מבין גל הפרומואים המושקעים והנוצצים של ערוץ הספורט, בולט לאחרונה זה המציג ספורטאיות במגוון מצבים. את התמונות מלוות כתוביות; "כל אחת והיופי שלה, הכוח שלה, החלום שלה, המכשולים שלה, הניצחון שלה". ברקע שרה ארתה פרנקלין את "Natural Woman". לבסוף מגיעה שורת המחץ: "ערוץ הספורט ואתנה גאים לקדם את ספורט הנשים בישראל". נוגע ללב.
הצופה הסביר, הבינוני והממוצע, כלומר אחד כמוני, שעבר עוד יום גדוש לעייפה בחומרי הכדורגל הישראלי, שואל את עצמו, מה לעזאזל? הצופה המתמצא פחות או יותר בלוח השידורים המונוטוני של ערוץ הספורט, על ארבע או חמש התחנות שלו, מתקשה להיזכר אם בתוך הלופ האינסופי של משחקים ותוכניות בשידור חוזר הוא פיספס איזו תוכנית על נשים.
זה לא סתם שבערוץ הספורט לא היו המון שידורים המוקדשים לספורט נשים. בערוץ רומסים את הז'אנר. כך היה גם עם כדורסל הנשים, שזכה השנה לעדנה בחלקים אחרים של התקשורת. התירוץ של ערוץ הספורט היה שהרייטינג ברצפה. להוציא את שחר פאר, ערב טורניר טניס שמועבר בין היתר גם ב-5 פלוס לייב, אין לספורט הנשי שום מעמד בערוץ הספורט, גם לא ברמה של אפליה מתקנת. פרויקט "אתנה", שאינו מופק בחינם, מקבל את לטרת הבשר השנתית שלו בגטו של כמה תוכניות שבועיות שבו נשים מדבררות נשים. ביום-יום אין לנשים זכר בערוץ הספורט.
קחו למשל את מהדורות הלילה האחרונות של "חדשות הספורט", שהפרומו של "אתנה" משודר לפניהן ואחריהן. במהדורת יום שני כיכבו שלוש נשים, לא ספורטאיות: המגישה מירי נבו, הכתבת שירלי בר-דיין, שדיווחה מהאולפן על מכבי תל-אביב בכדורגל, והכתבת דניאל רוט בכתבה על השחיין גל נבו.
היתה גם אשה רביעית שאת זיו פניה לא ראו. קוראים לה מורן ברק, והיא העורכת הראשית החדשה של "חדשות הספורט". ברק חתומה כבר על יותר מ-60 תוכניות, ועדיין קשה לזהות את טביעות אצבעותיה. המהדורות לא השתנו מהותית. 90% מהזמן עדיין מוקדש לכדורגל ולקידום תוכניות. ברק מילאה עד לא מזמן תפקיד בכיר ב"אתנה", גוף החותר לשוויוניות מגדרית, גם בסיקור התקשורתי. ברק, בתפקידה החדש בטלוויזיה, עוד לא יכולה להתגאות שספורט הנשים הולך וכובש מקום בליין-אפ שלה.
לשלומי ברזל, עורך ספורט "הארץ", יש אג'נדה. הוא רוצה לקדם נשים. הוא עושה זאת בין היתר במאמץ להקדיש להן לפחות שער אחד בשבוע. השבוע קיבלה את הכבוד הטניסאית מאריה שראפובה. כשנבחרת הנשים בכדורסל שיחקה לפני חודשיים באליפות אירופה, הוא פירסם שלושה שערים ברציפות, יום אחרי יום, שהוקדשו להן.
לא צריך לחכות לאירועים גדולים כדי לתת לנשים במה קטנה. אפילו עיתונים שלא קוראים להם "הארץ" כבר הבינו את זה. "מעריב" פירסם השבוע כתבה על ספורטאית נכה (שילוב נדיר של שני מגזרים מקופחים), "ידיעות אחרונות" נתן מקום מכובד לקפטנית נבחרת הקאדטיות. לא חסרים סיפורים, צריך רק לחפש, צריך שמישהו ייתן את ההוראה. במקרה שלנו זו דווקא מישהי. בימים אלה מנסה הגולשת לי קורזיץ להשיג את המינימום האולימפי. קורזיץ הוזכרה במהדורת "חדשות הספורט" ביום ראשון בלילה. האייטם ארך עשר שניות.
