הפשיטה עם שחר של חוקרי רשות ניירות ערך על משרדי בזק וחקירתם של בכירים בקבוצה ובהם בעל השליטה שאול אלוביץ' היו השקה סנסציונית לסיקור עיתונאי של מאבק משפטי ארוך שעוד צפוי לצדדים המעורבים. רשות ניירות ערך שלטה על מועד הפתיחה של סיפור זה, והכינה מבעוד מועד תחמושת למתקפת יחסי-ציבור שמקדמת את האינטרסים שלה בעוד היא מחזיקה בחדרי החקירה את הצד שמנגד.

עד עתה, התקשורת התמסרה ללא תנאי לנרטיב שמקדמת רשות ניירות ערך, וזאת על חשבון זכותו של הציבור להבין את הסיפור המלא. דוגמה טובה לכך הן שתי כתבות "תאומות" שפורסמו ב"דה-מרקר" וב"כלכליסט" בהפרש של שעות אחדות ביום רביעי, 21 ביוני, למחרת פשיטת הרשות. השוואה בין הכתבות מעלה מיניה וביה כי מדובר בשכתוב של אותו מסמך, בעל אג'נדה ברורה, שסביר להניח שהודלף לעיתונאים "אוף רקורד".

הפתיחים של שתי הכתבות מביאים את הקורא התמים להבין כי הן נכתבו בעקבות בחינה עיתונאית של מאות עמודי פרוטוקולים, המתמללים 40 ישיבות ארוכות של הוועדה המיוחדת בדירקטוריון בזק שהוקמה לצורך עסקת הרכישה של yes. בפועל, קשה להאמין שתוך יום מתחילת החקירה הפומבית הספיקו העיתונאים לעבד כמות כזו של חומר. אך גם אם היה מדובר בתוצאה של עבודה עיתונאית דקדקנית שארכה חודש ימים, מה ההיתכנות שהתוצר העיתונאי שפורסם בשני גופי התקשורת המתחרים יהיה דומה כל-כך, עם אותם ציטוטים "מרשיעים", אותן "שאלות קשות", אותן "מסקנות משפטיות" ואותם קטעי רכילות "מחשידים" – שלפחות לגבי חלקם קשה להאמין שבכלל נמצאו בפרוטוקולים עצמם?

ב"דה-מרקר" בחרו לפרסם מעט יותר נקודות "מרשיעות" מאלו שפרסמו ב"כלכליסט", אולם כשבוחנים את כל הנקודות שעלו בכתבה של "כלכליסט" נראה כי הן נמצאות אחת לאחת גם בכתבה של "דה-מרקר".

כך למשל בשתי הכתבות נכתב כי מריל-לינץ' תפקדה כבנק השקעות ולא כחברת ייעוץ, ולכן לא ניתחה חלופות לעסקה אלא רק ביצעה הערכת שווי. בשתי הכתבות נכתב כי מי שמנהלים את המשא-ומתן מול מריל-לינץ' אינם חברי הוועדה אלא נציגי ובכירי בזק.

ועוד: ב"דה-מרקר" וגם ב"כלכליסט" כותבים כי הוועדה לא היתה באמת בלתי תלויה, משום שמודי קרת היה קשור ליורוקום. מדובר בעובדה שקשה להאמין שמופיעה בפרוטוקולים, ובפרשנות המתעלמת מכך שיועציה המשפטיים של בזק בדקו את הנושא לפני מינויו של קרת לדירקטוריון החברה ולוועדה. בשתי הכתבות נכתב כי עם רכישת בזק על-ידי יורוקום התקשר קרת לאלוביץ' וביקש להיות דירקטור. שוב – פריט מידע שלא סביר שיימצא בפרוטוקולים.

בשתי הכתבות מצוין כי חברת הייעוץ החיצוני מריל-לינץ' החזיקה במניות בזק, ולכן היתה בעלת אינטרס. מה שלא צוין בשתי הכתבות הוא כי ככל שהיה לה אינטרס בשל אחזקותיה בבזק, הרי שהוא היה זהה לזה של ציבור המחזיקים ומנוגד לזה של בעל השליטה אלוביץ'. בשתי הכתבות מצטטים מתוך הפרוטוקולים שאלה אחת לגבי הצורך בבחינת חברות ייעוץ נוספות, ותשובה אחת שניתנה על-ידי המנכ"לית סטלה הנדלר. אלפי עמודים של פרוטוקולים – וציטוט אחד זהה.

"דה-מרקר" אף הגדיל לעשות ובשתי כתבות אחרות על אותה פרשה הפנה את הקוראים לכתבה המדוברת באמצעות ההתייחסות הבאה: "אתמול פירסמנו פרוטוקולים של הוועדה המיוחדת לעניין המיזוג בין בזק ל-yes, שהגיעו לידי 'דה-מרקר'". מדובר בקביעה שאינה נכונה, על פניו: "דה-מרקר" לא פרסם פרוטוקולים אלא רק ציטוטים בודדים ותמצות סלקטיבי של חלק קטן מאוד מהם, שכאמור – נראה כאילו נשאבו בכלל מנייר אחר, שתמצת אותם באופן מוטה.

כפי שהגילוי הנאות למטה יפרט, אהיה חשוד ובצדק כנגוע כאשר אציין כי איני מוצא אקדח מעשן או אף תקלות רציניות בנקודות ה"מרשיעות" שפורסמו בשתי הכתבות. אני מניח גם שבמאות עמודי הפרוטוקולים ישנן אינדיקציות וציטוטים שיובילו למסקנה הפוכה מזו שהכתבות כיוונו אליה. אולם גם אם העיתונאים החתומים על שתי הכתבות סבורים אחרת, כיצד ייתכן שהם לא שאלו באותיות ענק את השאלה הברורה מאליה, היכן היתה רשות ניירות ערך עד עכשיו, אם אותם 40 פרוטוקולים נמצאים בחזקתה כבר שלוש שנים? הרי "דה-מרקר" וגם "כלכליסט" שאלו בכתבות נוקבות ובזמן אמת שאלות קשות לגבי עסקת בזק-yes.

איתי לשם הוא אחד המייסדים והמנכ"ל של הרשת האנונימית railquest, ועד לפני שנתיים היה שותף במשרד עורכי-הדין שבלת ושות', שבו עסק בין היתר בתחום ניירות הערך וייצג במשך שנים חברות שונות בקבוצת יורוקום (אולם לא היה מעורב בעסקאות שנחקרות היום על-ידי רשות ניירות ערך)