פלסטינים בעזה בוחנים מכונית שנפגעה מטיל ישראלי (צילום: ויסאם נאסר)
בדרך אל היעד
הכותרות הראשיות של העיתונים לבוקר זה מוקדשות להסלמה שהתפתחה ביממה האחרונה בגבול מדינת ישראל ורצועת עזה. "לוחם מג"ב נפצע קשה מפגיעת רקטה בעוטף עזה", נכתב בכותרת הראשית של "מעריב". "מטחי רקטות על הנגב: ארבעה שוטרי מג"ב נפצעו", נכתב בזו של "הארץ". עורכי "ידיעות אחרונות" בחרו בצמד המלים "דרום אדום" לכותרת ראשית, ובאפקט ויזואלי שממנו יכולים ליהנות קוראי העיתון שאינם סובלים מעוורון צבעים או אינטליגנציה – המלה "אדום" מודפסת בגופן אדום. ב"ישראל היום" הכותרת הראשית מביטה קדימה. "היעד: לבלום את ההסלמה", לשונה.
כדי לממש את היעד שבכותרת "ישראל היום" ו"לבלום את ההסלמה", חשוב לדעת מנין הופיעה ומה בדיוק היא כוללת. לפי הידיעה החדשותית המרכזית ב"ישראל היום", מדובר בתקיפות חד-צדדיות מכיוון עזה שכמו נוצרו מעצמן, כאילו היו התפרצות לא ברורה של כוח טבע. גדי גולן, לילך שובל, איציק סבן ושלומי דיאז מדווחים כך: "כ-48 רקטות נורו במהלך יום אתמול לעבר יישובי מערב הנגב, ולראשונה זה זמן רב, קיבל ארגון חמאס אחריות לחלק מירי הרקטות לעבר ישראל. ארבעה שוטרי מג"ב נפצעו מנפילת רקטה במועצה האזורית חוף אשקלון. מצבו של אחד מהם בינוני והיתר פצועים קל". בלא רקע, בלא הסבר.
"חידוש הירי מעזה בא בימים אלה בהפתעה", כותב דן מרגלית בטור פרשנות נלווה. למרגלית דווקא יש הסבר. לפי טורו, האש מעזה החלה "מפני שהמחבלים הניחו כי הנשיא הבא [של מצרים] יגיע משורות האחים-המוסלמים. חמאס הבין כי עתה מותר".
בעיתונים אחרים מוצע מידע אחר והסברים אחרים להסלמה. ב"הארץ", לדוגמה, מזכירים עמוס הראל ואבי יששכרוף כי "שיגור הרקטות החל שלשום, לאחר שבשתי תקיפות של חיל האוויר ברצועת עזה נהרגו ארבעה חמושים, ביניהם לפחות פעיל אחד של החמאס".
גם ב"ידיעות אחרונות" הסבר דומה. מתן צורי, רוני שקד ומתי סיבר כותבים כך: "סבב ההסלמה הנוכחי החל שלשום, עם הפיגוע הקטלני בגבול ישראל-מצרים. מאוחר יותר תקף צה"ל בצפון רצועת עזה, לטענתו ללא קשר לפיגוע, והרג שני מחבלי ג'יהאד-אסלאמי. בתגובה החל 'טפטוף' של רקטות לעבר יישובי עוטף עזה, וחיל האוויר תקף ברצועה פעמיים נוספות. בתקיפות נהרגו שישה מחבלים". לידיעה נלווה גם "יומן ההסלמה" באדיבות מחלקת האינפוגרפיקה של העיתון, המתחיל במות אזרח ישראלי בפיגוע על הגדר עם מצרים ומסתיים בפציעת קצין מג"ב מפגיעת קסאם. בין לבין מוזכרות תקיפות צה"ל ברצועה.
