התמונה של מכל האמוניה בחיפה שפורסמה בכתבת "וואלה" על "סערת האמוניה" בתחילת החודש היא תמונה של מכל אחר. אותה תמונה הופיעה בחמש כתבות נוספות שפורסמו בנושא זה ב"וואלה" בשנתיים האחרונות. אליה הצטרפה בארבע כתבות תמונה נוספת שמתיימרת להציג את מכל האמוניה, אבל גם היא מציגה מכלים אחרים.

יש לנו ציפיה שהצילום העיתונאי יציג עובדות כהווייתן. מה ניתן ללמוד מכך שבעשר כתבות שפורסמו בערוץ תקשורת מוביל בנושא כל-כך מרכזי התפרסמה תמונה לא נכונה? ומה ניתן ללמוד מכך איש לא טרח לעמוד על הטעות הזו עד שהגיע עבדכם הקטנוני?

1. חפצים הם לא בני אדם. קשה להניח שטעות בצילום דיוקן היתה עוברת בשתיקה. מעיון בדף התיקונים של ה"ניו-יורק טיימס" עולה שחלק הארי של התיקונים בשבועות האחרונים עוסק באנשים (למרות שיש גם תיקון נחמד שעוסק בכלב). אבל ככל שמדובר בחפצים, דומה שההבדל בין צילום שמתעד את החפץ עצמו לבין צילום אילוסטרציה – מיטשטש.

2. פריפריה היא לא מרכז. גם כשמדובר בחפצים, קשה להעלות על הדעת שטעות כזו היתה נסבלת לו החפץ היה קרוב ללבו, או לחצרו האחורית, של העורך. נסו לחשוב על מצב שבו כתבה על ארובת רידינג התל-אביבית היתה מלווה בצילום של ארובה מחדרה.

3. תמונות הן לא מלים. גם כשמדובר בפריפריה, קשה להניח ששגיאה בטקסט היתה עוברת בשתיקה. על רקע איומים בתביעות דיבה חדשות לבקרים, נשאלת השאלה מדוע מנכ"ל חיפה-כימיקלים לא נזעק למראה המכל הזר ואמר משהו כמו "זה לא המכל שלי", ומדוע מנכ"ל דור-כימיקלים לא נזעק לאמור "קשרתם את המכלים שלי עם האמוניה, ולא היא". כפי שענבל קליין-אברהם וצבי רייך מציעים במאמרם משנת 2014, לעיתונות יש דנ"א טקסטואלי.

לכן, למרות שאנחנו מתייחסים לתמונה כאל עדות, הרי שבאופן כמעט פרדוקסלי מעמדה – כך נראה – משני. לא כל שכן אם מדובר על תמונה של חפץ בשוליים, כמו מכל האמוניה.

יאיר גיל הוא אקטיביסט מדיה, מלמד צילום במכללה האקדמית גורדון ובחוג לתקשורת באוניברסיטת חיפה