בכי של תינוק יכול להיות דבר מתסכל מאוד. במיוחד כשהתינוק בוכה גם לאחר שהאכילו אותו, חיתלו אותו, ועברו איתו את מעגל הנדנודים הלילי הקבוע. לך תדע מה מציק ליצור התמים ונטול המניפולציות ולמה הוא עולה לטונים גבוהים בארבע לפנות בוקר.

ישנם רופאים הממליצים כי אם התינוק בוכה ללא סיבה נראית לעין, אפשר לנסות להפשיט אותו מכל בגדיו וחיתוליו ולאחר כמה דקות להלביש אותו חזרה. מה שנקרא בשפת המחשבים "לעשות לו איתחול". עם הזמן כל אחד לומד להכיר את לחצן ה–mute של הילד שלו ולהחזיר אט–אט את הירח ללילה ואת השפיות ליום. אלה שעדיין מסתובבים עם עיגולים שחורים מתחת לעיניים, בסופו של דבר גוררים עצמם בשארית כוחותיהם לרופא ומגלים שהעולל האומלל סובל כנראה מבעיה בריאותית. לא משהו שתרופה לא יכולה לעזור.

ב–12.3.05 הופיעה בעמוד השער של "ידיעות אחרונות" הכותרת הבאה: "משחות המשמשות ילדים עלולות להגביר הסיכון לסרטן". תכליתן של התרופות המדוברות בכתבה הן הקלה לסובלים ממחלות עור, בעיקר בקרב תינוקות. הכתבה גרמה לגל צפוי של היסטריה. למעשה, הכתבה הנדונה היא תרגום חופשי של ידיעה שפורסמה בסי.אן.אן והמסר שלה הוא חד–משמעי. עם זאת, בעזרת בדיקה פשוטה, שאינה מצריכה עבודה עיתונאית חוקרת, ניתן לגלות שנשמטו מתוכה עובדות שיש לקחת אותן בחשבון. אחד הפרטים הרלבנטיים הוא שהתרופות שנוסו על חיות מעבדה ניתנו דרך הפה, או בהזרקה במינון יומי גבוה מאוד יחסית למשקלן, כשבפועל התרופות הן משחות שנמרחות על העור וספיגתן במחזור הדם קטנה ביותר. עובדה מעניינת נוספת היא שימים אחדים לאחר פרסום הידיעה הוציאה הוועדה המייעצת לרפואת ילדים של מינהל המזון והתרופות האמריקאי סיכום, ולפיו "לא ניתן לקשר את מקרי הממאירות שדווחו לטיפול בבני–אדם, על בסיס המידע הקיים. כמו כן ישנה אי–ודאות לגבי הופעת לימפומה על סמך נתונים של ניסויים בטיפול דרך הפה בבעלי–חיים". הסיכום הרשמי הזה לא קיבל משום–מה חשיפה.

שרון לוי–מיכאלוביץ' היא תסריטאית וקופירייטרית ואם צעירה

גיליון 56, מאי 2005