בשולי התחקיר שפרסם גידי וייץ בשבוע שעבר על חקירות מקורביו של ליברמן בחשד לשחיתויות במע"צ ובגופי תשתית אחרים בישראל התפרסמה אנקדוטה:

"בתחילת 2014, בשיחה עם אחד החשודים בפרשת ישראל-ביתנו, התפעל משה ליאון, לשעבר מנכ"ל משרד ראש הממשלה ומועמדו של ליברמן לראשות עיריית ירושלים: 'הבוס מתקדם יפה. יש סקר ב'גלובס' שיש לו 13 מנדטים, וב'ידיעות אחרונות' יש כתבה יפה על הטניס שלו עם חנוך דאום". כשבן שיחו הביע ספקנות לגבי דאום, הרגיע אותו ליאון, בהתייחסו לקשרים בין העיתון של המדינה לבין ישראל-ביתנו: 'אבל שם יש הוראה, מה קרה לך?'".

הכתבה אליה התייחס ליאון פורסמה ב-14 בפברואר 2014, כמעין מדור מורחב של טורו הקבוע של דאום במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", תחת הכותרת "אביגדור ליברמן מגיש". המדור, שבדרך כלל מחזיק עמוד אחד, התפרס הפעם על פני ארבעה.

"7 ימים", "ידיעות אחרונות", 14.2.2014

הכתבה שירתה היטב את צורכי יחסי-הציבור של ליברמן, אז שר החוץ של ישראל. "אין לי שום תשובה לחבטת הסֶרְב הקטלנית שלו", נכתב בכותרת המשנה. "ליברמן, גם בגיל 56, ממשיך לשדרג את הטניס שלו כל הזמן", נכתב בפתח הכתבה. "למרבה המזל פגשתי אותו הפעם בתקופה לא טובה, כי בשל פציעה ביד הוא לא שיחק כמה חודשים. קיוויתי שאוכל להפתיע ולגנוב מערכה. אז קיוויתי".

גם בהמשך הכתבה שיבח דאום את השחקן שמולו. "ליברמן משחק טניס כפי שהוא משחק במערכת הפוליטית", כתב. "יש לו חבטות חזקות, יש לו סבלנות, וכשהוא רץ לרשת זה רק כשהוא משוכנע שהוא יחסל אותך ויעיף את הכדור למקום שגם אלוהים לא יוכל להגיע אליו בזמן. הוא אמנם מרבה לקטר במהלך המשחק על מה שהוא מכנה 'ייסורי הזִקנה', אבל האמת היא שהוא מלא מרץ וכמעט אין כדור שהוא מוותר עליו מראש".

ההתייחסות האוהדת לליברמן מעל דפי "ידיעות אחרונות" לא היתה חד-פעמית. הפוליטיקאי, שהצביע יחד עם מרבית חברי סיעתו בעד "חוק ישראל היום", זכה לאורך השנים ליחס מיטיב מקבוצת "ידיעות אחרונות". התבטאויות שלו קיבלו מקום של כבוד בכותרת הראשית, גם אם לא היה בהן חידוש גדול; העיתון שירת את הקמפיין שלו לקראת הבחירות לכנסת; וכך גם אתר ynet השייך לקבוצה; לאחר הבחירות האחרונות ליווה העיתון באהדה את כניסתו של ליברמן למשרד הביטחון; ובעיתון ברוסית של קבוצת "ידיעות אחרונות", "וסטי", מתפרסמים דרך קבע "שירי הלל" לשר ליברמן ומפלגתו, כך לפי הגדרת עיתונאי בעיתון לשעבר.

גם כשהתפוצצה פרשת ישראל-ביתנו, ב"ידיעות אחרונות" התעקשו להפריד אותה כמה שניתן מהמפלגה ובמשך שבועות ארוכים התייחסו אליה אך ורק בשמה הרשמי, "תיק 242". למעשה, כבר לקראת הבחירות של שנת 2009 זכה ליברמן להגנה מיוחדת ב"ידיעות אחרונות", כך לטענת העיתונאי אורי משגב, שעבד אז בעיתון. לדברי משגב, כתבה שהכין על הפוליטיקאי בעקבות בילוי משותף עמו חזרה עם מחיקות רבות, כשכל התייחסות שלילית אליו נפסלה.

בתגובה לפניית "העין השביעית" בדבר הציטוט שמובא בשמו בכתבה של וייץ מסר ליאון: "לא אמרתי כזה דבר מעולם". בהמשך הוסיף: "מדובר בשני משפטים שהוצאו מהקשרם מתוך שיחה שלמה". עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון מסר בתגובה: "מדובר בסיפור ממוחזר שהוכחש בעבר ומוכחש גם עכשיו". דאום מסר שלא קיבל כל הוראה כזו ביחס לראיון עם ליברמן.

אגב, בטקסט של דאום על משחק הטניס עם ליברמן הוזכר גם ליאון. אותו ליאון שלפי וייץ טען שב"ידיעות אחרונות" יש הוראה להיטיב עם "הבוס". דאום וליברמן פגשו אותו באירוע שאליו הלכו יחדיו, ודאום כתב עליו כי הוא "אדם חכם, חביב ומשעשע".

לפי הכתבה של וייץ, כשליאון הביע התפעלות מהכתבה של דאום, בן שיחו "הביע ספקנות" לגבי העיתונאי. אפשר שספקנות זו נובעת מהעובדה שהטקסטים של דאום לא תמיד החמיאו לליאון. למעשה, במערכת הבחירות לראשות עיריית ירושלים בשנת 2013 היה דאום קול חריג מעל דפי "ידיעות אחרונות". העיתון כולו התגייס לטובת ליאון, אחרי שניר ברקת החליט להיכנס לשיתוף פעולה מסחרי עם המתחרה "ישראל היום". דאום, לעומת זאת, מתח במדורו שבמוסף "7 ימים" ביקורת על ליאון ואף קרא מפורשות לא להצביע עבורו.