הביקורות רוצחות את "פרל הארבור". סרט משעמם, רדוד, צפוי ובעיקר רע, מדגישים המבקרים. עוד לא יצא לי לראות, אבל מה שבטוח - עשרות אלפי אנשים בישראל, ועשרות מיליונים בעולם (בהנחה שמצב הבורות שם דומה לזה שאצלנו), ייצאו מהקולנועים מועשרים בפיסת מידע שלא היתה מצויה בלקסיקון הפרטי שלהם לפני הסרט: מה זה פרל הארבור, איפה זה, מה קרה שם.

יוצרי "פרל הארבור" (הכוונה לג'רי ברוקהיימר, לא לאדמירל ימאמוטו) לא כיוונו להעשיר את הידע הכללי של אוכלוסיית העולם. מה שעניין אותם זה הג'ובות. אבל תופעת הלוואי מבורכת. אם היתה להם בהוליווד הקרן לעידוד סרטים ומחזות - אם כי שם מסתדרים לא רע גם בלי המוסד הזה - מן הראוי היה שתעניק תמיכתה לסרט כזה.

מפס הייצור של מערכת החינוך בישראל, כפי שהוכיח דב גילהר, לא נפלטים אנשים בקיאים במיוחד בהיסטוריה. מקצה שיפורים צריך לערוך כל אחד לעצמו. המקורות מגוונים: קודם כל ספרים (אבל מי קורא?), כפי שאמרנו גם סרטים, יש טלוויזיה (ערוץ ההיסטוריה וערוץ 8 הם הערוצים המשובחים ביותר על הממיר) ואפילו קצת רדיו (תוכניתו הנפלאה של מיכאל הר-סגור בגל"צ, יום שישי ב-19.00).

ומקומה של מי נפקד ברשימה המכובדת הזו? העיתונות. די מדהים שעורכי המוספים השבועיים לא משבצים בהם כתבות היסטוריות. הרי מצוקתו הקשה ביותר של עורך מוסף היא למלא אותו. כל שבוע הם שוברים את הראש מה לשים בגיליון הקרוב. דומה שכבר כתבו על הכל, ואם איכשהו מצאת משהו או מישהו שעוד לא כתבו עליו - אז כתבת עליו השבוע. ומה בשבוע הבא? הם חופרים מתחת לאדמה ומלעיטים אותנו בפרופילים על גבי פרופילים של אנשים שלא מעניינים כלב מת, בתירוצים כמו "הוא הוציא ספר"/"היא מתגרשת"/"עובד על תקליט"/"מחליפה קידומת" - בעוד שדברי הימים מלאים בסיפורים נפלאים, כאלה שבהם המציאות באמת עולה על כל דמיון. רק לשלוף אותם מפח הזבל של ההיסטוריה ולהדפיס. מה, אין מקום לכתבה אחת כזו מתוך 12?

מתי בכל זאת מצליח סיפור היסטורי להסתנן למוספים? שני ז'אנרים מרכזיים מנקזים אליהם סיפורים כאלה מדי פעם: "50 שנה ל", ו"הקשר הישראלי של". רק שיש עם כל אחד מהם שתי בעיות.

"50 שנה ל" לוקה בכך שאם למדת קרוא שנה אחרי פרסום הכתבה, לא תיתקל בסיפור שוב עד גיל 56. בעיה נוספת עם הז'אנר הזה היא שהתאריכים ההיסטוריים משום מה פחות זמינים ומוכרים מתאריכים קצת פחות היסטוריים. אפשר להדגים זאת כך: עכשיו אנחנו ביולי? ב-20 ביולי 1951 (50 שנה, כן?) נרצח עבדאללה מלך ירדן. אין שום כוח בעולם שישכנע אותי שזה לא שווה כתבה החודש. אלא מה, כמה אנשים מכירים את התאריך? אם אורלי ויינרמן, נגיד, היתה חוגגת באותו תאריך יום הולדת 30, תהיו בטוחים שהעיתונים היו מלאים בזה.

"הקשר הישראלי של" בעייתי אפילו יותר, שכן א', אותו קשר ישראלי צריך לחיות כדי לספר, מה שמגביל אותנו להיסטוריה חדשה מאוד. וב', מה לעשות שלכמה אירועים היסטוריים חשובים לא היה - תאמינו או לא - שום קשר ישראלי.

גיליון 33, יולי 2001