ביום שלישי השבוע, לקראת יום האשה הבינלאומי, הגישה ח"כ זהבה גלאון הצעת חוק המחמירה מאוד את האיסורים על פרסום מתן שירותי זנות בעיתונות. מכל העיתונים הגדולים בארץ, רק בשני אלה שאין להם כל צורך או תלות בפרסומי הזנות כמקור הכנסה, "ישראל היום" ו"גלובס", התייחסו לנושא. גדעון אלון, כתב "ישראל היום" בכנסת, דיווח על הצעות חוק שונות העוסקות במעמד הנשים בישראל בידיעה שפורסמה בתחתית עמ' 11, ובין היתר הזכיר גם הצעת החוק של ח"כ גלאון; במוסף היומי של "גלובס" דיווחה ענת ביין-לובוביץ', בהרחבה יחסית, על הנושא.
לעומת זאת, ב"הארץ", "מעריב" ו"ידיעות אחרונות" לא היה כל זכר להצעת החוק, וזאת אף שמקום נרחב ובולט הוקדש בעיתונים לכתבות ודיווחים על אירועים אחרים שנערכו בכנסת לרגל יום האשה הבינלאומי. לדברי ח"כ גלאון, העיתונאים שמכסים את התחום בעיתונים אלה אמרו לה כי העבירו ידיעות בנושא למערכת.
מצב פרסומי הזנות בעיתונים טוב היום בהרבה מאשר היה בעבר, ועדיין, אף שכבר לפני עשור חוקק חוק האוסר על פרסומי מתן שירותי זנות (תיקון לחוק העונשין שיזם ח"כ חנן פורת), ממשיכות להתפרסם בעיתונים, בצורות שונות, מודעות המציעות שירותי מין. הפיתוי הכלכלי, מבחינת העיתונים, כנראה גדול מדי. כאשר זומן בשנת 2002 רוני קליינפלד, מנכ"ל "מעריב" לשעבר, לוועדת החקירה הפרלמנטרית לעניין הסחר בנשים, העיד: "מדובר פה בסדרי גודל של תקציבי פרסום גדולים מאלה שמפרסמים הבנקים, חברות הרכב ואחרים. צריך לזכור שלמפרסמים האחרים יש צינורות פרסום אחרים, כמו רדיו וטלוויזיה. מדובר במכפלות שהן סכומים ענקיים... אני מדבר על מיליונים בחודש".
אמנם מאז, בעקבות פסק הדין של השופט דניאל בארי, שהרשיע בספטמבר 2004 את רשת שוקן, מעריב הוצאת מודיעין בע"מ, ידיעות אחרונות בע"מ ואת מנהליהם בעשרות פרסומים של מתן שירותי זנות, השתנתה תמונת המצב, אך מספר לא מבוטל של מודעות ממשיכות להופיע, תחת שמות צופן שונים, בעיקר במקומונים ובלוחות הדרושים. יש לציין בהקשר זה שהשופט בארי התייחס לפרסומים הנעשים תחת שמות קוד, ללא ציון מפורש של קיום יחסי מין, וקבע בפסק דינו באופן חד-משמעי: "ברור לחלוטין כי מודעות אלה מציעות שימוש בגוף האדם (אשה) לשם סיפוק תאווה מינית, תמורת תשלום". חלק אחר מתקציב הפרסום של תעשיית הזנות עבר מאז למה שקליינפלד כינה "צינורות אחרים" – חינמונים מקומיים, כרטיסי ביקור ופלאיירים.
"עמוס שוקן - התוכל בבקשה להיפרד ממיליון שקל בשנה?"
לפני פחות מחודש העלה הפרסומאי יוסי בן-טוב פוסט בבלוג האישי שלו ב"דה-מרקר קפה" תחת הכותרת "עמוס שוקן - התוכל בבקשה להיפרד ממיליון שקל בשנה?", ובו יצא נגד "המודעות האלה שרומזות על דיסקרטיות מובטחת, עיסוי מפנק מבחורה נאה, וכל מלות הקודים האלה אשר מכבסות המלים הכי משוכללות לא יצליחו להסיר מעליהן את הכתם. כתם שדבק בסופו של דבר בך, עמוס".
בתגובה לדברים כתב שוקן טוקבק ובו השיב כי "זה לא מיליון דולר, אלא הרבה פחות [...] לפני לא מעט שנים החוק אילץ [...] לוותר על פרסום המודעות האלה ועל תמורתן לטובת אנשי עסקים אחרים שאף אחד לא יודע מי הם, ושהקימו עיתוני שירותי מין משגשגים. שלישית, כאשר העיתונים מאבדים הכנסות, מי שנפגע זה לא רק ה’עמוס שוקנים’ של העיתונות, אלא זה הרבה עובדים בעיתונים". לגבי הכתם, די אם נציין כי בישיבה של ועדת החקירה הפרלמנטרית למאבק בסחר בנשים, שהתקיימה בשנת 2004, אמר שוקן: "אני לא יכול להגיד שהפרסום לא יוצר ביקוש".
