מסיבת העיתונאים שקיים משה קצב ביום חמישי האחרון, מיד אחרי שהוגש נגדו כתב אישום בעבירות מין חמורות, חרגה מהרגיל מכמה בחינות, אך אירוע תקשורתי אחד בלט יותר מאחרים – יציאתם של שני כתבי "מעריב" מהאולם, האחד מרצון והאחר מכורח.
לאחר כשעה של נאום, שבמהלכו תקף קצב בבוטות גם את אמצעי התקשורת, הזכיר נשיא המדינה לשעבר את שמו המפורש של אחד העיתונאים שלדבריו רדף אותו – שלום ירושלמי מעיתון "מעריב". "נחום ברנע, אתה חייב לשמוע, זה משהו לא להאמין", אמר קצב מעל במת הנואמים כשהוא פונה אל העיתונאי נחום ברנע, והחל לספר על מאמר שפירסם ירושלמי שנים לפני שהחלה חקירת המשטרה בעניינו. ברגע זה קטע העיתונאי רינו צרור את דבריו של קצב, והעיר כי האזכור האישי מחייב תגובה. לאחר התכתשות מילולית קצרה, הושתק צרור והחליט לקום ולעזוב את האולם. סמוך לדלת היציאה ביקש לומר עוד דבר מה, אך נדחף החוצה על-ידי מאבטח.
מיד בהמשך פירט קצב את הטענות שהועלו נגדו באותו מאמר מאת ירושלמי, וטען כי הוא עצמו הביא לסילוקו של הכתב מעמדתו בעיתון. "שקר", קרא בתגובה ירושלמי, ובתוך כמה שניות ניגש אליו מאבטח, הניח יד על כתפו, וביקש ממנו להתלוות אליו. בדרך אל דלת היציאה אחז בזרועו, וכשירושלמי ביקש לומר עוד דבר מה לפני צאתו, דחף אותו המאבטח החוצה.
מהומה קטנה התעוררה בקרב יתר הכתבים שנכחו במקום, אך היא שככה עד מהרה. איש מהעיתונאים לא יצא מן האולם לאות מחאה.
"אני בטוח שאם זה היה קורה שוב", אומר ירושלמי, "התגובה של העיתונאים היתה שונה, אבל באותן דקות היה הלם. אני בעצמי לא ידעתי איך להגיב. איכזב אותי שעיתונאים אחרים לא הצטרפו למאבק שניהלנו רינו ואני על הזכות להגיב ולשאול שאלות, אבל לדעתי הם לא היו צריכים להיות קיצוניים ולעזוב את המקום, כי לא צריך לבייש את הנשיא לשעבר עד כדי כך. כן הייתי מצפה שיגיבו, שיקומו ויגידו כאיש אחד שקצב דיבר מספיק, שייתן לנו לשאול שאלות, אחרת נקום ונלך".
"ההוצאה של ירושלמי מהאולם היתה מעשה מאוד חמור, אבל לא כל-כך דרמטי כמו שזה נשמע", אומר כתב "חדשות 10" ברוך קרא, ששידר ממסיבת העיתונאים. "זה לא מקרה שבו סותמים לעיתונאי את הפה. אם ירושלמי היה רוצה לחזור פנימה ולא היו נותנים לו להיכנס, אולי היתה מוצדקת גם פעולה מחאתית יותר שלנו כעיתונאים, אבל זה לא קרה – שלום ירושלמי נכנס דקה אחרי כן לאולם. לתאר את המקרה כסתימת פיות זה לעשות גלוריפיקציה למסיבת העיתונאים המוזרה הזאת. לא היתה שם אווירה מאיימת, היתה שם אווירה פתטית".
"האווירה הכללית היתה של מועקה, לא של מתח", מאשר נחום ברנע, שהיה באולם. "ירושלמי לא גורש. ניגשו אליו אנשים, אמנם בצורה לא נעימה, אבל לא היה שם שום דבר אלים. עובדה שאחרי שתי דקות כבר רואיין לערוץ הראשון בתוך האולם".
