פלסטינים נוטעים עץ בבית-איכסא שליד ירושלים, במחאה על ההחלטה לבנות את חומת ההפרדה על אדמות כפרם (צילום: עיסאם רימאווי)
מקור שני
"איראן גרעינית 2013" היא כותרת מאמר המערכת של "מקור ראשון" לבוקר זה. האיום האיראני משווק לקוראים כמו היה מכונית משפחתית פופולרית, שמדי שנה בשנה מיובאת לישראל בדגם חדש ומשופר. הדגם שמשווק בימים אלה כולל הצהרה מבשרת רעות מפיו של שר חוץ אמריקאי נודע.
מחבר המאמר, אמנון לורד, מציין כי מרוב תשומת לב שהוקדשה בישראל לתוצאות הבחירות, מעטים שמו לב לכך שביום חמישי האחרון התייחס הנרי קיסינג'ר לאיום שמציבה איראן גרעינית כשאמר: "הבעיה החמורה והדחופה ביותר שצמחה ועלתה באזור היא התפשטות הנשק הגרעיני [...] בעוד כמה שנים אנשים יעמדו בנקודת הכרעה – כיצד להגיב".
"בעוד כמה שנים", אמר קיסינג'ר. ובהמשך: "בעתיד הנראה לעין". במלים אחרות, הכותרת "איראן גרעינית 2013" אינה מתייחסת לאפשרות שאיראן תהפוך לגרעינית בשנת 2013 (שלא לדבר על האפשרות שאיראן תטיל פצצת אטום על מדינת ישראל בשנת 2013), אלא לאיום באיראן גרעינית כפי שהוא נראה כיום, בשנת 2013.
"בניגוד להכרזת ראש הממשלה בנימין נתניהו כי 2013 היא שנת ההכרעה בתוכנית הגרעין האיראנית, מומחי מודיעין במערב מעריכים כי תהיה זו עוד שנה של התקדמות אטית וזהירה בדרך לפצצה", כותב אלכס פישמן ב"ידיעות אחרונות", העיתון שהוביל בשנתיים האחרונות התנגדות לפעולה צבאית של ישראל באיראן. פישמן טוען שמומחי המודיעין מעריכים כעת כי "איראן לא תגיע ליכולת גרעינית לפני 2015–2016".
רשימתו של פישמן מתפרסמת מתחת לידיעה שמגיעה עד לכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות": "פיצוץ מסתורי באיראן". לפי הידיעה, שמקבלת את הקרדיט "בנימין טוביאס, סמדר פרי וכתבנו בוושינגטון", גורמי מודיעין איראנים שערקו למערב טוענים שמתקן העשרת האורניום התת-קרקעי בפורדו נהרס בשבוע שעבר כמעט לחלוטין כתוצאה מפיצוץ, ומאות מעובדיו נותרו לכודים מתחת לאדמה.
כתבי "ידיעות אחרונות" מסתמכים בדיווחם על פרסום שהופיע "באתר החדשות WND". לפי "ידיעות אחרונות", מחבר הפרסום המקורי הוא "איש משמרות המהפכה לשעבר רזא חלילי", ש"נחשב לבעל מקורות רבים באיראן", אולם כדאי לקחת בחשבון כי האתר WND הוא כלי תקשורת מפוקפק, שבעבר קידם בלהט תיאוריות קונספירציה בנוגע לאזרחותו של נשיא ארה"ב ברק אובמה.
"הארץ" ו"מעריב" מתעלמים מהדיווח באתר האמריקאי. "ישראל היום" מפרסם על כך ידיעה קצרה [אלי לאון וסוכנויות הידיעות] בתחתית עמ' 9, וזאת תחת כותרת הגג המסתייגת: "דיווח לא מאומת בארה"ב". האתר WND מוגדר ב"ישראל היום" כ"אתר אמריקאי שמרני". עוד מודגש ש"בכתבה שפורסמה ב-WND צוין כי אי-אפשר לאשר באופן עצמאי את עניין הפיצוץ". גם באתר ynet, שהעלה ידיעה על הפרסום, הודגש כי מדובר ב"דיווח לא מאומת" שהתפרסם באתר "המזוהה עם הימין בארצות-הברית".
