בשבוע שעבר התפרסמה ב"גלובס" תמונה גדולה של ראש הממשלה נתניהו כשהוא מחכך את אצבעו בצד גשר האף שלו. לתמונה הוצמדה הכותרת "נתניהו משנה כיוון בפרשת גשר יהודית: 'סומך על כץ'", וכותרת המשנה הרחיבה: "הסיבה לשינוי לא ברורה, אך במספר רב של סוגיות פוליטיות בשנים האחרונות נתניהו שינה את דעתו בתוך זמן קצר והוציא הודעות סותרות".
את התמונה של ראש הממשלה צילמה גלי תיבון עבור סוכנות רויטרס בדיוק חודש לפני פרסום הכתבה ב"גלובס". מדוע העלו מהאוב דווקא אותה, ואיך היא קשורה לכתבה על זיגזוג בענייני דת ומדינה?
תצלומה של גלי תיבון בראש הכתבה של "גלובס" על הקמת הגשר בתל-אביב (צילום מסך)
צילומיו של נתניהו, ושל מנהיגים בכלל, הם בדרך כלל צילומים מוקפדים ביותר. רבות נכתב על האיפור והתסרוקת, על תמונות המשפחה ועל סיקור הביקורים הבינלאומיים. על רקע זה ראוי להצביע על סדרה של צילומים שמבקשת לערער את השליטה המוחלטת של נתניהו בדימוי שלו. נראה שדווקא באירועים משמימים (לכאורה) מבחינה צילומית – מסיבות עיתונאים, ישיבות ממשלה, נאומים בלשכה – הצלמים אורבים לתנועות לא מתוכננות, מחוות ידיים, התגרדויות ומצמוצים. העורכים, בתורם, מחכים לרגע שבו יוכלו להשתמש בתוצאה כצילום אילוסטרציה.
נראה שדווקא באירועים משמימים (לכאורה) מבחינה צילומית – מסיבות עיתונאים, ישיבות ממשלה, נאומים בלשכה – הצלמים אורבים לתנועות לא מתוכננות, מחוות ידיים, התגרדויות ומצמוצים
האנתרופולוג קליפורד גירץ תיאר את המהלך הסמיוטי הזה במאמרו "תיאור גדוש". גירץ הבחין שם בין מצמוץ לקריצה. לעומת המצמוץ, שהוא פעולה פיזיולוגית, הקריצה היא סימן תרבותי מכוון שנועד להעביר מסר בהתאם לצופן בעל משמעות חברתית מוסכמת: "אף על פי שההבדל בין מצמוץ לקריצה אינו נתפס בעין המצלמה, הריהו עצום, כפי שיודע כל מי שאיתרע מזלו ונתחלפו לו זה בזו".
אצל נתניהו, שלא בטובתו, חל החילוף הזה. הוא מזיז את ידו כמתגרד קלות סביב עינו, והצלמים עטים על המציאה כדי להמיר "מצמוץ" ב"קריצה". כשהם תופסים את הרגע ומוציאים את ה"מצמוץ" מהקשרו, הם הופכים אותו ל"קריצה" – לסימן החברתי המוסכם לקנוניה – ובמקומותינו, לעבודה בעיניים. צילומים שמציגים אצבע על הלחי, או בסביבת העין, הופכים לצילומי אילוסטרציה של שקר, קנוניה, סתירה ושותפות סוד.
מיכה קירשנר, דיוקן ח"כ הרב אברהם רביץ, יו"ר ועדת הכספים, 1996. פורסם ב"מעריב" ובספרו "הישראלים" שראה אור בהוצאת הד-ארצי ב-1997
צילום איקוני של "עבודה בעיניים" הוא עבודתו של מיכה קירשנר המנוח, "הרב אברהם רביץ" (המנוח גם הוא), שהתפרסם במוסף "סופשבוע" של "מעריב" בשנת 1996, במדור דיוקנאות הסטודיו המבוימים שלו. קירשנר צילם את רביץ כשאצבעו תחת עינו וקופת צדקה מעל ראשו. בשיחה במכללת ויצ"ו בחיפה סיפר קירשנר שביקש מרביץ שיעשה תנועה של "כאילו", כשהוא מדגים לו ואומר: "עיוני, תעשה לי יעני".
רביץ נענה לו, אך לא היה מודע לכך שעוזרו של קירשנר משלשל בחכה, מעל ראשו, קופת צדקה של "בית זקנים וזקנות הכללי". בדרך זו הפך קירשנר את המחווה של רביץ להערה על תפקודו כיו"ר ועדת הכספים של הכנסת, על רקע "שוד הקופה הציבורית" שנדון אז.
בדרך דומה, צילומי "עבודה בעיניים" של נתניהו הופכים לצילומי אילוסטרציה בשלל כתבות שמתארות את התנהלות ראש הממשלה. הנה כמה דוגמאות:
נתניהו בשער המהדורה המודפסת של "גלובס", בתצלום של גלי תיבון (רויטרס), 15.1.2014. התמונה צולמה כשלושה שבועות לפני כן
נתניהו בתצלום של אמיל סלמן שפורסם באתר "הארץ" באנגלית במאי 2011, בידיעה של "דה-מרקר" מינואר 2012 ("נתניהו מוביל בגיוס התרומות, ומי מבקר את מבקרת הפנים?"), וגם בתוכנית לימודים של משרד החינוך בנושא "התבוננות ביקורתית ותרבות חזותית" (צילום מסך)
נתניהו באתר " The Irish Times", בתצלום של גלי תיבון (EPA). התמונה פורסמה יום אחד אחרי שצולמה (צילום מסך)
תצלום של נתניהו שצילם אביר סולטן (AP) בראש כתבה שפורסמה באתר "הארץ" באנגלית בספטמבר 2016. התמונה צולמה שלושה חודשים לפני כן, בחודש יוני (צילום מסך)
על רקע מאמציהם של אנשי המדיה של ראש הממשלה, ולשכת העיתונות הממשלתית בכללם, לשלוט בצילומי נתניהו ולהפיק דימויים מושלמים, ראוי להעלות על נס את ההישג של הצלמים שמייצרים גם דימוי אלטרנטיבי – ואת העורכים שמשכילים לשבץ אותו במקומות המתאימים.
יאיר גיל מלמד צילום במכללה האקדמית גורדון ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה