אופיה העתידי של תחנת השידור הצבאית גלי-צה"ל מונח שוב על שולחן הדיונים. כאילו לא חסרים מפנים בעלילה של גוף השידור הציבורי הוותיק הזה, לאחרונה הועלתה שוב האפשרות הממשית להוצאת התחנה וסיפוחה למשרד הביטחון. ההחלטה להוציא את גלי-צה"ל מחזקתו של צה"ל היא צעד נכון, אך תהיה זו טעות לכוון את הצעד שאחריו אל תוך משרד ממשלתי.
במהלך כהונתו של מפקד גלי-צה"ל האחרון, ירון דקל, התחדדה שאלת ההצדקה של המשך פעולתה של התחנה במתכונתה הנוכחית: נטועה בתוך צה"ל אך חווה שגרה מתמשכת של שתל שהגוף דוחה אותו. בגזרה של עבודת המערכת, בתחנה ישנן לא פעם התנגשויות מול הצבא בעניינים הנוגעים לסיקור הצבא.
בפן אחר, גלי-צה"ל יושבת בצומת ארגוני בין הצבא למשרד הביטחון בכל הנוגע לחוזי התקשרות והעסקת כוח האדם. פיצול הסמכויות הזה אינו בריא לה ומביא עליה תסבוכות מינהלתיות רבות. מחלוקות מהותיות מתגלעות גם בנושאי תקציב אחרים, ובאופן כללי ישנו חוסר רצון ויכולת מצד הצבא להכיל גוף שאמור לפעול באפן עצמאי ולעומתי.
כעת, תחת מפקד חדש, ולאחר שהתחדדו המתחים בין הגוף המשדר לבין הגוף המתקצב והמארח, מתחדדת גם ההבנה כי קשה יהיה להמשיך במתכונת הנוכחית עוד זמן ארוך. ולמען האמת – גם אין לכך הצדקה. אם רוצים לשמור על גוף השידור הייחודי והבלתי אפשרי הזה, יהיה נכון להעבירו על שורשיו למצע גידול חדש שיאפשר את המשך קיומו העצמאי וישחרר אותו מבעיות זהות שבהן הוא שרוי היום. המצע הזה הוא תאגיד השידור הישראלי, גוף השידור הציבורי המקביל.
מבחינה רגולטורית, גלי-צה"ל נמצאת למעשה כבר כיום באחריותו של התאגיד. זהו מנגנון בעייתי שעדיף שיעבור מן העולם משום שהוא מעניק את זכות המלה האחרונה לגורמים פוליטיים, אולם רעיון ההכפפה לתאגיד הוא נכון וצריך להשלימו
כאשר שוקלים את היעד שאליו יש להעביר את גלי-צה"ל מבחינת השיוך הארגוני והמסגרת התפעולית, דומה כי אין מקומות רבים המקיימים את התנאים ההכרחיים להמשך קיומה הבריא של התחנה. האחריות על התחנה כוללת שלושה מרכיבים מרכזיים: ניהול תקציבי, אחריות מינהלית ולוגיסטית, ופיקוח על התוכן.
מבחינה תקציבית, תקציבה של גלי-צה"ל אינו משמעותי ביחס לתקציב התאגיד. על-פי נתונים שפורסמו בעבר וטרם הקיצוץ שנערך בתקופתו של דקל, תקציבה השנתי של גלי-צה"ל עמד על כ-42 מיליון שקל, כאשר כמחצית ממנו מומנה מתקציב משרד הביטחון והמחצית השנייה ממקורות של פרסום מסחרי. לשם השוואה, תקציבו של התאגיד לשנת 2017 עמד על כ-700 מיליון שקל, והוא צפוי לעלות שכן השנה האחרונה לא היתה שנת שידורים מלאה.
אמנם משימותיו של תאגיד השידור רבות ומגוונות יותר (הוא מפעיל כמה תחנות רדיו, ערוץ טלוויזיה ונוכחות דיגיטלית משמעותית) ועל כן יקרות יותר, אך במישור ייצור העניין וקביעת סדר היום החדשותי במדיום הרדיופוני מצליחה גלי-צה"ל להישאר רלבנטית חרף המשברים שעברה בשנים האחרונות.
