלו לעמוד שוב ושוב לימינם של קומץ האנשים העשירים בישראל, כשהוא חמוש רק בשלל סתירות מביכות ושכנוע עצמי מעורר דאגה.

היום שואל פלוצקר, הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות", "כמה עלה לנו חוק הריכוזיות". בקרוב נחזור לתשובה. אחרי שהוא מסביר לקוראיו כי "מעמד הביניים" תמך בנתניהו למרות "בעיות החברה ומצוקותיה", כי "על דפוסי ההצבעה משפיעה בעיקר הדינמיות", פלוצקר קובע כי חוק הריכוזיות הוכן ללא "תשתית מחקרית" אלא רק על בסיס "רעש, צלצולים והבל רוח".

"זו חקיקה ששיתקה ושחקה את שוק המניות, הפכה את ישראל למדינת אג"ח, הקשתה על השקעה בתשתיות, חסמה את הכניסה של בנקים זרים לשוק הבנקאות הקמעונאי ונושאת באחריות לפיגור טכנולוגי בפריון העבודה והייצור", קובע האביר בן דמות היגון.

אבל איפה סנשו פנשה שיסביר לנו איך בדיוק דווקא חוק הריכוזיות הוא-הוא שהביא לכל המגמות והתמורות הללו, ואפילו – אולי – ינמק שהן אכן קרו?

אבל איפה סנשו פנשה שיסביר לנו איך בדיוק דווקא חוק הריכוזיות הוא-הוא שהביא לכל המגמות והתמורות הללו, ואפילו – אולי – ינמק שהן אכן קרו? בעולמו של פלוצקר, עד לפני שנים אחדות התדפקו על חופי ישראל המוני בנקים זרים, אג"ח היה חיה נדירה, השקעות בתשתיות היו כחול על שפת הים והפריון זינק. ואז, חוק הריכוזיות (המעט נכה ומעט מסורס, ראוי להזכיר) בא וגדע בבת אחת את כל הטוב הזה.

לא צריך להיות כלכלן (בחסדי האל, הח"מ אכן אינו) בשביל לדעת שהתיאור דלעיל הוא יותר הברון מינכהאוזן מדון קישוט. מספיק לקרוא מדי פעם עיתון כלכלי. עדיף כזה נטול פלוצקר. נקודת השבר הדמיונית בכלכלה הישראלית פשוט אינה קיימת. למעשה, מספיק פשוט לחיות כאן בשביל להרגיש את מחירי הדיור, המזון, הבנקאות, הביטוח, התקשורת הקווית – שהם מהיקרים בעולם. ואם אתם מחפשים בכל זאת נקודה ספציפית שאירע בה מפנה פתאומי: מחירי הסלולר נעשו שפויים – מיד אחרי שפורקה הריכוזיות בתחום.

חוק הריכוזיות באמת היה רע. הוא היה רע לכמה טייקונים שהישראבלוף שלהם נחשף, הפירמידה שלהם התפרקה והם סיימו כשהם מותירים אותנו עם חובות עתק – כל הדרך לספסלי כינוס הנכסים, או פשוט אל מאחורי הסורגים. פלוצקר מתגעגע לשנים העליזות עם נוחי דנקנר, אליעזר פישמן, אילן בן-דב ומוטי זיסר?

העניין הוא שפלוצקר נמצא, כרגיל, במלכוד. אפשר לראות זאת כבר באופן שבו הוא מסביר את נצחונו של נתניהו בבחירות

העניין הוא שפלוצקר נמצא, כרגיל, במלכוד. אפשר לראות זאת כבר באופן שבו הוא מסביר את נצחונו של נתניהו בבחירות. ההסבר, במשפט אחד: מצביעי מעמד הביניים בחרו נתניהו למרות מצבם הכלכלי הירוד משום שהם מרגישים "ניידות", כלומר שיש לכל אחד מהם סיכוי שמצבו ישתפר.

אבל רגע, מצבם הכלכלי הירוד? פלוצקר טורח להזכיר לנו שמצבנו נפלא: "בעשור שחלף אכן עלו בקצב מהיר ההכנסה, רמת החיים והעוצמה החברתית-תרבותית-צרכנית של מעמד הביניים בכללותו, ובמיוחד של מעמד הביניים שנמצא מתחת לאמצע סולם העושר. הפערים בישראל היהודית הצטמצמו אף ביותר מכפי שנתפס בסטטיסטיקה היבשה. הפריחה הגיעה לערים כאשדוד, אשקלון, באר-שבע, בת-ים, חולון, נתניה, חדרה, עפולה. ניכרת בהן תנופת בנייה, מרכזי הקניות שופעים קונים והאבטלה לא קיימת".

אז אם המצב כל-כך טוב, מדוע פלוצקר צריך למצוא סיבה כמו "ניידות" כדי להסביר את ההצבעה של מעמד הביניים? הם הצביעו ביבי כי הוא ראש ממשלה טוב, וזהו. במלים אחרות, אם המצב כל-כך "ישראל היום", למה פלוצקר הוא כל-כך "ידיעות אחרונות"? ומדוע פלוצקר נוזף ביריביו הפוליטיים של נתניהו על כך שלא הציעו "אלטרנטיבה כלכלית וחברתית ברורה למדיניות הקיימת"? מדוע הפרשן הכלכלי מעוניין באלטרנטיבה למה שהוא מעיד שעובד כל-כך טוב? מבלבל, לא?

