מה צריך לקרות כדי שמדור הספורט של "ידיעות אחרונות" יקדיש את השער שלו לאליפות העולם בשחייה שנערכה בשבועיים האחרונים? 1. לשחיין ישראלי יש סיכוי למדליה. 2. השיאן העולמי מייקל פלפס עומד לפשל. 3. האליפות מאיימת לרשום שיא שלילי של שיאי עולם. 4. שחיין ישראלי או ערבי משחררים התבטאות גזענית. 5. אפשרות 4 נכונה.
לצפות מיומון הכדורגל המודפס של המדינה להעניק שער נטו לשחייה, סתם ככה ממניעים מקצועיים, משול לקפיצת ראש לבריכה ריקה. אמנם העיתון הקדיש כתבה גדולה לאליפות הנוכחית, אבל שמר את שעריו לטובת סיפורים פופולאריים – אבי לוזון במאהל המחאה, כתבה על כל אנשי טביב, פרישתו של דרק שארפ ועוד. עד שנולדה ההתבטאות הגואלת שסיפק השחיין גל נבו, והקפיצה את ענף השחייה למקום הראוי לו, גם אם מסיבות אחרות.
לפני שנמשיך במסע המפרך של עולם השחייה לשער "ידיעות", נקפוץ לרגע מכונן שאירע השבוע בבניין העיתון. במתחם מדור הספורט שבקומה השנייה, על שטח קטן יחסית, נוספו שני מסכי טלוויזיה, כמה עמדות מחשב, ומקומות לשני עורכים ומפיקה. כך נראית מערכת הספורט החדשה של ynet במסגרת ההתייעלות בקונצרן התקשורת של מוזס. עורך הספורט עד כה, עודד שליו, עזב, ובעל הבית החדש הוא ניקי לוי, המשנה לעורך הספורט של "ידיעות".
איחולי מזל טוב על לידת אתר אינטרנט למערכת הספורט האנכרוניסטית והשמרנית. מיושנת לא משום שיותר מכל מדורי הספורט האחרים מועסקים בה עיתונאים שחצו מזמן את גיל ה-60, אלא מפני שזו מערכת שעד לא מזמן סירבה להפנים את המהפכה התקשורתית של העשור האחרון.
בספורט "ידיעות" נהגו – ועדיין נוהגים – להרבות בכותרות חדשותיות לסיפורים שהתפרסמו ברשת יום קודם, סיפורים שעד הערב הופכים לאטריות קרות. הם המשיכו לפנות אל ציבור קוראים הולך ומתמעט, שלא מחובר למחשב ומתוודע רק בבוקר לידיעת האתמול, והתעלמו מפלח קוראים גדול המעודכן במתרחש חמש פעמים ביום.
"ידיעות" היה כל השנים מוצר פרימיום. רק מי שקנה את העיתון זכה לקרוא את התכנים הבלעדיים. והנה עכשיו – אבינעם פורת, רפאל נאה, משה שיינמן, עמיר פלג, דוד בן-שימול, גידי ליפקין ונדב צנציפר – השמות המוכרים מהעיתון, חתומים מדי יום על אייטמים גם ב-ynet. גבירותי ורבותי, מהפך.
הצעצוע החדש התקבל בהתלהבות רבה במערכת העיתון. התמזל או איתרע מזלו (תלוי את מי שואלים) של גל נבו, שהסיפור הגדול הראשון שנחגג במהפכה המאוחרת בעיתון של המדינה נשא את שמו. השחיין הישראלי, שסיים יום תחרויות בשנגחאי לאחר נצחונות על יריבים מסוריה ומלבנון, קיבל ביום ראשון שיחת טלפון מהכתב הוותיק אבינעם פורת. בין היתר שיחרר נבו באוזניו את המשפט הבא: "כל ישראלי יודע שצריך לנצח ערבים".
כנהוג בעיתון של המדינה, ציטוטים פופוליסטיים ולאומניים זוכים להבלטה מיוחדת. בכל זאת מדובר בעיתון שנושא על גבו אחריות לאומית כבדה: יותר משהוא תופס את תפקידו כספק חדשות יומי, מתפקד "ידיעות" כמצפן הרגשי של הישראלי הממוצע, והוא עוסק בכך במשרה מלאה.
מקבלי ההחלטות ב"ידיעות" מניחים שאליפות עולם בשחייה עשויה לעניין את הישראלי הממוצע רק אם נוסף לה נופך מיוחד, אולי לאומני, רצוי בטעם סנסציוני חריף. נבו, וליתר דיוק פליטת הפה שלו, אחראים לכך שאליפות העולם זכתה ב"ידיעות" להבלטה בשער יום אחרי יום. יצוין כי נבו אמר אותו משפט גם ל"הארץ". גם שם רכבו עליו, אבל לזכותם כבר עמד שער שחייה נטו שלושה ימים קודם לכן, ללא חסדי הפרובוקציה. גם "מעריב" העניק לשחייה את הכבוד בלי להידרש לענייני יהודים-ערבים.
