איור: מיכל בוננו
בשעה 1:30 בלילה נעצרה משאית מאזדה בפתח מפעל הדפוס הגדול של ה"דיילי ניוז". אחרי שיחה קצרה עם אחד השומרים שלפו נוסעי המשאית אקדחים, הורו לאנשי האבטחה לשכב על הרצפה ופרצו לאולם. בתוך דקות הניחו מטעני חבלה סמוך למכונות הדפוס וללוחות הפיקוד האלקטרוניים, ופוצצו אותם. ארבע התפוצצויות עזות הרסו את רוב ציוד ההדפסה, מוטטו חלקים מן המבנה וגרמו נזקים גם לבניינים סמוכים.
קולות הפיצוץ, בליל ה-29 בינואר השנה, נשמעו היטב בכל חלקי העיר האררה, בירת זימבבואה. כאשר הגיעו למקום מנהלי העיתון ועורכיו, גילו בין הריסות מכונות הדפוס כרזים מאולתרים בכתב-יד, המייחסים את המעשה לארגון אופוזיציה מקומי. אבל לא היה להם ספק מי עומד מאחורי המעשה: רק יומיים קודם לכן הכריז שר ההסברה, פרופ' ג'ונתן מויו כי ה"דיילי ניוז" הוא "סיכון לביטחון הלאומי" של המדינה. "צריך להשתיק אותו, אחת ולתמיד", אמר השר. העיתון העצמאי, היומון היחיד שאינו כפוף למרותו של משרד ההסברה, הוא בשנים האחרונות יעד קבוע להתקפות הממשלה. בשנה שעברה התפוצצה פצצה במשרדי המערכת, וכמו בפיצוץ במפעל הדפוס – איש מעולם לא נעצר כחשוד במעשה. במקביל מגישה הממשלה נגד העיתון תלונות ותביעות משפטיות בתדירות גבוהה.
"אמצעי התקשורת בזימבבואה במצור", העיד בסוף חודש מאי העיתונאי ראי כוטו בהרצאה בוושינגטון. "הממשלה נוקטת קו של אלימות נגד העיתונות העצמאית". כוטו, עיתונאי בשבועון העצמאי "סטנדרטד", המופיע בהאררה שילם בעצמו מחיר כבד בשל עיסוקו; הוא נעצר בראשית 1999, יחד עם עורכו, מארק כאוונדוקה, בעקבות פרסום ידיעה על מעצרם של אנשי צבא שנחשדו בארגון הפיכה צבאית. שוטרים צבאיים הצמידו חוטי חשמל לאבריהם החשופים של השניים ועינו אותם ממושכות מאחר שסירבו לחשוף את מקורות המידע לידיעה. רק לאחר כשנה וחצי שוחררו.
ההתקפה על אמצעי התקשורת העצמאיים בזימבבואה משתלבת היטב במאמציו של שליט המדינה, רוברט מוגאבה, לבצר את שלטונו, ואגב כך לחסל בה כל סממן של חברה דמוקרטית. מוגאבה, בן 77, שולט בזימבבואה כבר 21 שנה, מאז הביאה המחתרת בהנהגתו לקצו של שלטון המיעוט הלבן בראשותו של איאן סמית, ששלט במדינה בימים שבהם נקראה רודזיה הדרומית. אחרי תקופה ארוכה של יציבות ושקט יחסיים חוזרת זימבבואה לכותרות, בין היתר בעקבות שורה של מעשי רצח של בעלי חוות לבנים בידי שחורים שביקשו להשתלט על אדמותיהם. מוגאבה עצמו הצדיק את ההתקפות והסביר כי התוקפים הם "ותיקי מלחמה" לוחמי המחתרת משנות השבעים, הנאבקים על זכויותיהם כנגד כ-4500 חוואים לבנים. גם כאשר התברר כי חלק ממעשי הרצח בוצעו בידי צעירים שנולדו לאחר תום השלטון הלבן לא חזר בו מדבריו.
לצד פגיעה חמורה בדו-קיום בין שחורים ללבנים, מפורר עכשיו מוגאבה עוד מוסדות וגופים שהצליחו לשרוד בשני העשורים של שלטונו. כך למשל הדיח את נשיא בית-המשפט העליון, אנטוני גובאי, משפטן ותיק עם מוניטין בינלאומיים, ששמר על עצמאותה של מערכת המשפט. מוגאבה נושא את עיניו לבחירות שייערכו בשנת 2002 ומבקש להבטיח ששום גורם – בעיקר לא מפלגת האופוזיציה התנועה-לשינוי-דמוקרטי, שמנהיגה עומד עכשיו לדין באשמת "פעילות טרור" – יוכלו למנוע ממנו להיבחר לתקופת כהונה נוספת.