הצעת החוק של גלאון נועדה להביא למצב שהעיתונים לא יוכלו להרוויח מתעשיית הזנות אפילו שקל אחד, ולמעשה יפסידו כסף אם יחליטו לפרסם מודעות מהסוג הזה. היא דורשת להחמיר את ההגבלות על פרסומי הזנות ואת העונשים על המפרסמים אותן, וכמו כן היא מבטלת את הסייגים הרבים שמכיל נוסח החוק הנוכחי ומקשים על אכיפתו. בעקבות פסק הדין של השופט בארי דורשת הצעת החוק החדשה לא להבחין עוד בין פרסומי זנות ברורים וגלויים למקרים שבהם "הוגדרו יחסי הזנות המוצעים כ'עיסוי', 'אירוח' או 'ליווי' או בכל כינוי אחר".
נוסף על כך מוצע כי עונש המאסר לנאשמים בעבירות אלו יעלה מחצי שנה לשלוש שנים (ולשבע שנים במקרה שהעוסק בזנות הוא קטין), וכי רווחי הנאשמים בסעיף זה בחוק יחולטו, כך ש"כל תשלום שיגיע לידי המפרסם תמורת הפרסום ייצא מידיו במסגרת ההליך המשפטי, תוך תשלום סכום גבוה בהרבה מכפי שהרוויח".
הצעת החוק הנוכחית, שגיבשה עו"ד נעמי לבנקרון, היא הצעה גורפת, המתייחסת ל"מפרסם" כאל "כל אדם הנוטל חלק בהפצת מידע על אודות שירותי הזנות, בתמורה או שלא בתמורה, ובכללם המפרסם בעיתון שבבעלותו או בהנהלתו, מעצב המודעות, המדפיס, המפרסם והמפיץ מודעות בעיתונות, באינטרנט, המחלק דפי מידע, המניח אותם לחלוקה בדוכני רחוב, המפיץ פרסומים באמצעות דואר אלקטרוני, באמצעות הצמדה לרכב או בכל דרך אחרת".
אל ח"כ גלאון הצטרפו בהגשת הצעת החוק חברים נוספים ממגוון מפלגות, אך היא אינה אופטימית לגבי סיכוייה. "אני לא חושבת שיהיה קל להעביר את החוק", אומרת גלאון בראיון ל"העין השביעית". "אני יכולה לראות התארגנות של כל בעלי האינטרסים לנסות לטרפד אותו".
את מדברת על המו"לים הגדולים, שוקן, מוזס...
גלאון: "למשל".
נכון לעכשיו לא קיבלה גלאון שום מסר או רמז מהמו"לים באשר לחוק החדש, אך לדבריה, בעבר כבר ראתה את השפעתם על תהליך החקיקה. גלאון: "ח"כ תמר גוז'נסקי ואני הגשנו לפני הרבה שנים הצעת חוק שקבעה שמו"ל שהורשע בפלילים לא יוכל לכהן כמו"ל, וכל מיני דברים נוספים שקשורים לבעלויות צולבות. ראיתי את ההתגייסות והכוח לטרפוד ההצעות האלה, הן נפלו עוד לפני שהספיקו להגיע למליאת הכנסת".
מסאג' עד שכרון חושים!!! בדירה פרטית
מי שלקחה על עצמה להוביל את המאבק האזרחי בתחום היא רוני אלוני-סדובניק, יושבת ראש המטה למאבק בסחר נשים. לדבריה, בעקבות הרשעת העיתונים ומנהליהם בסוף 2004 (העיתונים חויבו בקנסות של 125 אלף שקל כל אחד; המנהלים קיבלו עבודות שירות), חל שינוי בנוהלי פרסומי הזנות. הללו נעלמו לחלוטין מהעיתונות הארצית ונדחקו לעיתונות הרוסית ולמקומונים - גם למקומונים של המו"לים הגדולים וגם לאלה של רשתות הקטנות, המחולקים חינם. "רק 'מעריב' עוד המשיך לפרסם עד לאחרונה גם מודעות זנות בעיתון הארצי עצמו", היא אומרת.
שינוי נוסף, לדבריה, הוא בגרפיקה ובטרמינולוגיה. אם בעבר הודפסו תמונות גדולות של נשים מעורטלות ואף אברי מין, הרי שהיום נותרו רק המודעות של מועדון "הבורסה", "מודעות גדולות עם תמונות של בחורות, שם כתוב במפורש שיש חדרי VIP פרטיים, ושם מתבצעים יחסי מין לכל דבר". במקום מודעות גדולות וביטויים גלויים יחסית, מודפסות כיום מודעות טקסט הנוקטות רמזים ושמות קוד מוסווים.