"משהו שונה, ובעל פוטנציאל התלקחות עצום, מתחולל בימים האחרונים ברצועת עזה", כותב אלכס פישמן בטור פרשנות המתפרסם ב"ידיעות אחרונות". פישמן מדגיש את חשיבות העובדה שחמאס לוקח לראשונה זה זמן רב אחריות על ירי רקטות לעבר ישראל, אך מנגד מתאר גם את הפעולה של צה"ל בימים האחרונים כחריגה: "הפעם הוא [צה"ל] לא תקף מטרות סמליות, כמו מנהרות למשל, אלא יעדים 'קשים' כמו מחסני טילים ורקטות". בהמשך מציין פישמן כך: "מתחילת השבוע נהרגו בתקיפות האלו 11 בני-אדם בעזה. כאן, מבחינת חמאס, שברה ישראל את הכללים – שכן חמאס לא חש אחראי לפיגועים האחרונים מסיני, ואף ישראל הרשמית לא האשימה אותו בכך".
בידיעה מאת אורי בינדר, אבי אשכנזי, רימון מרג'ייה, חנן גרינברג ואחיקם משה דוד, המתפרסמת ב"מעריב", מובא ההסבר שהפיץ ארגון חמאס להסלמה בפעילותו: "קצב התקיפות עלה בחודש האחרון באופן משמעותי, והמטרות היו אזרחיות – מפעלים, פרדסים ובתי התושבים – מה שהוליד הרבה נפגעים. האויב הציוני ישלם מחיר על פשעיו ברצועת עזה".
לא רק מידע עובדתי על המאורעות בימים האחרונים שהובילו להסלמה חסר לקוראי העיתון שמופץ הבוקר ב-320 אלף עותקי חינם, גם מידע על ההשלכות האחרונות של ההתקפות הישראליות.
בידיעה שבשער "הארץ" נכתב כי "ברצועה נהרגו שני אזרחים פלסטינים מירי של צה"ל, כנראה בגלל טעות בזיהוי. תינוקת פלסטינית נהרגה בתקרית אחרת, שלדברי צה"ל נבעה כתוצאה מניסיון פלסטיני כושל לשגר רקטות". ב"מעריב" וב"ידיעות אחרונות" לא מוזכרים הרוגים פלסטינים בעמוד השער, אך בסיום כותרת המשנה לידיעה של "מעריב" (הידיעה היחידה שבה שותף גם כתב ערבי) נכתב: "בעזה נהרגו שבעה פלסטינים, בהם תינוקת". הידיעה ב"מעריב" היא גם היחידה שכוללת דיווח על פצועים ברצועת עזה מתקיפות צה"ל. בכל יתר הידיעות פלסטיני שאינו הרוג אינו זכאי להיות מדווח.
ב"ידיעות אחרונות" מוזכר מותה של "פעוטה בת שנתיים" אי-שם בלב הידיעה ולצד זאת מובהר כי "בצה"ל הכחישו ואמרו כי כלל לא בוצעה תקיפה באותו זמן, וכי הפעוטה נפגעה משיגור קסאם". כמו כן מוזכר כי "בתקיפות נהרגו שישה מחבלים".
ב"ישראל היום", לעומת זאת, אין כל פירוט הנוגע לתוצאות התקיפות של צה"ל בעזה, לא פעוטה, לא אזרחים ולא חמושים. כל שמופיע הוא המשפט הבודד "צה"ל הגיב אמש בשתי תקיפות בעזה". עבור מי שמאמין כי הסיקור אינו משקף את המציאות אלא יוצר אותה, התעלמות גמורה מהרוגים חמושים ואזרחיים בקרב העזתים היא דרך מצוינת "לבלום את ההסלמה", לפחות מהצד הפלסטיני.
פולקלור
נכון לשעת כתיבת שורות אלו, ובשונה מהדו"ח האחרון על הכשלים בהשתלטות צה"ל על המשט לעזה, טרם העלה אתר מבקר המדינה את הדו"ח של מיכה לינדנשטראוס על השריפה בהר הכרמל. הדו"ח יפורסם בשעה 16:00 בדיוק, ועד אז מוטל אמברגו על פרסומו באתר המבקר ובאמצעי התקשורת.