ספורט נשים הוא מושג גנאי בערוץ הספורט. הספורטאיות בו עדיין רמוסות, כנועות ומושפלות. מי שיחפש באתר הערוץ קישור המרכז את הדיווחים על ספורט נשים, יחפש לשווא. הקישור הנשי הכי קרוב הוא ל"בובה של לילה". תוכנית הסאטירה הזו תפסה מקום של כבוד גם בתוכני מהדורות החדשות, תחת הנהגתה של מורן ברק. ספורטאיות לא נכללות בסדר היום השוטף.
עכשיו צץ לו הפרומו השקרי. מתעלם הנשים הסדרתי משוויץ בכובע שעליו רשום "אני אוהב נשים". ערוץ הספורט שובר גם את שיאי הציניות של עצמו.
מיד אשוב
ועוד קצת על המאבקים בגזרה הרדיופונית של תקשורת הספורט. ברדיו ללא הפסקה ממשיכים לעורר עניין. בשבוע שעבר הושמעה ב-103FM הקלטה החושפת התנהלות בעייתית בהתאחדות לכדורגל. האייטם, שהחל לאחר השעה 19:30, צבר נפח מרגע לרגע. על הקו עלה ראש מערך ההסברה של ההתאחדות כדי להגיב, וההמולה גברה.
התוכנית היתה אמורה לעבור בשעה 19:54 לפרסומות ולהסתיים רשמית בשעה 20:00. אלא שראשי התחנה, בצעד השמור לאירועים חריגים, ויתרו על הפרסומות ואף גלשו כעשר דקות מעבר לשעה 20:00 רק כדי למצות את האייטם. למעשה התוכנית שידרה תוכן במשך כ-40 דקות ברציפות, בלי פרסומות ובלי מוזיקה. כך מרוויחים מאזינים.
לעומת זאת, בתוכנית המתחרה ברדיו תל-אביב (102FM), ניסו ביום ראשון להעלות לשידור את כתבת ONE כדי שתדווח על תאונת דרכים שבה נפצע שופט עבר. הכתבת לא היתה על הקו, והשדרנית אופירה אסייג הודיעה בכעס, "מוזיקה, וכבר חוזרים". אחרי השיר שודר מקבץ פרסומות ארוך, ולאחריו פנתה אסייג למנכ"ל הטוטו, שהיה אמור להיות על הקו. גם המנכ"ל לא נשמע, ואסייג עברה אל מנכ"ל מכבי חיפה – שגם קולו לא נשמע. רגע מביך שאסייג פתרה ב"מוזיקה" פעם נוספת. רק אחרי השיר נוצר סוף-סוף הקשר עם השניים.
מאזיני הספורט של רדיו תל-אביב שמעו במשך רבע שעה שני שירים והמון פרסומות, בלי שום תוכן. האם בתוכנית לא ערוכים לתקלות מעין אלו? עד שיתחדש הקשר הטלפוני, אפשר בינתיים לנהל סמול-טוק באולפן עם הפרשן. זאת, כמובן, אם יש להם מה לומר. כשאסייג מפצירה במאזיניה לא ללכת לשום מקום, "עוד שנייה חוזרים", כדאי לעמוד מאחורי המלים ולייצר עניין אמיתי, אחרת המאזינים לא יישארו ולא יחזרו.
6 קטנות
פרסומים ראשונים. בתחרות "מי יקליד מהר יותר את הודעת דוברת ההתאחדות לכדורגל על כך שבית-הדין העליון השאיר את הפועל פתח-תקווה בליגת-העל" הגיעו לקו הגמר וואלה וערוץ הספורט, שהעלו את הידיעה בשעה 19:52. ONE קטף את מדליית הארד המכובדת בשעה 19:53. הידיעה התפרסמה באתר ההתאחדות בשעה 19:50. עורכי וואלה היו היחידים שוויתרו על הצמדת התווית "פרסום ראשון".