עיון בגיליון האחרון של "העיר תל-אביב" מלמד כי אכן ממשיכות להתפרסם מודעות של "מועדון הבורסה", כולל תמונת אשה מעורטלת והכיתוב "חדרי V.I.P פרטיים". נוסף לכך, ב"לוח העיר", תחת הקטיגוריות "בריאות", "עיסוי" ו"רפואה אלטרנטיבית", עשרות רבות של מודעות המבטיחות, בין היתר, "מסאג' עד שכרון חושים!!! בדירה פרטית"; "מסאג' לכל הגוף מכל הלב! [...] פרטי"; "יפהפיות איכותיות למסאז' חלומי בשמנים בפרטיות!!"; "לביתך/למלון!! נחמדה ואסתטית למסאז' אמיתי וברמה אחרת + שבת!!! ללא מין" (למען האמת, רבות מהמודעות מופיעות כשבסופן המלים "ללא מין"). בין לבין ישנה גם הקטיגוריה "מלוניות", שם מתפרסמת, למשל, המודעה הבאה: "חדרים מפוארים ודיסקרטיים עד 3 שעות".
מודעות דומות אפשר למצוא גם בגיליון האחרון של "לוח מעריב" הארצי, תחת הקטיגוריה "רפואה אלטרנטיבית" ("תנו לגוף-לעוף!!! מגוון הטיפולים מבכירה, אסתטית במקום פרטי ומסוגנן" וכדומה). חשוב לציין כי בלוח "ידיעות אחרונות" הארצי לא נמצאו מודעות כאלה.
"זו מכבסת מלים", אומרת אלוני-סדובניק. "כשכתוב למשל 'מלונית לשעה-שעתיים ביום', וזה משום מה מופיע בתוך מודעות הזנות, אז זה מקום שבו אפשר להשיג גם את הבחורה, לא רק את החדר. זה בית-זונות. גם כשכתוב 'ללא מין' הכוונה היא שיש שם מין".
לטענתה, בפגישה ביניהם טען בפניה שוקן כי ההכנסות מפרסומים אלה הן כבר מזמן לא מיליוני שקלים לשנה, אלא מאות אלפים בלבד. "אבל נתון נוסף שהוא אמר לי", היא מדגישה, "לא פעם ולא פעמיים, הוא שזה עדיין סכומים שהעיתון תלוי בהם, ושהפסקה של זה, מבחינתו, היא מכה קשה לעיתון".
תקוותה היא שהצעת החוק החדשה תכפה שינוי במצב. "נקודת המוצא של נוסח החוק הקיים", היא מסבירה, "היא שמותר לפרסם, אבל עם כל מיני סייגים. כאן, בחוק המוצע, אנחנו באנו ואמרנו: אסור וזהו. אסור נקודה. מה לא ברור עכשיו למר שוקן היקר?", היא אומרת.
תגובות
דורון פאר, סמנכ"ל הכספים של רשת שוקן, אומר: "למיטב ידיעתי, אין לנו בכלל מודעות כאלה, לפחות לא במקומונים שלנו". לגבי "לוח העיר" טוען פאר כי זו מערכת נפרדת שבה הוא "פחות שולט", אבל אומר שלמיטב ידיעתו גם שם אין עוד מודעות למתן שירותי מין.
בני עבוד, מנהל "לוח העיר": "לפי הבדיקות שלנו, אין מודעות כאלה. אנחנו מעבירים את תוכן המודעות לעורך-דין, ואם יש צורך עושים טלפונים, שואלים שאלות ומקליטים את השיחות. אנחנו מקפידים מאוד שמודעות שבהן יש חשש למין לא יפורסמו אצלנו. צריך לזכור שמסאז'ים זה לא הכל זנות, יש לא מעט אנשים שנותנים רק מסאז'ים, בלי הרפיה. היכולת שלנו לברור בין המודעות היא לבדוק שהמודעה לא תישא שום גוון סקסיסטי, ובמקרה הצורך אנחנו מתקשרים כדי לבדוק אם יש משהו מעבר למסאז'".
לאחר שהוצגו בפניו כמה מהמודעות מהגיליון האחרון של "לוח העיר", המצוטטות לעיל, אמר עבוד: "אין לנו דרך תמיד לדעת מי נותן עיסוי ומי לא. אנחנו מנסים למתן את הניסוח, שלא יהיה פרובוקטיבי מדי, כי הפרובוקטיביות מביאה את האנשים. 'יפהפיות איכותיות למסאז' חלומי', זה באמת ניסוח בעייתי, ואנחנו נצטרך לבדוק את זה".
עמוס שוקן סירב להגיב.