"האמברגו האמור, שתכליתו לאפשר לאמצעי התקשורת להיערך בעוד מועד, הוא שריד מגוחך למדי למנהג קדום", כותב אמיר אורן בטור פרשנות המתפרסם הבוקר ב"הארץ". "תפקידו ליצור מתח מלאכותי לקראת המעמד הגדול של פתיחת המעטפות וההכרזה על הזוכים באוסקר השלילי, אף שהכל, והקורבנות בכלל זה, כבר יודעים את הסוד זה ימים".
אכן, למרות האמברגו, גם קוראי העיתונים יכולים לנחש פחות או יותר מה יופיע בדו"ח. "היום: המבקר צפוי להטיל אחריות מיוחדת על ישי ושטייניץ לשריפה בכרמל", נכתב בראש שער "הארץ". תומר זרחין מדווח כי "אחריות מיוחדת" תוטל על שר הפנים אלי ישי ושר האוצר יובל שטייניץ, ואילו "אחריות כוללת" תוטל על ראש הממשלה בנימין נתניהו והשר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ'. "עם זאת", כותב זרחין, "לינדנשטראוס לא מתכוון לקרוא בדו"ח להדחת ישי ושטייניץ בעקבות מחדליהם, אלא להותיר את העניין לזירה הפוליטית". או בלשונו של אורן: "רגע לפני השליקה הסופית, הוא נרתע ומעפר את הגחלים שמתחת לגיגית".
כיוון ששאלת האחריות המיוחדת מועברת לזירה הפוליטית, שני השרים שעומדים במוקד הביקורת הכינו לה קבלת פנים מיוחדת. "אנחנו לא אשמים", נכתב בציטוט מעל תצלומיהם של שטייניץ, ישי (ונתניהו) בשער "ידיעות אחרונות". בעמ' 4 מוקדשת ידיעה לתגובות של לפני הפרסום. "שני השרים הבכירים משיבים אש ויוצאים לקרב על עתידם הפוליטי", כותבים טובה צימוקי, איתמר אייכנר ועקיבא נוביק. ישי, כך מדווח, העלה אתמול סרטון ליוטיוב תחת הכותרת "אני לא אשם בשריפה". מרבית הידיעה עוסקת בטענותיו של שר הפנים, רק בסיום מוזכרות אלו של שר האוצר.
בעוד שרובה של הידיעה החדשותית מוקדש לטענותיו של שר הפנים, מאמרי הפרשנות ב"ידיעות אחרונות" מביאים בהרחבה את טענותיו של שר האוצר. במדור הדעות של העיתון מתפרסמים שני מאמרים, זה לצד זה, המבקרים את הביקורת של מבקר המדינה על שר האוצר. "אם במקרה של משרד הפנים יש היגיון בהעלאת דרג האשמה עד ראש הפירמידה, לא כך הדבר במקרה של משרד האוצר", כותב הפרשן הכלכלי הבכיר בעיתון, סבר פלוצקר. עמנואל רוזן מוסיף כך: "שר האוצר שטייניץ הוא קורבן לא רלבנטי. הוא קורבן של התלהמות ביקורתית ופולקלור שמתערבב בעובדות. אם נכונה העובדה שנתניהו הבטיח לו שיישאר בתפקידו, נתניהו עשה נכון". במוסף "ממון" של העיתון משלים גד ליאור סדרה של שלושה משלושה עם מאמר פרי עטו. "שר האוצר שטייניץ הוא לא היחיד שצריך לשלם את מחיר מחדל הכרמל", נכתב בליד של הרשימה. "היו שרי אוצר לפניו שנהגו במכלול נושאים בצורה דומה".
ב"ישראל היום" מודפסים שלושה מאמרי פרשנות זה לצד זה. אחד מהם נכתב על-ידי הכתב הכלכלי חזי שטרנליכט. "הפעם נראה שהמבקר פשוט איבד את המצפן השיפוטי שלו", הוא כותב. "כל עקרון ה'מידתיות' הכל-כך קדוש למערכת המשפט, ובצדק, נרמס כאן. בישראל הציבור חייב, אבל ממש חייב, מבקר מדינה חזק ואימתני. אלא שההמלצות בעניין שר האוצר נראות תמוהות, בלשון המעטה". ח"כ עתניאל שנלר טוען במאמר פרי עטו כי "מיקוד הדו"חות בשפיטת הדרג המבצע פוגע במדינת ישראל ומסרס כל יוזמות שלטוניות של מנהיגינו" ומבטיח להגיש הצעת חוק שתמנע מינוי שופט למבקר המדינה.