בשער "ידיעות אחרונות", לעומת זאת, אין אף רמז להסתייגות, מלבד סימני מרכאות כפולות המקיפות את הכותרת הראשית. בכותרת שבפנים העיתון נטען כי המידע מתבסס על "דיווחים", ולא על דיווח בודד נטול אישור.
בידיעה עצמה נכתב כי "חאמידרזה זאכרי, איש משרד המודיעין האיראני לשעבר, שערק גם הוא למערב, אישר את הדיווח המסעיר, אך מלבד זאת לא היו לידיעה שום אישושים באיראן או מחוצה לה". לכאורה, אישור למידע ממקור נוסף הופך את הדיווח של WND לאמין יותר. אולם מי שיקרא את הידיעה המקורית יגלה כי זאכרי לא אישר את הדיווח המסעיר, אלא היה המקור הבלעדי שלו ("The report of the blast came via Hamidreza Zakeri, formerly with the Islamic regime’s Ministry of Intelligence and National Security", נכתב באתר האמריקאי).
יש להניח, או לכל הפחות לקוות, כי ב"ידיעות אחרונות" אימתו את המידע המסעיר על הפיצוץ המסתורי באיראן עם מקורות מודיעין נוספים, הנגישים להם, לפני שהציגו את הדיווח ככזה שקיבל אישור ממקור שני והפכו אותו לכותרת הראשית של העיתון.
גברים לבנים עשירים
איתי סגל, מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונות", מחמיא הבוקר לסדרה הקומית "בלתי הפיך", שעלתה אתמול בערוץ 2. "סדרה קומית אינטליגנטית ומהנה מאוד", הוא כותב עליה. השחקנית עדי אשכנזי "מצחיקה ומבריקה כהרגלה". השחקן מולי שולמן "הוא שחקן קומי מצוין". שחקנית המשנה יעל עמית "היא הברקת ליהוק של ממש". סצינת הפתיחה "מעולה" והעלילה היא "המראה הכי מדויקת ומשעשעת להורות בת זמננו".
"גילוי נאות", מוסיף סגל בלב רשימת הביקורת, "את 'בלתי הפיך' יצרו סיגל אבין (יוצרת 'האקס המיתולוגי') ורענן שקד (עיתונאי 'ידיעות אחרונות'). את שניהם אני מכיר, מחבב ומעריך מאוד".
גם שיר זיו, מבקרת הטלוויזיה של "ישראל היום" ובעלת טור שבועי על קשיי ההורות בת זמננו, מחמיאה לסדרה. אולם מבקר הטלוויזיה של "הארץ", מורן שריר, מחזיק בדעה שונה.
"אם יש-עתיד היתה סיטקום, היא היתה 'בלתי הפיך'", כותב שריר. לדבריו, שני גיבורי הסדרה הם "בני מעמד הביניים, יש להם בית גדול עם חצר בגוש דן, הורים תומכים, המון זמן פנוי ותינוקת. אם נשאל את רונה ואודי, החיים שלהם נורא קשים. אסתר לא נותנת להם לישון; חיי המין שלהם הלכו לעולמם; ההורים לא תמיד זמינים בהתרעה של דקה לשמור על התינוקת; והשכנה שנוסעת עם המשפחה לחופשה בפריז ביקשה מהם שישימו עין על הבית (יש מכת פריצות בשכונה). בקיצור, חיי מצוקה.
"[...] בעיניים הקוטריות שלהם, העולם כולו – ההורים, השכנים, המטפלת, המשטרה, התינוקות – נחוש להרע להם ולדאוג שהם לא יקבלו את מנת הסקס הקבועה ושמונה שעות שינה מטכ"ליות. [...] כשרונה ואודי קראו בגינה היפה שלהם את מאמר 'אחי העבדים' של לפיד, הם בוודאי הזדהו. גם הם עבדים. [...] התוצאה חסרת אופי וחדשנות. היא תעורר חיוך, היא תדבר אל הרבה אנשים ותחלוף מבלי להשאיר זכר. כמו מפלגת הבית שלה".
