ב-30 ביולי, אחרי חודשים ארוכים של חשדות, חקירות משטרתיות ודיון ציבורי סוער, הודיע ראש הממשלה אהוד אולמרט כי לא יתמודד בבחירות המקדימות של מפלגתו, וכי יפנה את כסאו לכשייבחר ראש חדש לקדימה. מאז, ממשיך אולמרט לתפקד כרגיל, למעט שינוי אחד בולט בהתנהלות התקשורתית סביבו: אף שהוא ממשיך להיחקר על-ידי המשטרה שבוע אחר שבוע, הרי שתוכן החקירות נשאר נחלתם של אולמרט והחוקרים, וכמעט לא נפרש על דפי העיתונים. לא תמלילי חקירה מלאים, כפי שפורסמו סמוך לפני הודעת הפרישה שלו, ואפילו לא הדלפות חלקיות כפי שאירע לא אחת קודם לכן.

העיתונים ומהדורות החדשות בטלוויזיה כאילו איבדו עניין בחקירות ראש הממשלה, נושא שאך לפני חודש כיכב שוב ושוב בכותרות הראשיות. "אם כך היו מטפלים בפרשת ווטרגייט, ניקסון היה נשיא עד היום", אומר משה נגבי, הפרשן המשפטי של רשת ב', על השתיקה הפתאומית של התקשורת. "החקירה של אולמרט ופרסום פרטים מתוך החקירה של אולמרט חשובים היום לא פחות משהיו לפני חודשיים, כי האיש הזה ממשיך לנהל את חיינו. הצד הציבורי וההשלכות הציבוריות לא מוצו. כל עוד האיש הוא ראש ממשלה אין סיבה להתעייף מהנושא. פרסומים על החקירה היו יכולים להגביר את הלחץ שיכריז על נבצרות, או ליצור לחץ על היועץ המשפטי שיכריז על נבצרותו של ראש הממשלה".

(צילום: מיכל פתאל)

מדוע, אם כן, הפסיקה התקשורת להתאמץ להביא מידע פנימי מהחקירות? על פניו, נראה כי עצירת הקמפיין התקשורתי וההדלפות המפורטות מחדרי החקירות מחזקת את טענותיו של ראש הממשלה ומקורביו, כאילו לאורך חודשים ארוכים נרדף על-ידי רשויות האכיפה והתקשורת במטרה להדיחו מתפקידו. הנה, יגידו מקורביו, מרגע שהכריז על פרישתו הצפויה, רודפיו הגיעו למסקנה כי המטרה הושגה, ועל כן החוקרים אינם מדליפים והעיתונאים אינם מפרסמים.

עיתונאים המסקרים את הנושא מציעים תשובה אפשרית אחרת: כיוון שחקירתו הנגדית של טלנסקי עמדה להסתיים סמוך להודעת הפרישה של אולמרט, פסקה ההעברה של חומרי חקירה לפרקליטיו של ראש הממשלה. כך נסתם הגולל על אפיק הדלפה אפשרי, אם אכן היו הדלפות מצד צוות ההגנה של אולמרט – אם במטרה לציירו כדמות נרדפת, או מכל סיבה אחרת. את החומרים הקשורים למרכז ההשקעות ראשון-טורס והפרשיות האחרות יקבלו הסניגורים רק אחרי שיוחלט, אם יוחלט, על הגשת כתב אישום.

אפשרות נוספת: הפרסומים פסקו משום שהסיפור, מבחינתם של עורכי העיתונים ומהדורות החדשות, מוצה. אין עוד מידע חדש, בוודאי לא מידע דרמטי ומשמעותי כגון זה שנחשף עם התפוצצות פרשיות טלנסקי וראשון-טורס, ועל כן הידיעות מופיעות בעמודים פנימיים ותחת כותרות קטנות. לפי הסבר זה, בחקירות שפרצו בחודשים האחרונים אל התודעה הציבורית נחשפו האשמות שהציבור כלל לא היה מודע להן, ולכן הן זכו להבלטה רבה. כעת, משהחקירות חזרו אל הפרשיות הישנות, שעליהן כבר פורסם בתקשורת לא מעט לאורך השנים, הסיפור אינו נתפס עוד כחדשה הראויה לסיקור מקיף.

זו גם האפשרות שבה בוחר נגבי. "לדעתי, צמצום הסיקור מעיד בעיקר על השטחיות של העיתונות הישראלית", הוא אומר. "ברוב הפעמים העיתונות מפוצצת נושא, וכשדי מהר נמאס לה ממנו היא עוברת לנושא הבא, ולא בודקת את הדברים בצורה רצינית ומהותית. אני לא קונה את זה שמי שהדליף הפסיק להדליף. אני מעריך שהוא ממשיך להדליף, אבל את התקשורת, לדעתי, זה כבר לא מעניין ולכן היא עוברת לסיפורים אחרים, כמו הסיפור של ברק (החברה שהקימה אשתו), שגם אותו היא לא בודקת לעומק".

לדעת נגבי, הירידה בהיקף הפרסומים על חקירות אולמרט נובעת מתפיסה לא נכונה של עבודה עיתונאית. "אם עיתונאי חושב שהפרסום היה צריך להביא לתוצאה מסוימת, והוא לא הביא, אז חשוב להמשיך לפרסם את זה", הוא אומר, וטוען כי התקשורת מעניקה לחקירות הנוכחיות "טיפול חפיפניקי", הנובע מ"חוסר מקצועיות, עצלנות, בורות ולחץ בעבודה". בכך, מדגיש נגבי, התקשורת משחקת לידיו של אולמרט ולספין שביצע ברגע שהכריז על פרישתו העתידית.