"מעריב" נותן את קדמת הבמה דווקא לקטיגורים. "משפחות נספים: נדרוש את התפטרות ישי ושטייניץ", נכתב בכותרת בשער העיתון, המודפסת על רקע תצלום האוטובוס שנשרף על נוסעיו בכרמל לפני שנה וחצי. ידיעה נפרדת עוסקת בסרטון ההסברה של השר ישי. שטייניץ? לו ולעוזריו מומלץ לפתוח את הבוקר במוסף הכלכלי של העיתון.
הפתרון הקל
"שטייניץ ישחרר רווחים כלואים בסך 100 מיליארד שקל", נכתב בשער מוסף "עסקים" של "מעריב", על רקע תצלום גדול מאוד של שר האוצר יובל שטייניץ מניף ידו ונושא נאום. "שר האוצר החליט להקל בחלוקת הרווחים של חברות שנהנו מפטורים ונמנעו מחלוקת דיבידנדים משיקולי מס", נכתב בכותרת המשנה שעל השער. "הרווח הצפוי למדינה: עד 8 מיליארד שקל".
אמנם מכותרת הדיווח של רותם סלע, המתפרסם בראש עמ' 3 במוסף, אפשר להבין כי "ההכנסות הצפויות למדינה משחרור הרווחים הכלואים: 8-4 מיליארד שקל", אבל הפער בין 100 מיליארד שקל בכותרת שבשער, ל-8 מיליארד שקל בכותרת המשנה, ל-4 מיליארד שקל בכותרת הידיעה, הוא רק הדובדבן. העוגה היא מסגור ההכרעה של שר האוצר ככזו שמיטיבה עם המדינה, כלומר הציבור הרחב. זהו מסר שונה בתכלית מזה שעולה מקריאת עיתוני כלכלה אחרים.
"שטייניץ נכנע לחברות הענק: יזכו בהטבות מס משמעותיות", נכתב אתמול בכותרת הראשית של "גלובס". "אילו היו אנשי המס גובים מס מלא כפי שדרשו פעם, ואילו החברות היו משלמות מס כפי שהתחייבו בעת שקיבלו את הדרישה – המדינה היתה נהנית מהכנסה של 35 מיליארד שקל", כותבת סטלה קורין-ליבר בטור פרשנות. לפי הניתוח שלה, "המדינה מוותרת, לפי עמדתה, על 7–8 מיליארד שקל. אבל יש, גם בתוך שירות המדינה, מי שמחשבים ואומרים כי ב פ ו ע ל היא מוותרת על פי שניים מהסכום הממוצע הזה, כלומר לפחות 15 מיליארד. לפי האוצר, זה מחיר ההיוון. זה המחיר ששטייניץ מוכן להקריב למען תשלום עכשיו, במקום אי-שם בעתיד". את טורה סוגר צמד המלים "אי-צדק".
"שטייניץ התקפל: מציע לחברות ענק הנחה במס במיליארדי שקלים", נכתב הבוקר בכותרת הראשית של "דה-מרקר". מוטי בסוק מסיק בטור פרשנות נלווה כי "בישראל עדיף להמתין, לשבת על הכסף שלך, לא לשלם מסים לקופת המדינה ולהמתין עד ששר האוצר יתחלף והשר החדש יחליט על מבצע הנחות מס חדש". איתן אבריאל מפרסם טור פרשנות משלו, שמקבל בעמוד השער את הכותרת "שטייניץ שוב מחלק את המדינה לבעלי ההון?".
"שטייניץ משחרר את הרווחים הכלואים במכירת חיסול של מעל ל-50% כדי לסתום את החור בתקציב", נכתב בשער "כלכליסט". "על-פי הנחות מחמירות המדינה היתה יכולה לגבות סכום גבוה פי ארבעה לו היתה מנהלת משא-ומתן עיקש וגובה מהחברות הגדולות מקסימום מס", כותבת נעמה סיקולר בטור פרשנות הנושא את הכותרת "סוכרייה מתוקה משר האוצר".