מבחינה רגולטורית, גלי-צה"ל נמצאת למעשה כבר כיום באחריותו של התאגיד. סעיף 88 לחוק השידור הציבורי קובע כבר היום כי בנוגע לתוכניות שאינן צבאיות (סיווג המצוי בסמכותו של שר הביטחון), למועצת התאגיד יהיו אותן הסמכויות שיש לה לגבי שידורי התאגיד. סדרי הפיקוח על אותן תוכניות נקבעים במסגרת הכללים שהמועצה קובעת, ושר התקשורת מאשר אותם לאחר התייעצות עם שר הביטחון. מפקד גלי-צה"ל מוזמן לישיבות המועצה שעוסקות בגלי-צה"ל וכפוף להחלטותיה והנחיותיה. הוא אמנם רשאי, לפי נוסח החוק, להגיש ערר על החלטות המועצה באמצעות שר הביטחון, שיהיה נתון להכרעתם המשותפת של שר הביטחון ושר התקשורת.
זהו מנגנון בעייתי שעדיף שיעבור מן העולם, משום שהוא מעניק את זכות המלה האחרונה לגורמים פוליטיים, אולם רעיון ההכפפה לתאגיד הוא נכון וצריך להשלימו. ניתן בהחלט לחשוב גם על מתווה שישמור על אופיה הנוכחי של התחנה ויעגן בחקיקה את עצמאותה ואת עצם קיומה. גם תקציבה של התחנה יוכל להיות נפרד, מאופיין וייעודי, כך שלא ניתן יהיה לפגוע בהיקף שידוריה באמצעות שינוי תקציבה. מדובר במקרה ייחודי מספיק כדי להצדיק את מעורבות המחוקק בו.
מפקד גלי-צה"ל שמעון אלקבץ (במרכז); ברקע: הרמטכ"ל גדי איזנקוט ושר הביטחון אביגדור ליברמן (צילומים: נועם ריבקין-פנטון, "העין השביעית" ופלאש 90)
המסגרת החדשה תוכל לשלב אנשי תקשורת אזרחים, כפי שקורה היום באמצעות מערך האזרחים עובדי צה"ל המעסיק את הגל"צניקים הוותיקים. כשלצדם, במקום חיילי חובה, מסגרת של שירות לאומי תזרים לתחנה את הדי-אן-איי הצעיר שנפוץ ממנה לכלי תקשורת רבים בישראל, בהיותה חממה עיתונאית רבת שנים. שירות לאומי במסגרת השידור הציבורי אינו מוצדק פחות ממטרות אחרות שקיימות כבר כעת בשירות הלאומי.
כך ניתן יהיה לקבל את הטוב מכל העולמות ולהרחיק את התחנה מהחששות המרכזיים הרודפים אותה – ההתערבות הפוליטית, החיכוכים הארגוניים והקונפליקט בסיקור הצבא. במסגרת זו אפשר לשקול גם את הותרת שמה של התחנה בשינוי אחד – במקום גלי-צה"ל, להסיר את צמד הפסים הצבאיים ולהישאר עם "גלי צהל", שם עברי לתחנה אזרחית ציבורית חדשה-ישנה.
אגב – אולי בניגוד לרושם הציבורי שנוצר סביב הדיון בהוצאת גלי-צה"ל מהצבא, הרושם המתקבל משיחות עם גורמים צבאיים שונים הוא שמדובר ברצונם של בכירי הצבא לסיים את מערכת היחסים המוזרה הזאת עם התחנה יותר מאשר רצון של שר הביטחון לקבל לחזקתו כלי תקשורת, שלא ברור מה תהיה מידת השליטה שלו בו בפועל. גם כך, השיחות המתחדשות על החלטת שר הביטחון להעביר בכל זאת את גלי-צה"ל למשרד הביטחון מצריכות פעולה נחושה לבלימת הצעד הזה, תוך הצגת חלופה ראויה ואפשרית. האפשרות הזאת, של העברת התחנה לאחריות מלאה של תאגיד השידור, היא האפשרות הטבעית ביותר.