בית-המשפט לתביעות קטנות נדרש לאחרונה להכריע בשאלה האם תוכנית אקטואליה שביטלה אייטם יום לפני מועד הצילומים המתוכנן צריכה לפצות את מי שהתכונן לצילומי האייטם ונערך לקראתו. בפסק הדין שניתן בשבוע שעבר נקבע כי מבטלי האייטם, חברת החדשות של ערוץ 2, יחד עם עורך "תוכנית חיסכון" גידי ויניש והכתבת אדווה דדון, פעלו ללא רבב. התביעה הוגשה על-ידי אבי אלקלעי, בעל מכון המספק שירותי הכנה למבחני מיון ולראיונות עבודה, שטען כי עליהם לפצותו בגין נזק שנגרם לו מביטול האייטם על המכון.
בתביעה שהגיש אלקלעי נטען כי יצר קשר עם הכתבת דדון והציע לה אייטמים על פעילות המכון. לדבריו, לאחר שגילתה התלהבות נקבע מועד לצילומים, והוא פעל להביא להשתתפותם של ידוענים שונים שיוכלו לספר על נסיונם במכון. חרף זאת, יום לפני מועד הצילומים הודיעה לו דדון כי עורך התוכנית גידי ויניש החליט שהוא לא מעוניין בכתבה, והיא בוטלה.
"אני לא יכול אפילו לתאר לכבוד השופט/ת את אי-הנעימות והמבוכה שהרגשתי כלפי כל הספורטאים והדוגמניות האלה", כתב אלקלעי בתביעתו, וטען כי למכון נגרם נזק של ממש. את התביעה, שהגיש לבית-המשפט לתביעות קטנות בתל-אביב–יפו, העמיד על סכום של 30 אלף שקל.
חדשות ערוץ 2, יחד עם ויניש ודדון, טענו להגנתם כי דדון אמנם הביעה עניין בהצעתו של אלקלאי לאייטם, אולם מעולם לא התחייבה לצילום ושידור כתבה. עוד נטען כי ויניש ודדון פעלו "כדין ובהתאם לחובות המקצועיות המוטלות עליהם", וכי אין לחייבם בכל פיצוי לאלקלעי.
השופט נצר סמארה שמע את הצדדים, ופסק על דחיית התביעה. לפי השופט סמארה, השאלה המרכזית שהתבקש להכריע בה היא האם נכרת חוזה בין אלקלעי ל"תוכנית חיסכון", חוזה שבהמשך הופר כשהוחלט לבטל את האייטם. על סמך חילופי מיילים ומסרונים בין אלקלעי לדדון שהוצגו בפניו הגיע השופט למסקנה כי לא נכרת כל חוזה בקשר לצילום הכתבה. בנוסף ציין כך: "לא מצאתי בהתנהלותם של הנתבעים משום יצירת מצג שווא בדבר קיומו של חוזה, ואף לא הבנות בקשר ליום צילומים".
המגעים שהתקיימו בין אלקלעי לדדון, קבע השופט, היו בסך הכל משא-ומתן מקדים לקראת האפשרות של כריתת חוזה לצילום האייטם. "לא מצאתי כי יש בהתנהלותם של הנתבעים או מי מהם ניהול משא-ומתן בחוסר תום לב", הוסיף השופט בפסיקתו. גם את הטענה של אלקלעי לנזק שנגרם לו דחה השופט, וטען כי התובע לא הצליח להוכיח זאת.
עם זאת, השופט סמארה ציין בשולי פסק הדין כי אמנם בפעילותם של ויניש ודדון לא נפל רבב, אך "מוטב היה לו הנתבעת 3 [דדון] היתה מבהירה הבהר היטב לתובע כי התעניינותה באייטמים המוצעים על-ידי התובע אינה אלא בשלב המשא-ומתן ואין בה כל הסכמה או חוזה והמעבר לשלב הבא, קרי צילום הכתבה, מותנה באישורו הסופי של העורך. [...] כמובן שמסר זה אינו מופנה רק לנתבעת 3, אלא גם לנתבעים 1 ו-2 [חברת החדשות והעורך ויניש], אשר מחובתם לדאוג להתנהלות מכבדת, שקופה מבחינה משפטית ותקנית בקרב כל העוסקים במלאכה במסגרת מערכת התוכנית. תקוותי היא כי מסר זה יופנם בקרב כל העוסקים במלאכת העיתונות, בין המשודרת ובין הכתובה".
49615-01-17