עליית המחירים במשק כובשת את הכותרות בתקשורת. עוד חברת מזון ועוד חברת מזון מודיעות כי תעלינה את מחירי המוצרים שלהן (אלו שמחיריהם אינם מפוקחים…). שבע שנים פחדו היצרנים ולא העלו מחירים. שבע שנים מאז המחאה החברתית, והרפורמות הממשלתיות שבאו בעקבותיה בניסיון לעצור את ההתייקרויות. כעת הפחד נעלם והרפורמות מתמסמסות.

גרפים עולים וחיצים אדומים בשערי העיתונים, מוזיקה דרמטית במהדורות החדשות. המנגינה הידועה. אבל האם אפשר אחרת? יתכן שהעיתונאים מתגלגלים בשבלונת הסיקור הידועה והמוכרת ומחמיצים את הבעייה האמיתית עם המזון, את המשמעות החשובה יותר של ההתייקרויות, את ההזדמנות שהן מעמידות לפתחנו, צרכני המזון (והתקשורת)?

במקביל לגל ההתייקרויות פירסם המכון הלאומי לחקר מדיניות בריאות את דו"ח מצב הבריאות בישראל, שלא זכה להד התקשורתי הגדול שזכו לו עליות המחירים: מעל מחצית האוכלוסייה בישראל סובלת מעודף משקל והשמנה, כ-62% מהגברים ומעל 53% מהנשים בגילאי 20-64. במסגרת ועדת האסדרה לתזונה הציג משרד הבריאות נתונים על תוצאות השמנת היתר והחוליים שהיא גוררת: כ-3,700 מקרי תמותה ועלות של כ-6 מיליארד שקל בשנה.

התקשורת הישראלית לא ידעה לקשור בין הדברים, משום שהמקום שבו הם קשורים, המקום שמאחורי תג המחיר, הוא הנקודה העיוורת שלה. קחו לדוגמה את מוצרי המזון שנבחרו ללוות את הידיעות על גל ההתייקרויות. מהדורת חדשות עשר נפתחה ביום שלישי האחרון בידיעה על גל ההתייקרויות. המוצרים שהוצגו: "פתיתים", ביסלי, שקדי מרק, משקאות קלים, "מנה חמה" וגלידות. מוצרי מזון שכמעט כולם תורמים למגמת ההשמנה והתחלואה. וערוץ עשר כמובן אינו מיוחד בכך.

עוד התפרסמה השבוע בתקשורת יוזמה של מנהלי הכנסת - להחליף את המשקאות הממותקים במשכן בקנקני מים. הרווח משולש: בריאותי, סביבתי וכלכלי. היוזמה תחסוך כמות קלוריות עצומה ומיותרת מבאי המשכן, עלות של 650 אלף שקל בשנה וזיהום סביבתי גדול הנגרם על ידי הייצור, הקירור, השינוע וההטמנה של המשקאות הקלים והפסולת שלהם.

עליית מחירי המזון היא הזדמנות פז לאוכלוסייה לעשות מעשה דומה: להפסיק לרכוש ולצרוך מעתה ואילך שתייה ממותקת ומבוקבקת, חטיפים, "מנות חמות", אבקות, "שקדי מרק" ושאר המוצרים האולטרה-מעובדים שאינם נכללים בהמלצות התזונה הבריאה בכלל והמלצות התזונה הים-תיכונית בפרט. אך התקשורת לרוב אינה מצליחה לראות מעבר להתרחשות האקטואלית, ולהבחין מבעד לתופעות כמו עליית מחירים בהיעדרה של מדיניות ותוכנית אב כוללת למזון, למען הביטחון התזונתי האישי והלאומי שלנו.

העלאת מחירי המזון הינה חלון ההזדמנויות שלנו, האזרחים. בואו נוביל ביחד שינוי בהרגלי הצריכה שלנו מחד, ומאידך נקרא לממשלה בקול צלול וברור לפעול לבניית תוכנית לאומית

כשהמחוקק והרגולטור מתייחסים למזון כאל עוד מוצר צריכה, התקשורת אינה מצליחה לראות במזון ערך מעבר לתג המחיר, ואז הרוח הנושבת מהמשרדים הממשלתיים הממונים הינה בעיקר של הגברת התחרות והורדת המחירים - וחוזר חלילה. זו רוח שעלולה להביא יותר נזק מתועלת - וגם את המחירים לא מורידה. מחאת 2011 התחילה בין היתר במחאת הקוטג'. כתוצאה מהמחאה הוקמה ועדת קדמי אשר המליצה על הסרת מכסים כדי להתיר ייבוא רחב של מוצרים, להגדיל את התחרות וכך להוביל לירידת מחירי המזון. חוק המזון שעבר לא לקח בחשבון כלל את ההיבטים הבריאותיים והסביבתיים, וכעת אנו עומדים גם בפני חזרתן של עליות המחירים.

כך למשל פתיחת השוק לייבוא של ירקות ופירות לעיתים קרובות מוזילה מחיר של ירק מסוים לזמן קצר בלבד, כפי שבא לידי ביטוי בעלייה דרמטית במחירי הירקות והפירות בארץ. מנגד היא מערערת את החקלאים המקומיים, שהם יצרני המזון האמיתיים, ולעיתים קרובות מגדילה את תופעת אובדן המזון, החמורה מאוד בפני עצמה (ומגלגלת על הציבור עלויות נוספות של טיפול בפסולת עודפת וצורך בייצור עודף).

מה עוד שבהסתמכות על יבוא יש מרכיב סיכון נוסף בתקופה של שינויי אקלים אשר צפויים להשפיע גם על היכולת לגדל מזון ברחבי העולם מה שעלול להביא מדינות מייצאות לעצור או להפחית ייצוא מזון כדי לדאוג לאזרחיהם.

לפיכך הקריאה היא לכולנו, שינויים קורים בדרך כלל בעתות משבר. העלאת מחירי המזון הינה חלון ההזדמנויות שלנו, האזרחים. בואו נוביל ביחד שינוי בהרגלי הצריכה שלנו מחד, ומאידך נקרא לממשלה בקול צלול וברור לפעול לבניית תוכנית לאומית – תוכנית אב למזון אשר תבטיח נגישות לסל מזון בריא בסיסי לכל, כיום ובעתיד.

ד"ר דורית אדלר היא ממובילי הפורום הישראלי לתזונה בת קיימא והתזונאית הראשית של המועצה הלאומית לביטחון תזונתי