ירושלמי מודה כי מעט לאחר שיצא, התבקש לסור לעמדת הראיונות של הערוץ הראשון שהיתה בתוך האולם, ואיש לא מנע זאת ממנו. בתום הראיון, שהופסק לאחר שקצב העיר כי חילופי הדברים בין ירושלמי לכתבת הערוץ הראשון מפריעים לו, ירושלמי אף התיישב באולם לזמן מה בטרם עזב את המקום על דעת עצמו.
"אני לא הייתי מצפה לאף סולידריות אם הוא היה תוקף אותי, הייתי מצפה שכולם יישארו לשבת, ואני חושב שעשו נכון העיתונאים שנשארו במקומם", אומר העיתונאי ירון דקל, שנכח באולם בקריית-מלאכי, ונותר לשבת בכסאו לאחר צאת צרור וירושלמי. "אנחנו היינו אורחים של קצב, לא הוא אורח שלנו. ברגע שהוא מזמין ואני נענה להזמנה, הוא יכול לקבוע את הכללים, ואני יכול להחליט אם אני מסקר אותו או לא, אבל אני לא יכול להכתיב לו את התנאים. אם אדם יושב ומפריע למהלך הדיון, הוא צריך להמשיך לצעוק בתוך האולם? אני חושב שלא".
לדברי דקל, הוא עצמו הבליג בעבר על התקפות אישיות שכוונו נגדו, וסביר שינהג כך גם בעתיד. "יש לי מיקרופון, אני יכול להגיב ברדיו או בכתב, ותגובה זו תהיה לא פחות אפקטיבית", הוא אומר.
יחד עם זאת, דקל מודה כי הכללים הבסיסיים של מסיבת עיתונאים לא התקיימו במקרה זה, ומתייחס בעיקר לכך שקצב לא איפשר לעיתונאים להציג שאלות בתום נאומו. "אני מצר על כך שלא הודיעו מראש שאין שאלות", אומר דקל אך מוסיף: "אני חושב שזו זכותו. זה מאוד מצער, אבל אני לא יכול לראיין מישהו בלי הסכמתו". דקל אף מוסיף כי לדעתו הסיקור היה נותר דומה גם אם היה ידוע מראש כי לא יתאפשר לעיתונאים לשאול שאלות. הודעה כזו, יש לזכור, נמסרה לפני המפגש הקודם של קצב עם התקשורת, לפני כשנתיים.
גם נחום ברנע מחזיק בדעה שהכללים שנקבעו מראש למסיבת העיתונאים לא התקיימו, או לכל הפחות לא הובהרו די הצורך. "הרושם שלי היה שתינתן אפשרות לשאול שאלות", אומר ברנע, "אבל לא דנתי בזה ישירות עם אנשי קצב אלא לאחר מעשה". יחד עם זאת, ברנע מתנגד למחאה קולנית מצד אנשי התקשורת. "במקום שבו אני אורח, לא אני מכתיב את התנאים", הוא אומר, ומזהיר כי "לא ירחק היום שבו עיתונאים יתחילו לצעוק מיציע הכנסת".
לדברי ברוך קרא, במערכת "חדשות 10" היו מודעים מראש לבעייתיות הצפויה במסיבת העיתונאים וביקשו לברר אם אכן תינתן אפשרות לשאול שאלות, בעיקר כדי ליידע את קהל הצופים על התכתיבים של קצב. לדבריו, קיבל מסרים סותרים מסביבתו של קצב, אך נטה לחשוב כי תהיה אפשרות לשאול לפחות שאלה או שתיים. קרא גם מזכיר כי בעת שצרור קרא קריאות ביניים, הנשיא לשעבר ביקש ממנו להמתין בסבלנות עד שיסיים לדבר. מכאן, טוען קרא, עלה כי בכל זאת תינתן ההזדמנות לשאול שאלות בסוף דבריו.
"בדיעבד", אומר קרא, "אולי הייתי יכול לפנות אליו לפני תום הנאום ולסחוף אותו לאיזה פינג-פונג של שאלות ותשובות", אבל קרא נזהר מלהסיק מסקנות אופרטיביות ממסיבת העיתונאים של משה קצב. "מקרים גרועים עושים חוקים גרועים", הוא מצטט אמירה מהעולם המשפטי, ומציע שלא לנסח החלטות לפי מה שאירע בקריית-מלאכי כיוון ש"המקרה הזה באמת שלא מייצג שום דבר".