בעיתון "מקור ראשון" פרסמו בערב החג (4.10) סקר שנערך בקרב יהודים בלבד אף שבדק נושא שרלבנטי לכלל הציבור בישראל. זאת ועוד, ממצאי הסקר הוצגו באופן מטעה כאילו הם מייצגים את כלל הציבור, ולא רק את היהודים.
בגיליון מוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון", שהוקדש לרדיו, פורסמו ממצאים של סקר שהזמין העיתון, שנערך על-ידי מכון הגל-החדש. הסקר נועד לבדוק מאפיינים שונים בהאזנה לרדיו, וכלל את השאלות "כמה שעות בשבוע אתה מאזין לרדיו?", "מהי הדרך העיקרית שבה אתה מאזין לרדיו?", "כאשר אתה רוצה לשמוע תוכניות מוזיקה, לאיזו תחנה אתה נוהג להאזין?", "כאשר אתה רוצה לשמוע תוכניות אקטואליה, לאיזו תחנה אתה נוהג להאזין?", וכן "האם לדעתך חל שינוי ברמת שידורי הרדיו הציבורי לאחר המעבר לתאגיד השידור כאן?". בנוסף נשאלו הנסקרים על הצבעתם בבחירות האחרונות, וזאת כדי לנסות למצוא קשר בין העדפה פוליטית לרדיופונית.
כל השאלות שנכללו בסקר ראויות, כמובן, אולם כולן גם הולמות את החברה הערבית בישראל, שמונה כחמישית מאוכלוסיית המדינה. למרות זאת, סקר האפרטהייד של "מקור ראשון" והגל-החדש נערך רק בקרב "מדגם אקראי מייצג של 500 איש מהאוכלוסייה היהודית דוברת העברית בגילי 18 ומעלה".
שער מוסף "מוצ"ש" של "מקור ראשון", 4.10.2017
כמה שעות בשבוע מאזין לרדיו אזרח ישראלי שאינו יהודי, והיכן? ברכב? בבית? באילו תחנות בוחרים אזרחים ערבים כדי להאזין למוזיקה? לחדשות? מה דעתם על השידור הציבורי החדש לעומת הישן? לא ניתן לדעת, לפחות לא לפי הסקר של "מקור ראשון". לאזרחי ישראל הערבים ישנה הזכות להצביע בבחירות לכנסת, אך פעם אחר פעם נשללת מהם הזכות להשמיע את עמדתם בסקרי דעת קהל שמתפרסמים בתקשורת הישראלית, גם בסקרים שבודקים סוגיות הנוגעות אליהם, כמו לכל אזרח ישראלי אחר.
על כן, באופן לא מפתיע, כשסקר "מקור ראשון" פרסם את פילוח ההעדפות הרדיופוניות לפי מצביעי המפלגות השונות, התברר כי מצביעי המחנה-הציוני מעדיפים את גלי-צה"ל, מצביעי יהדות-התורה מאזינים יותר לרדיו קול-חי ומצביעי ש"ס מאזינים לרדיו קול-ברמה, אך לא ניתן כל מידע לגבי התחנה המועדפת על מצביעי הרשימה-המשותפת. מכל המפלגות בכנסת, רק הרשימה שרוב מצביעיה ערבים נעדרה.
האפליה בסקר מגונה, ואסורה לפי תקנון האתיקה של מועצת העיתונות, אך עליה נוספה גם הטעיה. אמנם בפסקה הפותחת של הטקסט הנלווה לסקר, שכתב יקי הפשטיין, צוין כי נערך בקרב האוכלוסייה היהודית בלבד, ומידע זה נמסר גם בכיתוב הקטן שהוצמד לאחת האינפוגרפיקות, אך כל הכותרות שנלוו לכתבה, שזכו בוודאי לחשיפה גדולה בהרבה, התייחסו אל הסקר כאילו הוא מלמד על העדפותיהם של "הישראלים".
בשער "מוצ"ש" הודפסה הפניה לממצאי הסקר בזו הלשון: "הרגלי ההאזנה של הישראלים נחשפים". גם בכתבה עצמה נכתב פעם אחר פעם על הסקר ש"ממפה את הרגלי ההאזנה המלאים של הישראלים", על "הישראלים" שמאזינים לרדיו במכונית ו"רבע מהישראלים" שמאזינים ארבע שעות ומעלה, ועל כך ש"רוב הישראלים" לא שמים לב להבדל בין קול-ישראל לתאגיד השידור.
בפועל, כל הממצאים נגעו רק לכארבע חמישיות מה"ישראלים", תוך התעלמות גמורה מהחמישית הנותרת. גם אם הסקר נערך באופן ראוי והתוצאות נגזרו על-פי כללי הסטטיסטיקה, הוא לא "ממפה את הרגלי ההאזנה המלאים של הישראלים", אלא רק של היהודים החיים בישראל.