למחרת ליל הסדר התעוררנו לידיעה מרעישה. מנהיג הלייבור, ג'רמי קורבין, שאינו ידוע באהדתו לא לישראל ולא לעם היהודי, השתתף בסדר פסח שנערך בלונדון. ולא סתם השתתף, אלא נכח בכל מהלך הסדר שארך ארבע שעות ואף לקח חלק בקריאת ההגדה. לפי "הארץ", שרלוט ניקולס מארגון הנוער של המפלגה בישרה באתר אינטרנט התומך בלייבור כי "קורבין היה פעיל מההתחלה ועד הסוף, הוביל את אחת התפילות, שר לצדנו ככל יכולתו ואף הביא סלק מהגינה הפרטית שלו לטובת צלחת הסדר (הצמחונית) שלנו".

במהרה התחוור כי קורבין לא השתתף בסתם סדר, אלא ב"סדר אלטרנטיבי" של "ג'ודאס" (Jewdas), גוף שהוגדר ב"ניו-יורק טיימס" וב"גרדיאן" הבריטי כ"ארגון יהודי שמאלני שיוצא בשיטתיות נגד ארגונים יהודיים מתונים ונגד ישראל". עוד הובהר ב"ניו-יורק טיימס" וב"גרדיאן" כי ג'ודאס, המכנה את עצמו "הפורום לקולות קיצוניים לפזורה אלטרנטיבית", כינה בעבר את ישראל "ערימה מצחינה מביוב" ותקף את הארגונים היהודיים שארגנו את ההפגנות האחרונות במחאה על גילויי האנטישמיות בלייבור. כלי תקשורת אחרים תיארו את ג'ודאס כ"קבוצת שמאל קיצוני שקראה בעבר להשמדתה של מדינת ישראל".

כותרות אלה הסעירו את עמירה הס, שנטלה פסק זמן מדיווחיה מעזה דווקא בימים סוערים אלה, השתתפה בסדר המדובר וסיפקה לנו "מבט מבפנים על הסעודה שהסעירה את בריטניה". במאמר שזכה לכבוש את הכותרת הראשית במהדורת האינטרנט של "הארץ" בשביעי של פסח התקוממה נגד הגדרת ג'ודאס כגוף שקורא להשמדתה של ישראל, ורואה בה "פרשנות מעוותת" של צלם ש"הינו שתול שנשלח בשליחות לעומתית מלכתחילה".

וכך כותבת הס: "מארגני הסדר מגדירים עצמם יהודים אנטי-ציונים או א-ציונים, או סתם יהודים. [...] הם דורשים להשתחרר מהזיהוי בין יהודים לישראל, בלי לוותר על זכותם לבקר את ישראל על מדיניותה נגד הפלסטינים. שם הקבוצה נכתב Jewdas – כדי שלא יהיה ספק שמדובר ביהודים, אך נהגה כמו שמו (בשפות לעז) של יהודה איש-קריות, שבתרבות הנוצרית הפך לסמל הבוגדנות משום שהסגיר את ישו לסנהדרין, הממסד היהודי של אז. סמל זה הזין אלפיים שנות אנטישמיות נוצרית".

לא הבנתי מה זה אם לא אנטישמיות. וכי כיצד היינו מכנים לא-יהודי שמכנה את היהודים בשם זה?

אך נניח לאנטישמיות, שהרי באנטי-ישראליות אנו עוסקים. ובכן, מעבר לעובדה ש"נקראה בטקס תפילה לשחרור אסירים ושיבת פליטים" מספרת לנו הס כי "בהגדה של השנה שעברה, תשע"ז או 5777, ג'פרי כהן [שמו של הדובר הגנרי שחברי הקבוצה המציאו] היה חתום על ה'תפילה נגד מדינת ישראל': 'בבקשה, אלוהים, מחץ את מדינת ישראל. מחץ אותה בשפעת אהבתך... ושפוט אותה'".

בתמיהה מציינת הס כי "בג'ודאס הסיקו שעל זה נסמך הבלוגר כשקבע שהם קראו להשמיד את מדינת ישראל, ובכך הפך את השתתפותו של קורבין באירוע לעוד רמז לאנטישמיות שלו כביכול או אטימותו לה".

ועוד היא מוסיפה כי "בתקשורת הבריטית נאמר שזה מתבסס על ציוץ שהופיע בחשבון הטוויטר הרשמי של ג'ודאס בדצמבר האחרון, שבו נאמר ש'ישראל היא ביב שופכין מהביל שצריך להיפטר ממנו'. אחד ממקורותי אמר על כך: 'זו בטח היתה איזו שטות שמישהו צייץ מרוב כעס' – אבל הציוץ עדיין שם".

לבושתי אני חייב להודות שעד לקריאת מאמרה של הס לא הכרתי את ג'ודאס. עתה, משהכרתיו, אני תמה האומנם ניתן להגדירו אחרת מאשר ארגון שקורא להשמדתה של ישראל. ובכל זאת הצדק עם הס. הדיווח באמצעי התקשורת – אגב, דווקא מפיה של חברת ארגון הנוער של הלייבור – היה אכן מעוות. דווח שם שקורבין הביא סלק לסדר בעוד הוא הביא מרור, והרי "בדיקה עיתונאית פשוטה היתה מגלה שהצבע של שני השורשים שונה מאוד".

פרופ' אשר מעוז הוא דיקן בית-הספר למשפטים של המרכז האקדמי פרס וחבר הנהגה של הקונסורציום הבינלאומי ללימודי משפט ודת