אני שב וצופה בתגובתו המוסרטת של ראש הממשלה על סיכומי המשטרה בחקירותיו. הסרטון, שעלה בבלוג של נתניהו ב-14 לחודש, שודר במלואו בכל ערוצי הטלוויזיה. בין השאר אומר שם נתניהו: "לא פעלתי מעולם בענייניו של מילצ'ן, ובמקום שפעלתי זה היה נגד האינטרסים שלו ולא בעדו".

יום לאחר מכן מפרסמים עיתונאים מידע על שורה של מהלכים שבהם היה מעורב ראש הממשלה, שנועדו (לכאורה, לכאורה) להיטיב עם ארנון מילצ'ן, ובהם: הארכת החוק הפוטר ממס בעלי הון ישראלים החיים בחו"ל, קידום עסקה בין מילצ'ן לאיל הון הודי, שינוי מבנה הערוצים המסחריים בטלוויזיה הישראלית, שינוי מבנה בתחום יבוא חלפים לרכב. המידע הזה, שבחלקו נסמך על ממצאי המשטרה, סותר (לכאורה, לכאורה) את גרסתו המדוקלמת של נתניהו, אך הציבור אינו מתוודע אליו ברגע האמת, הרגע שבו משודר הסרטון.

בשבוע שעבר, ב-20 לחודש, צייץ נתניהו מעמד מוקלט שבויים בלשכתו: הוא נראה בו מפרט את סדר יומו העמוס, המוקדש על-פי תיאורו אך ורק לקידום ענייניה של המדינה. הסרטון מסתיים בגימיק הורס: נתניהו מדליק את האור במנורה שבמשרדו כדי להוכיח שהוא לא שוכח דבר ומתפקד כהלכה. נראה שהפעלול בא לסתור טענות שלפיהן החקירות מסיחות את דעתו מטיפול נאות בענייני המדינה. המצג שבסרטון הזה כוזב גם הוא (לכאורה, לכאורה), שהרי לא ייתכן שמסדר יומו הצפוף של ראש הממשלה נעדר לחלוטין עיסוק כלשהו בחקירותיו.

בתגובתו המוקלטת על התפתחויות בחקירת תיק בזק העלה נתניהו סרטון בפייסבוק שבו קבע חד-משמעית: "הטענה שפעלתי לטובת בזק על חשבון שיקולים ענייניים היא פשוט מופרכת מיסודה [...] כבר אי-אפשר להתעלם מהמסע המתוזמר. כשהאוויר יוצא מ-1000 ומ-2000, כשמתברר שב-3000 בכלל לא היה אוויר, אז מייצרים תיקים חדשים. מייצרים תיק חדש כל שעתיים".

בעוד עורכים בכירים מכים עתה בפומבי על חטא השתעבדותם ללחצים פסולים של מו"לים ופוליטיקאים, אין הם נותנים את דעתם להתמסרותם, בימים אלה ממש, לטקטיקה התקשורתית של בנימין נתניהו

זו גרסה מטעה (בלשון המעטה): "האוויר" לא יצא מתיקי 1000 ו-2000. להפך, ממצאי המשטרה בתיקים אלה אינם קלי ערך, והם עתה מושא לבדיקה מעמיקה של פרקליטות המדינה והיועץ המשפטי לממשלה. זאת ועוד, המידע שמספק עד המדינה שלמה פילבר למשטרה (על-פי פרסומים בתקשורת) סותר (לכאורה, לכאורה) את טענת נתניהו על תקינות הנהלים שבהם אושרו במשרד התקשורת הטבות מפליגות לחברה שבבעלות שאול אלוביץ' ומשפחתו.

גם ההתפתחויות בפועל בזירת ההתרחשות הזו (למשל, התפטרויות משפחת אלוביץ' והשעיית מנכ"לית החברה) מלמדות (לכאורה, לכאורה) שיש אש מאחורי העשן היוצא מתיק החקירה הזה, ושהיא מאיימת לחרוך את שולי גלימתו של נתניהו ולהפריך את גרסתו המוסרטת.

זה, אפוא, חיזיון מתסכל: בעוד עורכים בכירים ומנהלי תקשורת מכים עתה בפומבי על חטא השתעבדותם בעבר לאינטרסים זרים וללחצים פסולים של מו"לים ופוליטיקאים, אין הם ועמיתיהם נותנים את דעתם להתמסרותם, בימים אלה ממש, לטקטיקה התקשורתית של בנימין נתניהו. מבלי שנרגיש מעמידים כל ערוצי הטלוויזיה ותחנות הרדיו את המרקעים והמיקרופונים שבידיהם למסריו של ראש הממשלה. את הדיאלוג התקשורתי המקובל של שאלות ותשובות בין איש ציבור לעיתונאי מחליף נתניהו במונולוגים מנוסחים מראש, והתקשורת כולה מאפשרת לו להפיצם ללא התערבות. בכך היא נותנת יד, בין השאר, להפצת גרסאות כוזבות, או לפחות שנויות במחלוקת.

