בדצמבר התבשרנו שבסוף אפריל תאגיד השידור הישראלי "כאן" יעלה סוף-סוף לאוויר. שמחתי. כמו רבים אחרים, גם אני מחבבת את התאגיד. למה? כי הוא הצליח לאסוף אל שורותיו חרדי מסולסל פאות, ערבייה בכיסוי ראש וערבייה גלוית שיער, יוצאי מדינות חבר העמים שלא איבדו את המבטא, פעיל מזרחי, מתנחל שנראה כמו ביטניק, בעל מוגבלות ואנשי "שוליים" אחרים, שבדרך כלל לא מרכיבים את הפאנלים המעונבים והזחוחים של ערוצים 1, 2 ו-10.
בתאגיד האנשים האלה לא משמשים כבובות קרטון שהוצבו באולפן על תקן של סייד-קיק מזדמן לאיילה חסון או כדי לצבוע מעט את ההגמוניה. התמהיל האנושי של התאגיד מגוון ומרענן, ויש לו פוטנציאל להישמע פחות כמו תזמורת קלאסית ויותר כמו להקת ג'ז.
הכתבים של התאגיד מביאים אל הציבור נושאים שמעסיקים אותם כמייצגי המגזר שאליו הם שייכים, אבל חולקים גם מהמטען הפרטי שלהם, הם מוהלים אקטואליה ותחקירים עוכרי שלווה (כמו תחקיר המוהלים שחשף גזענות פושעת) בחומרים קלילים ומשוחררים ממחלוקות ומפוליטיקה (כמו הכתבה שקבלה על כך שחלונות הראווה במספרות שקופים). זה נשמע נחמד. כמעט כמו באזפיד. וזה בדיוק מה שמדאיג אותי.
שיטת העבודה של הבאזפידים פשוטה: הם גורמים לך להזדהות, להתאהב, לשתף ובעצם לעבוד בשבילם, כלומר בשביל הלקוחות שלהם, שהבולטים בהם הם מותגי מזון מתועש. בקצה מסכת הפלירטוטים והחיזורים לא מחכה שום סיפור אהבה מתמשך ועמוק או חברות אמיתית, אלא סטוץ לילי זריז, כלומר זיכרון עמום שכל מה שייוותר ממנו הוא שקית דוריטוס, חפיסת אוריאו או פחית קולה צרובות בתת-מודע.
כדי ללכוד אותנו ולגרום לנו להתאהב, באזפיד מציפים את הרשת בסרטונים שנוטפים אהבת השונה ועוד כל מיני דברים טובים ונכונים. הם מצליחים לעשות את זה בלי להצטייר כעדר חננות שמציית לחוקי התקינות הפוליטית. הם מקפידים ללהק לכל סרטון גברים ונשים, סטרייטים וגאים, שחורים, חומים ולבנים (חלקם אפילו אקסצנטרים עם שיער צבעוני, תסרוקת א-סימטרית והמון קעקועים!), ומפיקים גם שלל כתבות שבהן שחורים, היספאנים, ילידי אמריקה ואסייתים מאשימים, מקטרים, לועגים ובזים ללבנים, שאיכשהו תמיד יוצאים גזענים ואטומים קטיגורית.
כי ככה זה בעולם של באזפיד: ללבנים אפשר לסלוח רק אם הם להט"בים, ולהם מותר בתורם להאשים קטיגורית את כל הסטרייטים בהומופוביה. ליתר ביטחון, לצד ההומו הלבן ישבו לסבית אסייתית וטרנסג'נדר שחור. כך בבאזפיד הופכים סדרי עולם ומוחים על עוולות חברתיות רק כל עוד יש כוס חד-פעמית של סטארבקס על השולחן, אבל למרות הגזענות ההפוכה וה-diversity המתאמץ, כוכבי באזפיד ממשיכים לכרוך אותנו אליהם בחבלי קסם.
הם חושפים את כל מה שאישי: הבנות מתארות למאיירת את הפות שלהן וזוכות בתמונת דיוקן שלו, הבנים חושפים זה בפני זה את איברי המין שלהם ומצחקקים, הם מדברים על הרגלי השירותים והרחצה שלהם ועל מערכות היחסים עם הכלב, החתול, אבא, אמא או כל מי שהיה פנוי לחצי יום צילום.
הכל בשביל שקלסי, יוג'ין, אשלי או קינטה יוכלו להכניס בדלת האחורית המבורגרים מתועשים, משקאות ממותקים, סירים חשמליים, סכיני גילוח וגבינה. את הדברים האלה אפשר למכור לכולם, ולא משנה מה הגודל או הצבע שלך או של הג'ונסון שלך. אחרי ששמעתי וידויים מעומק הוואגינה על כמה קשה להיות לסבית-שחורה-שלא-מחליקה-שיער בעולם גברי לבן, גם ההתנגדויות שלי הוסרו. אפילו אלה שטרם הבשילו. כבר לא נעים לי לעקם את האף כששוב משרבבים למסך שלי מקנאגטס, טמפונים וצ'יריוס.
לא רק המגע האישי, גם מה שנראה כמו ממוצע הגיל הנמוך של כתבי התאגיד מזכיר באופן מחשיד את חבורת בני ה-20 ומשהו האמריקאים שמשגרת אלינו זרם איתן של סרטונים ויראליים. יש עוד משהו משותף לתאגיד ולמפלצת המדיה הקליפורנית באזפיד: הכל גלוי, לפחות ברמת הלכאורה. הסרטונים מאפשרים לנו להציץ אל מאחורי הקלעים ולראות בדל ישיבה, קצה חדר עריכה, זוטות מפינת הקפה ורגעים מישיבות הצוות.
הבחירות האלה לא נעשו בשל היעדר אולפנים ולוקיישנים. ההצצות המתוכננות היטב גורמות לנו להרגיש מחוברים, כאילו ההומו האסייתי המגניב והפמיניסטית האפרו-אמריקאית הקשוחה הם החברים הכי טובים שלנו, כמעט כאילו גם אנחנו נשתתף יום אחד בסרטון באזפידי נגיפי שכולו קבלת האחר (כאמור, כל עוד יש ברקע אריזת חטיף או פחית משקה).
אנשי תאגיד יקרים, אני כבר התאהבתי. במלך החרדי שלא חושש להתערבב, בלוסי הערבייה שמעזה לעצבן את הפלנגות של הטבעונים, באליה הרוסי ששכנע אותי לחגוג נובי-גוד. אפילו אבישי עברי יוצא ערוץ 20 לא כל-כך מעצבן אותי כשהוא ניבט אלי מתוך המסך של "כאן" עם שיער ארוך וארומה של ג'וינט.
תאגידונים, תהיו נחמדים, אבל לא יותר מדי. Diversity זה טוב, אבל לא מספיק. אולי אתם לא מוכרים ג'אנק-פוד, אבל אתם עלולים למצוא את עצמכם מוכרים עודף מתיקות. אני רוצה שתרגיזו אותי, שתחטטו בפצעים, שתאתגרו. לא תמיד זה יהיה ויראלי. יש לכם את זה, אז תחזיקו חזק ואל תהפכו לי לבאזפיד.