זה לא שפלוצקר כותב דבר אחד, ואז אחרי שנה כותב משהו הפוך. גם לא אחרי שבוע. לעזאזל, זה באותו טור עצמו

מי שהגיע עד כאן ושמר על ריכוז בטח שם לב לעוד בעיה קטנה, עוד גליץ' במטריקס של פלוצקר. אם בשש השנים שחלפו מאז נחקק חוק הריכוזיות נעצר הפריון ונפגעה הצמיחה, איך זה ש"ערים כאשדוד, אשקלון, באר-שבע, בת-ים, חולון, נתניה, חדרה, עפולה" זוכות לפריחה בעשור האחרון? זה לא שפלוצקר כותב דבר אחד, ואז אחרי שנה כותב משהו הפוך. גם לא אחרי שבוע. לעזאזל, זה באותו טור עצמו.

כשכותב קולע את עצמו שוב ושוב ליקום של סתירות, והולך ומעמיק בו, זהו סימן מובהק לכך שהוא מתיישר לא לפי המציאות אלא לפי האג'נדה שלו, ולכן נצרך שוב ושוב לעקם את המציאות עד שהיא הופכת בטוריו לקריקטורה עצובה. במקרה הזה, אג'נדה אחת של פלוצקר היא אנטי-נתניהו, ולכן הוא צריך לנפק הסבר מפולפל למה הצביעו לו; ואג'נדה אחרת היא שאין בישראל ריכוזיות – ולכן הוא צריך להסביר מדוע בעצם המצב כאן מצוין, אין יוקר מחיה ואין פערים.

כמובן שאג'נדה 2 מייצרת לו בתורה בעיות מול אג'נדה 1. הסבר: ב"ידיעות אחרונות" מפמפמים לנו שנים שהמצב הכלכלי בקאנטים, כחלק מהמלחמה בנתניהו. אבל פלוצקר שטוען שהמצב הכלכלי עלא-כיפאק מתקשה להשתמש בנשק הרטורי הזה, ולכן צריך להתפתל סביב עצמו כבייגלה אנושי.

למה פלוצקר הוא אנטי-נתניהו? נו באמת, הוא הפרשן הכלכלי הבכיר של "ידיעות אחרונות". מה לא הבנתם ב"ידיעות אחרונות"? ואם זו סיבה לא מספיק טובה, כי "ידיעות אחרונות" הוא הרי עיתון חופשי שהמו"ל אינו נוהג להתערב בו אפילו כזית, הרי שפלוצקר הוא "שמאל" (החלק האמצעי של טורו מוקדש ל"מחיר הסיפוח" שהוא "אסון וקץ לחזון הציוני").

"דון קישוט", אונורה דומייה

אבל מדוע פלוצקר חייב לטעון שאין בישראל בעיה של ריכוזיות, וכתוצאה מכך להיקלע שוב ושוב לסבך של סתירות מביכות? טוב, את זה רק פלוצקר יודע. האם זה משום שהוא לא באמת כותב את טוריו כדי לספק שירות דמוקרטי לקוראים, אלא כדי לנהל מעל גבם מלחמות נקם עם פרשנים כלכליים אחרים, אלי ציפורי סטייל (ע"ע "פופוליזם הריכוזיות")? האם הוא פשוט מרגיש צורך ליישר קו עם החנופה הבלתי מתפשרת שריפד בה את הטייקונים בתקופת הזוהר שלהם ("הלוואי עלינו עוד מאה נוחי דנקנרים")? ואולי הוא פשוט מעניק שירותי עיתונות לתשובה ולאלשטיין, שנלחמים בכל הכוח בחוק הריכוזיות שמחייב אותם לפורר קמעה את תאגידי הענק הריכוזיים שלהם?

מי יודע, אולי כל התשובות אינן נכונות ופלוצקר פשוט אוהב להביך את עצמו. כבר שמענו על דברים מוזרים מזה. דון קישוט הרי עשה מזה קריירה.

הקיביצער נוזף בשחקני הנבחרת שיצאו לדרך ללא "מחקר מקצועי" אלא רק על סמך "פופוליזם קולני", כשאת קביעתו הנחרצת הזו הוא מגבה ב"הערכה" אישית שלו

האמת היא שפלוצקר הוא לא אביר, הוא בקושי ליצן. תקראו בבקשה את המשפט הזה, המסכם את הגיגיו של פלוצקר בגנות החוק השנוא עליו: "להערכתי, חוק הריכוזיות כיסח כ-2% מהצמיחה המצטברת של המשק מ-2013. גרם לאובדן הכנסה לאומית בסדר גודל של 26 מיליארד שקל. השלכות אלו ניתן היה למנוע לו רק קדם מחקר מקצועי לפופוליזם קולני".

לפנתיאון, לא? הקיביצער נוזף בשחקני הנבחרת שיצאו לדרך ללא "מחקר מקצועי" אלא רק על סמך "פופוליזם קולני", כשאת קביעתו הנחרצת הזו הוא מגבה ב"הערכה" אישית שלו, נטולת מקור, כוכבית, הערת שוליים או היגיון פנימי – ואם לא די בזאת, הוא אפילו לא טורח להסתתר מאחורי מסך עשן של הכללה ונועץ בקוראיו מספרים מדויקים. 2 אחוזים. 26 מיליארד. למה? כובע.

כדי לפענח את האבחנה החותכת של פלוצקר התייעצנו עם כלכלן רפאים בכיר, שסיפק לנו את הערכתו המקצועית חסרת כל הביסוס, שנשאבה מדמיונו הפרוע: "סבר פלוצקר", הוא נשף באוזננו, "עלה במצטבר למשק הישראלי, מאז החל לפרשן כלכלה, 476.5 מיליארד דרכמות (צמוד למדד הגאנג'ה), כשכל טור שלו מעביר 28.4 ילדים דרומית לקו המשווה, מתחת לקו העוני".

לא מאמינים?

פופוליסטים!!