הדילמה אינה פשוטה: למושאי סיקור עומדת כמובן זכות התגובה. קל וחומר שהזכות הזו שמורה לראש הממשלה המותקף ללא הרף על-ידי התקשורת ושהתנהלותו נמצאת עתה במוקד התעניינות הציבור. בהתחשב במוסכמת היסוד הזו מתעוררת אצלי בכל זאת תהייה, האם נתניהו אינו עושה שימוש לרעה בזכות התגובה והאם התקשורת נוהגת כראוי כשהיא מאפשרת לו להמשיך ולהתנהל על-פי כללי המשחק שהוא קובע.

כידוע, נתניהו מסרב להתראיין בכלי התקשורת הישראלים (להוציא את "ישראל היום" וערוץ 20) ובכך הוא פוטר את עצמו מלהשיב לשאלות קשות הנוגעות לסוגיות הבוערות שעל סדר היום. באופן זה הוא מותיר על הציבור את רושם הגרסאות שהוא מדקלם מבלי שהוא מאפשר לעיתונות לקרוא עליהן תיגר בעת הפצתן.

לא מתפקידה של התקשורת להדהד את מסריו של נתניהו. אדרבה, חובתה לבחון את גרסתו, לעמת אותה עם גרסאות נוספות ולאפשר לציבור להתוודע לאמת, ככל שניתן להגיע אליה, בעיתוי הרלבנטי

לכאורה, בעידן הדיגיטלי, ביכולתו של נתניהו להפיץ כאוות נפשו את גרסאותיו ללא התיווך של כלי התקשורת המסורתיים, אלא שבפועל הוא ממשיך להזדקק לשירותיהם כדי שיעצימו את תהודת מסריו. הצרה היא שהוא מחיל על הטלוויזיה, הרדיו והעיתונות הכתובה את ההתנהלות שהוא מפעיל בדף הפייסבוק, הבלוג וחשבון הטוויטר שלו. במלים אחרות, ראש הממשלה מעתיק אל התקשורת המסורתית את האוטונומיה המוחלטת וחופש הפעולה המלא העומדים לרשותו בניהול כלי התקשורת המקוונים הפרטיים שלו, שם הוא מדבר וכותב מבלי שמישהו יחלוק עליו.

כאשר נתניהו מנסח את מסריו או מביים את סרטוניו כדי להעלותם לרשת עומד מול עיניו אינטרס אחד, אנוכי: לתת תהודה מרבית לגרסה שלו ולספק באופן מרבי את צרכיו האישיים. כאשר הוא מנתב את המסרים האלה לטלוויזיה, לרדיו ולעיתונות הכתובה, הוא משבש את התנהלותם באופן משמעותי: לא מתפקידם להדהד את מסריו. אדרבה, חובתם לבחון את גרסתו, לעמת אותה עם גרסאות נוספות ולאפשר לציבור להתוודע לאמת, ככל שניתן להגיע אליה, בעיתוי הרלבנטי.

הגיעה השעה שהתקשורת תיתן את דעתה לצורך לשנות את כללי המשחק שמכתיב לה נתניהו: עליה להשתחרר מההרגל להביא את דבריו מלה במלה כפי שהם עולים בפלטפורמות המקוונות שברשותו, ועליה להפסיק להעמיד לרשותו את ערוציה בכל פעם שהוא מחליט "לשאת דברים לאומה". ראש הממשלה זכאי כמובן להציג את עמדותיו, והציבור זכאי להתוודע אליהן באמצעות כלי התקשורת המסורתיים, אבל כדי להשיג את התכלית הזו די בדיווחים ענייניים מפי כתבים ושדרים ואין צורך בהופעות אישיות, לעתים כה תכופות, של ראש הממשלה בכבודו ובעצמו.

זו אינה קריאה להחרמת נתניהו בתקשורת המסורתית, אלא הפצרה בראשיה להתאים את התנהלותה לעידן שבו ראש הממשלה מאחז באמצעותה עיניים, מערער באמצעותה את אמון הציבור בה וברשויות אכיפת החוק, ומזעזע באמצעותה את התשתית שעליה בנויה הדמוקרטיה הישראלית.