אייל ברקוביץ' מככב לאחרונה בתקשורת, כמעט כמו שכיכב לפני שנים רבות במגרשי הכדורגל. הוא מלהטט בין תוכנית רדיו לתוכנית טלוויזיה עם שותפתו הנאמנה, אופירה אסייג; מתראיין לכל ערוץ ולכל עיתון, פרוש על פני מדורי הרכילות, ואפילו קיבל דמות ב"ארץ נהדרת".

מאז עלתה למסך לפני כמה חודשים נכתבו אינספור מלים על התוכנית של אסייג וברקוביץ'. רבות מהן עסקו בסגנון הבוטה – האלים, ליתר דיוק – של המגיש. ראיון הטחת האשמות עם מני נפתלי שעלה לטונים צורמים עד שהמרואיין עזב את האולפן; ראיון עם סתיו סטרשקו שכלל שאלות פוגעניות על חיי המין שלה וראיונות דומים להם סחפו אחריהם גל כתבות ודיונים באמצעי התקשורת הממוסדים והאלטרנטיביים. גל שהמשיך לנפח את דמותו התקשורתית של ברקוביץ' ואת הרייטינג של התוכנית, הגבוה יחסית לשעה שבה היא משודרת. זאת ועוד, התוכנית הצעירה כבר זכתה במועמדות לפרס הטלוויזיה בקטגוריה היוקרתית של תוכנית אקטואליה.

אפשר ללגלג עליו, להתרעם עליו ולהטיח בו שהוא חסר תרבות, אבל מה תופעת ברקוביץ' אומרת עלינו, על התרבות שלנו? האם אנחנו צריכים אותה למירוק המצפון על כך שהתרבות שלנו הפכה לאלימה, לא קשובה, זולה ונמוכה? ואולי פני הדור כפני הברקוביץ', והמזג שברקוביץ' מוכר הוא מה שרובנו קונים? מה שרבים מאיתנו שואפים להיות?

זו הבעיה העיקרית עם ברקוביץ': לא הסגנון אלא העובדה שהוא מתפאר ומתגאה בו. בעיה מסוג הבעיות שהעיסוק הציבורי בהן רק מעצים אותן

בסוף השבוע התראיין ברקוביץ' ל"ידיעות אחרונות" (בין השאר סיפר כיצד כנער עבד בלול, שתפקידו היה להרוג את האפרוחים הפצועים, וכיוון שלא היה מסוגל להטביע אותם זרק אותם אל בין להבי המאווררים) והשיב למקטרגים. לדבריו, מי שמגיע להתראיין בתוכנית שלו צריך להיות מוכן לשאלות קשות. במלים פשוטות, האשמה בסגנון הפרוע היא בכלל במרואיינים. זו הבעיה העיקרית עם ברקוביץ': לא הסגנון (או היעדרו), אלא העובדה שהוא אינו רואה בו שום פגם – ואפילו להפך, מתפאר ומתגאה בו. בעיה מסוג הבעיות שהעיסוק הציבורי בהן רק מעצים אותן.

כשאיל ברקוביץ' היה כדורגלן צמרת עם מזג חם, הוא נהנה מתקשורת אוהדת ומהערצה של אוהדים רבים, אבל כדי להצליח היה צריך בראש ובראשונה להוכיח את כשרונו על המגרש: להבקיע, לבשל ולמסור את הכדור בווירטואוזיות. כאיש תקשורת עם מזג חם, הצלחתו של ברקוביץ' תלויה אך ורק במספר האנשים שיאותו לצפות בו. ללא הצופים לא יהיה רייטינג, לא יהיו פרסומות והתוכנית תיעלם.

אז במקום להתעסק בסגנון של ברקוביץ', בפרובוקציות של ברקוביץ' ובתוכנית של ברקוביץ', ניתן לעשות מעשה, ובזמן השידור, בכל יום שישי בשעה 18:00 (ובשידור החוזר בשבת בבוקר), לעבור מערוץ 12 לערוץ אחר, או פשוט לסגור את הטלוויזיה, וברקוביץ' יעלם מחיינו.

פרופ' עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)