"אבל שר האוצר שטייניץ החליט ללכת על האפשרות המהירה והקלה", היא כותבת בהמשך. "[...] אפילו בחלומן הרטוב לא האמינו טבע ואינטל שיידרשו לשלם מס כל-כך מופחת, בוודאי לא כאשר הכללים היו כל-כך ברורים מלכתחילה – תוציאו את הכספים מישראל – תשלמו עליהם מס מלא. תשאירו אותם במדינה ולא תחלקו דיבידנדים – לא תשלמו מס בכלל. ולמרות הכללים הברורים במשרד האוצר החליטו לשנות את הכללים בדיעבד, אבל בצורה מקלה. שר האוצר יובל שטייניץ פחד".
המוסף "ממון" אינו עבד נרצע של החברות הגדולות במשק, כמו "עסקים" של "מעריב", אבל גם שם יודעים שיש נושאים שעליהם עדיף לדווח במתינות. כתבת השער של המוסף עוסקת הבוקר בשמן זית. בטור צד בשער מתפרסם תצלום של שטייניץ מעל הכותרת "טבע ואינטל ישלמו מסים, אבל לא כולם מרוצים מהתנאים".
בעמ' 4 מדווח גד ליאור על הכרעת שר האוצר תחת הכותרת "מס במחלוקת: חברות הענק ישלמו מיידית, אבל פחות". טור הפרשנות, מאת גדעון עשת, קצר אבל נוקב יחסית. "הוא [שטייניץ], תמורת נזיד עדשים נותן להם [התאגידים הגדולים] את הבכורה", טוען עשת. "[...] החוצפה הכי גדולה שאת העדשים שיקבל הוא מייעד למימון הוצאות שוטפות של הממשלה. כסף חד-פעמי הוא לא כלי למימון הוצאה שוטפת. ומי שעושה בו שימוש כזה מבטיח כי שנה לאחר מכן, אחרי הבחירות כמובן, ייאלצו להטיל מס על כולם כי החד-פעמי ייגמר".
בכפולת האמצע של קונטרס החדשות של "ידיעות אחרונות" מדווח עופר פטרסבורג כי אהוד ברק שכר לאחרונה דירה בתל-אביב תמורת 35 אלף שקל לחודש. זהו סכום מושחת לכל הדעות, ו"ידיעות אחרונות" מזכיר בצדק את הסטטוס שפירסם ברק לפני כשלושה חודשים, עם מכירת דירתו במגדלי אקירוב ("רעייתי נילי ואני החלטנו כי מכירת הדירה מתבקשת וזאת נוכח ההכרה כי מקום מגורים זה גורם לתחושת ניכור וניתוק מחלקים רחבים בציבור").
יחד עם זאת, כמו שטייניץ, העיתון בוחר במקרה הזה בפתרון הקל. במקום לבקר את שר האוצר בחריפות על כניעתו לדרישות החברות הגדולות במשק שתעלה לציבור הרחב במיליארדי שקלים רבים, ב"ידיעות אחרונות" עוטים על עצמם את תדמית הלוחמים למען ההמונים על-ידי התקפה אישית על שגרת החיים הבזבזנית של שר הביטחון.
דמוקרטיה, אבל
"ארבע שנות מאסר לסודאני ששדד אייפון", מבשרת כותרת לידיעה קצרה מאת צבי הראל בצד עמ' 25 של "ישראל היום". לפי דיווחו של הראל, "בית-המשפט המחוזי בתל-אביב גזר אתמול ארבע שנות מאסר בפועל על יוסף בשיר, פליט מסודאן, שהורשע בביצוע שוד של אשה כשחטף מידיה אייפון".