"כמה ימים לאחר שהתפרסמו פרטי ההצבעה הסופיים על-פי יישובים, נחשף הסיפור הגדול של הבחירות לכנסת ה-19", כותב איתן אבריאל בפתח "דה-מרקר". "החמישון העליון – כלומר, שני העשירונים העשירים בישראל – בחר לעצמו מפלגה חדשה שתייצג אותו ואת האינטרסים הכלכליים שלו בממשלה: יש-עתיד של יאיר לפיד".
על סמך ניתוח מגמות ההצבעה ברחבי המדינה כותב אבריאל כי "ככל שהיישוב עשיר יותר, כך ההצבעה ללפיד היתה גורפת יותר. המשמעות היא שיש-עתיד היא מפלגה של אשכנזים, חילונים, בורגנים מהמעמד הבינוני-גבוה. יש-עתיד היא גם מפלגה של צעירים שלהוריהם יש נכסי נדל"ן, אך הם מודאגים שלא יוכלו לקנות לעצמם דירה. והיא גם המפלגה של העשירים באמת.
"[...] ה'צפונים' רצו מפלגה משלהם, עם העקרונות שלהם והאנשים שלהם – והם קיבלו אותה. [...] אם לפיד, שרץ עם הסיסמה 'איפה הכסף', ימצא דרך לחלץ כספים מאחרים ולהעביר אותם למצביעים שלו, כפי שהם מקווים – הרי שפער ההכנסות בין החמישון העליון לשאר האוכלוסייה רק יגדל".
במדור הדעות של "הארץ" מציין קובי ניב כי מנהיגי שלוש המפלגות שניצחו בבחירות, בנימין נתניהו, אביגדור ליברמן, יאיר לפיד ונפתלי בנט, הם "ארבעה גברים לבנים עשירים". לדבריו, "בבחירות הללו, של ראשית 2013, מדינת ישראל לא בחרה בדרך חדשה של הסתלקות ממשטר בזוי ומדכא של הדרה ואפליה גזעית של מיעוטים (לכאורה, כי למעשה הם הרוב) שאינם גברים יהודים לבנים. ישראל בחרה, בבחירות דמוקרטיות חופשיות, דווקא להעמיק את משטרה הגזעני עד קצהו הארכאי האפשרי – משטר קולוניאלי לבן, עשיר ומבוצר בלב המאפליה המזרחית-הערבית הענייה העוינת סביב".
"שלושה מיליונרים נפגשים בבית בקיסריה ומדברים על שוויון בנטל: ככה יתחיל לפי כל התחזיות הסיפור של ממשלת נתניהו השלישית, ממשלת ביבי-בנט-לפיד", כתב שלשום ב"מעריב" נועם שיזף. גם זו נשמעת כמו סצינת פתיחה מעולה לסדרה קומית על החיים בישראל.
סיפורי מעשיות, ספינים ורעיונות הזויים
על אף שנשיא המדינה שמעון פרס טרם הטיל באופן רשמי על ראש הממשלה בנימין נתניהו לנסות להרכיב גם את הממשלה הבאה, המשא-ומתן הקואליציוני יצא לדרך והעיתונים מקדישים שטח נרחב להצהרות וספקולציות.
"מטרת המו"מ: לסגור עם לפיד תחילה", מצוטטים "גורמים המקורבים לנתניהו" בראש שער "ישראל היום". מתי טוכפלד מדווח כי "בבסיס ההסכם עם יו"ר יש-עתיד יהיה חוק השוויון בנטל, על-פי מתווה שיוסכם ביניהם".
"שוויון בנטל, צמצום הממשלה וחידוש המו"מ – או שנשב באופוזיציה", מצוטטים "בכירים במפלגת יש-עתיד" בכותרת הראשית של "מעריב", לצד תצלום של לפיד, מחייך. זאב קם וארי גלהר מדווחים כי הבכירים אמרו כי "אין בכוונתם להתפשר בנושאים המוגדרים עבור המפלגה כ'דגלים'". שלום ירושלמי, שחילק לפני שבועיים את תיקי הממשלה הבאה לחברי-הכנסת של ישראל-ביתנו, כותב הבוקר כי חברי-הכנסת של הליכוד "תפרו חליפות", אבל כעת "יצטרכו לגנוז את החלומות".