פרופ' מויו, שר ההסברה, הוא אחד האישים המרכזיים במשטר מוגאבה. הוא מופקד לא רק על הצגת הישגיו של המנהיג, אלא גם, ובעיקר, על השתקת כל אמצעי תקשורת עצמאי המנסה למתוח ביקורת על השלטון או לתת פתחון-פה לדעות ולעמדות אחרות. מלאכתו אינה פשוטה: זימבבואה סובלת לא רק מאבטלה בשיעור המתקרב לשישים אחוז ומשיעור התפשטות מפלצתי של נגיף האיידס, שהגיע, לפי הערכות מומחים לרבע מכלל 12 מיליון התושבים, אלא גם משורה ארוכה של בעיות מדיניות וכלכליות הנובעות ממעורבותו השנויה במחלוקת של מוגאבה בעימותים האלימים בקונגו וברואנדה.
חברי משלחת-חקר של ארגונים בינלאומיים העוסקים בהגנה על חופש העיתונות, שהגיעו בחודש מאי לזימבבואה, נפגשו לשיחה ארוכה עם מויו. בדו"ח הסיכום שלהם ציינו כי האיש, הנהנה ממעמד דומה לזה של ראש הממשלה, הוא משכיל ואינטליגנטי מאוד, שלמד ואף הורה באוניברסיטאות בארצות-הברית ובדרום-אפריקה, יודע היטב כיצד שומרות מדינות דמוקרטיות על חופש העיתונות ומבין את משמעות הצעדים שהוא נוקט בשליחות הנשיא. בכל הצעדים שנוקטת עתה הממשלה נגד המוסדות הדמוקרטיים, ובכלל זה אמצעי התקשורת, כך כתבו בדו"ח הסיכום "שום דבר איננו מקר, תמים או חף מכוונה רעה". מויו עצמו היה בעבר אחד ממבקריו של מוגאבה. ה"דיילי ניוז" העצמאי נהנה לצטט מפעם לפעם קטעים ממאמרי הביקורת הישנים של השר.
מוגאבה רואה באמצעי התקשורת העצמאיים איום של ממש על שלטונו. הם נהנים מתפוצה ומאהדה, בשעה שרבים בציבור מתייחסים בחשדנות גוברת לאמצעי התקשורת-מטעם, כדוגמת העיתון הממשלתי "הראלד", שתפוצתו צנחה בשנה האחרונה מ-120 אלף ל-80 אלף עותקים. השר מויו מאשים את ה"דיילי ניוז" בשירות האינטרסים של מפלגת האופוזיציה. עורך העיתון, ג'אוף ניירוטה, מכחיש בתוקף כל קשר למפלגה ומסביר כי לא פעם יש דמיון בין עמדות האופוזיציה למאמרים המתפרסמים בעיתון משום שלדעות אלה שותפים כל הגורמים המבקשים לראות בזימבבואה יותר פתיחות ודמוקרטיה. ניירוטה זכה באחרונה לתואר "עיתונאי השנה" מידי ארגון עיתונאים בינלאומי, אות הוקרה למאבקו האמיץ במאמצי הממשלה להשתיקו.
לצד הפיצוצים במערכת העיתון ובבית-הדפוס, המיוחסים לממשלה, עוסקים שליחיו של השר מויו בהטרדה מתמדת של אנשי ה"דיילי ניוז" ואמצעי תקשורת אחרים. כך, למשל, נקרא עורך באחד השבועונים העצמאיים לחקירת משטרה לאחר שפירסם תצלום שהפיצה סוכנות רויטרס, ובו נראו מאחור משתתפים במירוץ נודיסטים בניו-זילנד. "אפילו השוטרים צחקו כאשר התייצבתי לחקירה. מדובר במאמץ להטריד אותנו ללא הרף, לגזול מזמננו ומכספנו ולהזכיר לנו שהאח הגדול פוקח עלינו עין", אמר אחד העורכים. האח הגדול גם מפעיל צנזורה קפדנית הכוללת האזנה לשיחות טלפון ומעקב אחרי דואר אלקטרוני, כך מאשימים ארגונים בינלאומיים המתחקים אחר המתרחש בזימבבואה.
שורת הצעדים החריפים נגד אמצעי התקשורת העניקה לאחרונה למוגאבה את הכבוד המפוקפק להיכלל, לראשונה, ברשימת "עשרת האויבים הגדולים של העיתונות" ברחבי העולם, שמפרסמת מדי שנה הוועדה-להגנת-העיתונות, גוף בינלאומי שמושבו בניו-יורק. רשימת 2001 כוללת, לצד מוגאבה, את מנהיג איראן, האייאתוללה עלי חאמאני, נשיא סין זיאנג זמין, נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, נשיא אוקראינה ליאוניד קרצ'מה, נשיא קובה פידל קסטרו, ראש ממשלת מלזיה מהתיר מוחמד, נשיא תוניסיה זין אל-אבדין בן-עלי, נשיא ליבריה צ'רלס טיילור, ומנהיג הארגון הימני הקיצוני בקולומביה, קרלוס קסטאנו. המשותף לכולם: תחת שלטונם מתבצעת פגיעה שיטתית בחופש העיתונות, או שהם מנהלים התקפות ישירות על עיתונים ועיתונאים.