הראל מצטט מדברי השופט צבי גורפינקל, שכתב בנימוקי העונש: "לא ניתן להשלים עם עבירות רכוש שמבוצעות באלימות. כל טענה שמדובר באפליה או בגזענות, דינה להידחות בתוקף", אך מזכיר כי "אין זה המקרה הראשון שגורפינקל מחמיר בעונשו של פליט שהורשע בשוד. לפני כשלושה שבועות גזר השופט ארבע שנות מאסר וחצי בפועל על פליט מאריתריאה שהורשע בשוד צעירה בתל-אביב. אז כתב, 'בגלל ריבוי המקרים והצורך להרתיע, יש להעלות את טווח הענישה'".
בעמ' 24 של "מעריב" מתפרסמת ידיעה מאת יובל גורן לרגל יום הפליט הבינלאומי, שמצוין היום ברחבי העולם. "מאז קום המדינה רק 166 מהגרים קיבלו מעמד פליט", לשון הכותרת. מאז שנת 2009, מדווח גורן, הוגשו כ-7,000 בקשות להכרה במעמד פליט, אך רק 16 מהן נענו בחיוב. לפי דו"ח של מוקד הסיוע לעובדים זרים, מתחילת השנה נרשמו בישראל 31 "פשעי שנאה" נגד פליטים ומהגרים, 23 מהם בתל-אביב.
"5 שנים של הזנחה, 6 בקבוקי תבערה, דירה אחת שרופה, 700 פליטים מגורשים, 60 אלף איש ללא זכויות. לאן הולכים מכאן?", נכתב בשער "קול הפליטים", עיתון המצורף הבוקר ל"הארץ", לרגל יום הפליט הבינלאומי.
"'קול הפליטים' הינו עיתון המופק על-ידי מערכת משותפת של פליטים וישראלים, במטרה להעצים את קהילת מבקשי המקלט בישראל, לאפשר להם לעסוק בסוגיות קריטיות בעבורם ולהעניק להם במה בה יעזו להביע את עצמם ובה יוכלו לפתח בסיס לשיתוף מידע", נכתב בעמ' 2 של העיתון [עורכת ראשית: מאיה פניג], שכל טקסט בו מתפרסם בארבע שפות: תיגרינית, ערבית, עברית ואנגלית.
"אנחנו דמוקרטיה, אבל לא כמו האמריקאית או הבריטית, הכל שביר פה", מסביר מודי בר-און בראיון לקינדה אייזק, מבקש מקלט מאריתריאה. כתבות אחרות בעיתון מוקדשות לבעיית רשימת אבהות לילדי הפליטים, אי-מתן מעט שירותי הבריאות המגיעים למבקשי המקלט, וכמו כן מתפרסמים מאמרי דעה ועדויות, לצד כתבות על אוכל, אמנות וספורט ורשימת כתובות וטלפונים של ארגונים רלבנטיים.
"קול הפליטים" הוא יוזמה מבורכת וחשובה, שמאפשרת לישראלי הלא ממוצע שקורא את "הארץ" לראות לרגע את המציאות הישראלית מנקודת מבטם של מבקשי המקלט. במקום לקרוא על "בעיית הפליטים", להבין לרגע מהן הבעיות של הפליטים.
כמו כל מיעוט חלש, נרדף וחיצוני לזרם המרכזי, גם נקודת המבט של הפליטים בישראל אינה מגיעה כמעט אף פעם לצרכני התקשורת. וכמו היוזמה המבורכת הזו יש מקום גם לעיתונים נוספים שייתנו ביטוי לאוכלוסיות מוחלשות בישראל. שני העיתונים שהצורך בהם חיוני ביותר הם "קול הפלסטינים הכבושים", שידווח לישראלים על שגרת יומם של תושבי הגדה המערבית, ו"קול העניים", שידווח לקוראי "הארץ" כיצד נראית שגרת חייו של אזרח ישראלי (יהודי, ערבי, חרדי, אתיופי, רוסי) שחי משכר מינימום ומטה.