יום אחרי שהבליטו את הציטוט של נבו, פירסמו ב"ידיעות" תצלום שער של השחיין נמרוד שפירא-בר-אור, שיום קודם הבטיח את מקומו באולימפיאדת לונדון, תחת הכותרת "מים סוערים". הכותרת שויכה כמובן גם להתבטאות של נבו, שזכתה לכתבת פולו-אפ, ששטחה היה גדול יותר מסיקור ההישג של שפירא-בר-אור. הכתבה הזו כללה גם טור מיוחד בחסות האח החדש: טוקבקים לידיעה שפורסמה ב-ynet תחת הכותרת "התבטאות אחת, 1,000 טוקבקים". עיון בכתבה ב-ynet מגלה שהיא הולידה 620 תגובות בלבד, אבל למה להיות קטנוניים. בכל זאת, לא בכל יום מגלה עיתון מיושן את נפלאות הטכנולוגיה שנכדי הכתבים כבר הספיקו לשכוח.
כיוון שאין טעם להטיף ל"ידיעות" בענייני לאומניות ושלהוב יצרים, לפחות עצה קטנה לעורכי הספורט המורחב: הצטרפתם באיחור ניכר למהפכת האינטרנט. החגיגה בעיצומה. טוב תעשו אם תתמזגו בעולם התקשורתי החדש בלי רעש וצלצולים, תוך לימוד מהיר של חוקי המשחק החדשים.
למשל, כדאי להימנע מלצטט בעיתון המודפס טוקבקים, שטבעם הוא משך החיים הקצרצר שלהם. מדובר באלמנט שחי ובועט ברשת בשוטף – רגע הוא 620 ורגע אחרי הוא כבר 889. רוב הסיכויים שמאחורי המספרים המרשימים עומדים מספרים מרשימים הרבה פחות: בחסות האנונימיות אדם יכול לשרבט אינספור טוקבקים בשמות שונים ועם דעות הפוכות, סתם בשביל הספורט.
הרשת כבר התרגלה למשוב הזה, על מגבלותיו ויתרונותיו, והגולשים מיומנים בקריאה סלקטיבית שלו. אבל כשהוא מקבל בוקסה בעיתון, מזדקרת לעין בעיקר חולשתו הגדולה: הוא נראה מפוברק, סתמי, ילדותי. זו טעות של מתחילים. אם תיתנו לוותיקי ynet להשפיע עליכם מנסיונם, יש להניח שתינצלו מטעויות דומות בהמשך.
4 קטנות
חופים הם לפעמים. אליפות אירופה בכדורעף חופים עד גיל 20 נפתחה ביום רביעי השבוע בחוף תל-אביב, אבל ב"מעריב" לא טרחו לפרסם למחרת אפילו מלה. מצד שני, כשמדובר בכדורגל חופים, ש"מעריב" הוא אחד מנותני החסות שלו, הם לא מפספסים. החולות של חוף פולג קורצים להם יותר מאלו של חוף גורדון, וזה בעיתון שמעניק שטחים נדיבים לענפי הספורט הקטנים.
מרקס ומוריץ. שלושה קרדיטים חריגים משכו השבוע את העין. האחד, MCT, היה חתום בספורט "מעריב" על כתבות מאליפות העולם בשחייה, ללא הסבר באיזה כלי תקשורת מדובר. ב"ישראל היום" העניקו שלושה קרדיטים על כמה ידיעות, בזו הלשון: "יורי ילון, רותם גרוסמן וכתב 'ישראל היום'". מעניין מי הכתב האלמוני והצנוע. השלישי והמשעשע ביותר היה ב-ynet, שם הושמטו שמותיהם הפרטיים של הכותבים ונותר רק "צנציפר וליפקין", אולי המקבילה הספורטיבית ל"ברנע ושיפר", או "הנץ וגנץ", תלוי את מי שואלים.
ישראל שלי. ב"ישראל פוסט" מתגאים שהם חינמון ארצי נפוץ שמזנב ב"ישראל היום", אבל מתנהגים כמו אחרון המקומונים. ב"פוסט" לא מפרסמים את שידורי הספורט בטלוויזיה מלבד זה שבצ'רלטון. יכול להיות שזה בגלל שהבעלים של העיתון הוא גם הבעלים של צ'רלטון?
בעיה בכבלים. בטור הקודם פורסם צילום מסך החושף שתי טעויות ששויכו לערוץ הספורט: על משחק כדורגל נכתב שמדובר בכדורסל, וכתובית הזמינה את הצופים לחגיגת קופה-אמריקה ב-5 פלוס לייב, אף ששידורי המשחקים כבר נדדו לערוץ הבסיס מסיבות רגולטוריות. אלא שהטעויות הללו היו דווקא של חברת הכבלים הוט, שהיא זו שהכניסה את הכתובית תוך כדי השידור. לפחות בכתובית המזמינה את הצופים ל-5 פלוס לייב, גם לערוץ הספורט יש חלק בכך מאחר שאיש מהם לא טרח לצלצל לחברת הכבלים ולבקש להסיר את הכתובית המטעה.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il