לצד הפעילות האלימה נגד עיתונאים שאינם סרים למרותו, מנצל באחרונה שלטון מוגאבה אמצעים נוספים כדי לצמצם את הסיקור הביקורתי. בחודשים האחרונים גורשו מזימבבואה שני כתבים זרים שדיווחו בהרחבה על המתרחש במדינה. אחד מהם, כתב רשות השידור הבריטית בי.בי.סי., ג'וזף וינטר, נדרש לעזוב את המדינה תוך 24 שעות בטענה שאשרת השהייה שלו אינה תקינה ואולי אף מזויפת. כתבת ה"מייל אנד גרדיאן" מדרום-אפריקה השכנה, מרצדס סאיגואס, גורשה אף היא לאחר שהואשמה על-ידי השר מויו שאיננה עיתונאית אלא שתדלנית בשירות מפלגת האופוזיציה.
השר מויו, בשליחות מוגאבה, מנהל בימים אלה גם מהלך מזורז של חקיקה בפרלמנט להעברתו של "חוק חופש המידע". במדינות דמוקרטיות נועד חוק הנושא שם זה להרחיב את זכויות העיתונות לקבל מידע מרשויות השלטון. בזימבבואה הכוונה הפוכה: צמצום והגבלה ניכרים של זכויות העיתונות. כך, למשל, קובע החוק כי הממשלה היא שתעניק רשיונות עבודה לעיתונאים, לאחר הכשרה מתאימה, ומי שאין בידיו רשיון כזה לא יוכל לכתוב או לשדר. במקביל מתוכננת הקמת "מועצת עיתונות", שחלקה האחד, "הבית התחתון", יהיה וולונטרי, בהשתתפות עיתונאים ומו"לים, אבל "הבית העליון" שלה יפעל מכוח החוק ויוכל לשפוט ולהטיל עונשים על עיתונאים ועיתונים שיסרחו.
הממשלה איננה מתכוונת לשתף את העיתונאים ואת המו"לים בתהליך הכנת החוק, והיא דוחה כל טענה על פגיעה בחופש העיתונות. "חופש הביטוי, המעוגן בחוקה שלנו, אינו כלל זכות השמורה לעיתונאים, אלא רק לקוראים", הסביר ג'ורג' כארמבה, דוברו של הנשיא מוגאבה. למשלחת-החקר שנזעקה לביקור חירום בהאררה הסביר כי הציבור איננו מקבל את המידע הראוי וכי יש צורך דחוף בחינוכם של עיתונאים כדי שיפנימו "עיתונאות בהקשר של זימבבואה". הוא חולם, לדבריו, על עידן שבו הציבור במדינה יקבל מאמצעי התקשורת אך ורק "מידע הוגן, מדויק ומלא".
כדי להגביל את חופש העיתונות מנצלת הממשלה שורה של חוקים, שמרביתם נותרו עוד מימי השלטון הבריטי. ביניהם חוק הצנזורה, תקנות לשעת חירום ו"חוק הסודות הרשמיים", המקשה על העיתונות לפרסם מידע שמקורו בעובדי מדינה, באנשי צבא ובשוטרים. מוגאבה עצמו איננו מסתיר את דעותיו באשר לצורך בריסון אמצעי התקשורת. בכינוס של מנהיגי מדינות מתפתחות שנערך בסוף מאי באינדונזיה, הסביר כי יש צורך לחסום את הזרימה החופשית של מידע בערוצי התקשורת השונים, ובכלל זה באינטרנט, בעיקר כדי למנוע חדירת "מידע בלתי רצוי", הכולל בין היתר פורנוגרפיה, דיסאינפורמציה – וגם "רצח אופי של אישי ציבור וממשלות".
כחלק ממדיניות זו פועלת הממשלה בתקיפות למניעת שידורי רדיו שאינם פועלים תחת הפיקוח של רשות השידור הממשלתית. תחנת רדיו עצמאית, קפיטול, שהחלה לשדר בהאררה בספטמבר הספיקה לשדר שישה ימים בלבד בטרם נסגרה. הממשלה מגבשת הצעת חוק שתטיל עונשים חמורים על תחנות רדיו שינסו לשדר ללא היתר, ומתעלמת בינתיים מהחלטה של בית-המשפט העליון, שהורה להחזיר את הציוד שהוחרם מן התחנה. גרי ג'קסון, שהקימה את קפיטול, סיפרה לאחרונה כי עקב איומי הממשלה עוזבים עיתונאים רבים את זימבבואה. אלה שנשארו, היא מוסיפה, מתקשים לתפקד: "כולם נעשו חסרי חוט שדרה...אנשים פשוט מפחדים לדבר". ויו"ר אגודת העיתונאים המקומית מודה: "אנו חשים מאוימים ופוחדים מאוד. העולם חייב להיחלץ לעזרתנו".
גיליון 33, יולי 2001