הדמיון ניכר
בכפולה המרכזית של "מעריב" מדווח אחיקם משה דוד על "סיפורו המרגש של מפקד הקומנדו הימי הנכנס". לפי הדיווח, אל"מ ר', שמונה אתמול לתפקיד, הוא קרוב משפחתו וקרוי על שמו של רס"ן ר', קצין הקומנדו הימי שנהרג בעבר במהלך פעילות מבצעית ימית. לידיעה נלווים שני תצלומים של הרי"שים. תצלום קטן של פני רס"ן ר' המנוח, רובו ככולו מפוקסל כדי שאיש לא יוכל לזהותו, ותצלום גדול [ראובן קסטרו] של מפקד השייטת הנכנס אל"מ ר', כשגם בו מפוקסלים הפנים כדי למנוע את הזיהוי.
ענייני תקשורת
אלי לאון וסוכנויות הידיעות מדווחים ב"ישראל היום" כי מייסד אתר ההדלפות ויקיליקס, ג'וליאן אסאנג', ביקש אתמול מקלט בשגרירות אקוואדור בלונדון.
לילך שובל מדווחת ב"ישראל היום" כי "נגד בדרגת רס"ל מאגף התקשוב בצה"ל מואשם כי העלה לאינטרנט חומר צבאי ברמת סיווג סודי ביותר". לפי דיווחה, "בחודש יולי 2011 הוציא הנאשם את הכונן הקשיח של מחשבו הצבאי ועליו מידע בסיווג סודי ביותר, וחיבר אותו למחשב אזרחי ביחידה, המחובר לאינטרנט. בנוסף, לאחר מכן העתיק הנאשם מהכונן הקשיח שלו לכמה דיסקים מידע שמסווג כסודי ביותר, ועשה בהם שימוש במחשבו הפרטי בבית". בכתב האישום נטען כי "חשיפתו של המידע [...] היתה עלולה להביא לפגיעה בבטחון המדינה, שכן המידע הוא 'בעל משמעות של ממש לאויב' והיה יכול 'לסייע לו בתקיפת סייבר על ישראל'".
לידיעה דומה, מאת יוחאי עופר ב"מקור ראשון", צורף תצלום של ענת קם, שהעבירה מידע צבאי מסווג ביותר לעיתונאי "הארץ" אורי בלאו, ונידונה ל-4.5 שנות מאסר.
שלי פריצקר מדווחת ב"כלכליסט" על האפשרות שערוץ 10 ימוזג עם זכיינית ערוץ 2 רשת.
אמיתי זיו ונתי טוקר מדווחים כי משרד התקשורת מקדם את איחוד גורמי הרגולציה בתחום הטלוויזיה ויגיש תזכיר חוק למיזוג הרשות השנייה עם מועצת הכבלים והלוויין.
"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מציגים בעמודי השער שלהם טעימה ממה שיספקו בגליונות סוף-השבוע. ב"ידיעות אחרונות" מבטיחים את "מסמך רבינוביץ'", ראיון עם ד"ר אילן רבינוביץ', לשעבר הפסיכיאטר בתוכנית "האח הגדול". "קללת הריאליטי גבתה מאות קורבנות" הוא הציטוט המוביל. רבינוביץ', יש לציין, הגיש בשנה שעברה תביעת מיליונים נגד "ידיעות אחרונות" בשל כתבה שפורסמה עליו במוסף "7 לילות" של העיתון, אך לפני כמה שבועות הגיעו הצדדים להסדר מחוץ לכותלי בית-המשפט. הראיון הנוכחי, אגב, יתפרסם במוסף "7 ימים".
"מעריב" מבטיח במוסף "סופשבוע" שלו להביא ראיון עם ח"כ אנסטסיה מיכאלי. "בנות נכנסות להריון, מפילות ואז הופכות ללסביות", הוא הציטוט המוביל בקדימון של עיתון זה.
ב"דה-מרקר" כותב זאב ליאונד, המייצג בין היתר את "הארץ", על הסכנות שמציב "חוק האח הגדול" לחיסיון העיתונאי.
"נכון שנודף ריח מעט ציני מהצעד של 'ידיעות אחרונות', שגייס את שליט לתפקיד הפרשן בלי שיש לו כל ניסיון בתחום. אבל מצד שני, לא נראה לי שלהרבה אחרים יש ניסיון בלשבת בשבי חמאס במשך חמש שנים", כותבת לילך סיגן במדור הדעות של "מעריב".