באתר nrg צוטטו חיילי מילואים שגויסו בצו 8 ונדרשו להיות נוכחים בישיבה המיוחדת של הכנסת ביום ב', יומה הראשון של הפסקת האש. לדבריהם, נעשה בהם שימוש לא לגיטימי, כתפאורה לנאום ראש הממשלה. מלשכת ראש הממשלה נמסר בתגובה כי היוזמה להזמין את החיילים לא באה מצדה.

ואני חשבתי על מוצאי שבת, על אחד מאותם שידורי חדשות אינסופיים, ואני, עורכת המשדר, שמתעייפת מה־Talking Heads באולפן, קולטת שבאחד המוניטורים המראים את מקורות השידור מגיעות תמונות של חיילים צועדים בין מטעי הפרי בצפון. אני מבקשת מסימה הבמאית לעבור ל"חלונות" ולשדר את תמונות החיילים לצד הפרשנים. אני לא יודעת מי היו החיילים, האם הם נכנסים ללבנון או אולי היו בדרך החוצה, האם הם היו סדירים או מילואימניקים. מוקדם יותר שידרנו תמונות של טנקים בדרום לבנון כרקע לשיחה על ההסכם שנחתם במועצת הביטחון. הטנקים צולמו על־ידי אחת מסוכנויות הידיעות, הספקיות הגדולות של צילומי חדשות. יש חיילים בתוך הטנקים, נדמה לי שכל טנק מאויש בצוות של ארבעה חיילים. אנחנו לא יכולים לראות אותם, אבל הם שם. מאוחר יותר נודע לי ששני צוותים של טנקים נהרגו באותו יום נורא, ומחשבה עולה במוחי: אולי הם אלו ששידרנו כ"שטיח" לניתוחי הפרשנים באולפן.

ולמחרת: יום ראשון, "ערב חדש", דן מרגלית מראיין מומחית לשכול ישראלי, וכרקע לשיחה משודרים קבצי תמונות של 24 החיילים שנפלו ביממה החולפת. אני מבקשת להבהיר: לא תמונות ושמות המודיעים על זהות הנופלים ומועד הלווייתם, אלא תמונות בלבד, כ"שטיח" ויזואלי לשיחה על שכול. תמונות נופלים כאילוסטרציה לשיחה באולפן, לא כידיעה חדשותית. הרגשתי טעם מר.

תוך כדי כתיבת שורות אלה, ביום ב', יומה הראשון של הפסקת האש, אני צופה בערוץ הראשון. אביגדור ליברמן בחלון הימני, ובחלון השמאלי שוב חיילים הולכים בדרך עפר ונושאים איתם את דגל ישראל. המניפולציה הבלתי מכוונת עובדת מיד: הלב מתמלא גאווה וחום, בניגוד לחשדנות הטבעית שמלווה הקשבה לפוליטיקאי באשר הוא. ואייטם נוסף: אפרים סנה מלין על קיצוצים בתקציב הביטחון, בתחתית המסך: כתובית המודיעה על נאום חדש של נסראללה, משמאל למסך: תמונות משמחות של מילואימניקים פורקים נשק, טופחים זה לזה על השכם (מנהג הנשיקות עדיין לא חדר לתרבות המילואים), מחייכים. התמונות ממתיקות את הטעם המר העולה מנושא הדיון שמנהל יעקב אחימאיר באולפן.

ויש גם תמונות אחרות של חיילים: איתי אנגל מ"עובדה" עם חיילי הנח"ל, אוהד חמו מ"מבט" עם חיילי המילואים של אלכסנדרוני. שם הם בחזית, תרתי משמע. יש להם שמות, קולותיהם נשמעים. תפאורה היא רקע, חיילי צה"ל נלחמים בחזית, וכאן, אצלנו, באולפני הטלוויזיה, כמו אצל כל צלם, מתחלפים להם לעתים החזית והרקע. ואם החיילים שבחזית הופכים להיות הרקע, מהי החזית? הפרשנים? הפוליטיקאים? מקבלי ההחלטות?

שושנה רבן היא עורכת בחדשות ערוץ 1

גיליון 64, ספטמבר 2006