"שרים בליכוד: נתניהו רוצה ממשלה בלי בנט", נכתב בכותרת הראשית של "הארץ" (בכותרת הידיעה המלה הראשונה היא "בכירים", לא "שרים"). בגוף הידיעה מדווח יהונתן ליס כי לטענת "בכירים בליכוד", "ראש הממשלה בנימין נתניהו, ורעייתו שרה, פועלים למנוע את כניסתה של הבית-היהודי לקואליציה". טוכפלד, לעומת זאת, מדווח ב"ישראל היום" כי "גורמים בכירים במפלגת השלטון מעריכים כי על אף משקעי העבר בין נתניהו לבין יו"ר הבית-היהודי נפתלי בנט, סיכוייו של האחרון להצטרף לקואליציה הם 'טובים', כלשונם".
עורך "הארץ", אלוף בן, מעריך כי יש אפשרות ממשית שסיעת קדימה תצורף לליכוד. מופז, כותב בן, ישמח לשוב לליכוד תמורת מינויו לשר הביטחון. "לפי כל הסימנים, נתניהו לא נלהב למנות לשר הביטחון את המועמד-הטבעי-בעיני-עצמו, השר בוגי יעלון", כותב בן. "יו"ר קדימה מציע לו חלופה ראויה". ב"ישראל היום" משתמש דן מרגלית ברעיון שמופז ימונה לשר הביטחון כדוגמה ל"סיפורי מעשיות [...] 'ספינים' ואיומים ורעיונות הזויים", שיציפו בימים הקרובים את כלי התקשורת.
משא-ומתן קואליציוני הוא חומר גלם נהדר לעיתונות בכלל, ולגליונות ימי א' בפרט. מקריאת דיווח מפורט על הצהרות והצהרות נגד, פרשנויות וספקולציות, אפשר ממש לקבל את הרושם שדבר-מה בעל משמעות התרחש במהלך סוף-השבוע.
עוד מאירועי סוף-השבוע: ארבעה פלסטינים נפצעו מירי חיילי צה"ל ברצועת עזה, כך לפי דיווחי הפלסטינים (דובר צה"ל אישר ירי ופציעת אדם אחד בלבד). אין עיתון המדווח הבוקר על מידע זה.
פלונטר
"מצרים על סף מצב חירום", נכתב בכותרת הראשית של "ישראל היום". דניאל סיריוטי מדווח כי עשרות מצרים נהרגו במהומות שפרצו לאחר שבית-המשפט בקהיר גזר עונש מוות על 21 אנשים שנמצאו אחראים למותם של 74 בני-אדם באסון שאירע לפני שנה במגרש כדורגל בפורט-סעיד.
"מצרים, שנתיים אחרי נפילת מובארכ, היא מצרים שברירית ומאוד לא יציבה", כותב בועז ביסמוט בטור פרשנות נלווה. "המדינה על סף כאוס פוליטי, חברתי אך בעיקר כלכלי. האחים-המוסלמים כבשו כמעט בטבעיות את השלטון, אך לא כבשו באותה טבעיות את כל הרחוב".
"באופן פרדוקסלי, אירועי הדמים שהתרחש לפני שנה בפורט-סעיד, ואשר הזינו את התביעה לקיים בחירות מהירות לנשיאות ולבטל את המשטר הצבאי, משמשים עכשיו בסיס לתביעה לסילוק המשטר החדש", כותב צבי בראל ב"הארץ".
ב"ידיעות אחרונות" מנתחת סמדר פרי את יכולותיו של מורסי מנקודת מבט אמריקאית. "מורסי, המזוקן והאסלאמיסט", היא כותבת, "אינו מי שייחלו לו [בכירי הממשל האמריקאי] כשעזרו מאחורי הקלעים לדחוף את מובארכ מארמון האיתיחאדייה בקהיר. איך שלא יסתכלו עליו, מורסי לא מתפקד. ההמונים שונאים אותו, מצרים נמצאת על סף קריסה כלכלית – והאמריקאים, יחד עם האיחוד-האירופי וקרן המטבע הבינלאומית, לא יודעים איך לצאת מהפלונטר".