קרב הוגן. העימות בין נדב צנציפר מ"ידיעות אחרונות" לדובר הפועל תל-אביב, קובי ברדה, עולה מדרגה. הדובר מאיים כעת לתבוע את הכתב בתביעה אזרחית או פלילית. פלילים אין כאן, אבל הדיווחים של צנציפר לאחרונה, שבהם הוזכר ברדה, הריחו כמו התנכלות. ביום ראשון בערב העלה צנציפר ב-ynet פרסום ראשון על סיכום עם קשר ניגרי לקבוצה. זו צריכה להיות דרך ההתמודדות עם חרמות מצד הקבוצה.
וואלה מגיע. ביום חמישי האחרון שיחקו שלוש קבוצות ישראליות בגומלין הליגה האירופית. לאור נצחונותיהן המשכנעים של הפועל ומכבי תל-אביב במשחק הראשון, התעורר עניין רק סביב משחק החוץ של בני-יהודה מול הלסינגבורג (0:1 לבני-יהודה במשחק בבלומפילד). אלא שבאתרים כיכבו בראש הדף דווקא משחקיהן חסרי החשיבות של הפועל ומכבי תל-אביב. ספורט וואלה היה היחיד שלא התפתה לתחלואי הרייטינג ועשה את השיקול המקצועי, אף שמדובר בקבוצה עם הקהל המועט מבין השלוש.
שכונת ynet. דברים קורים ב-ynet, הצעצוע החדש של ספורט "ידיעות אחרונות". שילוב המערכות נראה בינתיים פורה עבור שני הצדדים, לפעמים פורה מדי. כך למשל בידיעה טריוויאלית על סיכום של חלוץ זר בראשון-לציון, טרח הכתב להביא גם את דעתו של יו"ר חוג האוהדים. דרך מוזרה לצ'פר מקור. אפשר לדבר עם האוהד על מחירי כרטיסים, יוקר המזנונים או בעיות חניה, אבל לצטט את חוות דעתו המקצועית? חידוש מעניין.
איפה הפוסטר? בספורט "הארץ" פורסמה בשבוע שעבר כתבה מעניינת: פוסטר שקידם טורניר טניס בקנדה ("בואו בשביל הגברות, הישארו בשביל האגדות") עורר סערה בקרב פמיניסטיות. הפוסטר המדובר היה אמור מטבע הדברים לככב כוויז'ואל של הכתבה, אבל באופן תמוה זה לא קרה. בכך נמנעה מהקוראים האפשרות לשפוט במו עיניהם.
מסתבר שאפשר להתווכח. "עם המספרים של אליניב ברדה אי-אפשר להתווכח", כותבים ב"מעריב" ומציינים כי כבש בבלגיה 54 שערי ליגה. אלא ש"ידיעות" מציג גרסה מרוככת: רק 39 שערים. הקורא ronikra מציין שהבלבול נמשך גם באתרים שונים באירופה, שם נע המספר בין 42 ל-49 שערים. מתברר שגם הסטטיסטיקה נתונה לוויכוח.
התיקונים
ב-nrg נחפזו לחגוג את נצחון ברוז' הבלגית עם צמד שערים שכבש לזכותה ליאור רפאלוב. הישראלי אמנם כבש שניים, אבל המשחק הסתיים ב-3:3.
אחד הצופים הערנים של ערוץ הספורט, שהתיישב בשלוש בלילה לצפות בשידור החוזר בגביע הטוטו בין בני-יהודה למכבי תל-אביב, זכה להצצה נדירה לנעשה מאחורי הקלעים של השידור. במשך כעשר דקות נראה השדר יורם ארבל מתכונן לשידור כשהוא מדבר עם הקונטרול ("תראה לי טו-שוט בבקשה"), משוחח עם הבמאי ("תגיד לי, אני באוויר לבד באיזשהו שלב?"), מכוון את הצלמים ("מה זה ככה? הגעת לנו עד הביצים"), מסדר את הפרשן שלמה שרף ("שב ישר רגע שלמה, שב ישר") ומפגין מצבים קומיים אחרים. כיוון שהמחצית הראשונה שודרה עד הדקה ה-37 בלבד, נראה שמישהו בערוץ הקדים לכוון את השעון, וכך נולדה הפארסה הזו.
לתגובות: yegerm9@walla.co.il