השמחה הגדולה ביותר על מינויו של היועץ המשפטי החדש, מני מזוז, לא נרשמה במסדרונות הממשלה, וגם לא בבית משפחתו. הצהלה הקולנית ביותר נשמעה, כמדומה, מכיוונם של העיתונאים, שבחירתו של יוצא עיירת הפיתוח נתיבות לתפקיד הרם אפשרה להם לאוורר שוב את צרור הקלישאות והסטריאוטיפים החבוט, המשומש והמתנשא ביותר.

המתכון מוכר לעייפה: ערבבו קומץ אגדות רבנים עם חופן סיפורי משפחה-מרובת-ילדים-וקשת-יום, בזקו מעל קורט באבא סאלי, והרי לכם הסינדרלה המזרחי התורן, אדם שבהינף קולמוס מצטמצמת עשייתו המקצועית המרשימה וארוכת השנים לפרודיה עצמית מביכה במוכרותה.

כבר שבוע לפני כניסתו של מזוז לתפקיד, הכריז "ידיעות אחרונות" בכותרת המוסף היומי על "המטאור מנתיבות", והוסיף בפליאה: "איך הגיע מני מזוז, תלמיד ישיבה ובן למשפחה בת 12 נפשות, למינוי הכמעט-ודאי למשרת היועץ המשפטי לממשלה?" (18.1.04). "כיום אין ילד בנתיבות שלא עוקב באדיקות אחר החדשות בעניין בחירתו של היועץ המשפטי לממשלה", הוסיף העיתון, שהרי ידוע שכל ילדי נתיבות זהים לחלוטין, ולא יעלה על הדעת כי מי מהם מעדיף לעקוב באדיקות אחר משהו אחר. לילדי נתיבות יש גם לאן לשאוף: כאשר יגדלו, אם לא יהיו למני מזוז, יוכלו אולי להפוך לאחד מיושבי "בתי-הקפה שבהם הרימו כוסיות לכבודו של ’מני שלנו’" (18.1).

כשבוע מאוחר יותר, עם אישור מינויו של מזוז ליועץ, נמשכה החגיגה במלוא עוזה. "המטאור מנתיבות" התפתח בינתיים ל"גאוות נתיבות" ("ידיעות אחרונות", 26.1), ושני היומונים הפופולריים מלאו סיפורים על "הנער מעיירת פיתוח קשת-יום שהגיע לאליטה המשפטית שאין מיוחסת ממנה" ("מעריב", 25.1). על מספר הילדים שהצליחה מעיתקה (רבקה) מזוז לגדל בין "בישול, כיבוס בידיים, תפירת בגדים" ("ידיעות אחרונות", 26.1) אמנם נחלקו מעט הדעות (9, 10 ואפילו 12, אולי כולל ההורים), אולם על כך ששוב "בנתיבות היה אתמול יום חג" ("ידיעות אחרונות", 26.1) לא היו עוררין.

גם בנוגע לאופי החגיגות לא הפגינו בני העיירה מקוריות רבה: "זמן קצר אחרי שהממשלה אישרה את מינוי מזוז התכנסו בעיירה כמה מחבריו הקרובים. כולם הרימו כוסית לכבודו של ’אחינו מני, שהגיע למקום הגבוה ביותר שאליו הגיע בן נתיבות אי פעם’" ("ידיעות אחרונות", 26.1). לקינוח הוסיף העיתון תמונה מקורית לא פחות, תחת הכותרת "חגיגה בנתיבות", שבה צולמו אותם "חברים" עלומי שם כשהם מרימים כוסית (אכן, אמת בפרסום) לפני תמונה תלויה ברישול מעורר חשד של הבאבא סאלי. אבל אל דאגה: אפילו עם חברים כאלה, יש עדיין תקווה. "שורשיו של מני בתוניס, אך הוא ניחן במזג בריטי וההתעניינות הצרופה היא נר לרגליו", הבהיר "מעריב" את הדיכוטומיה התרבותית הגזענית (25.1). ועם אינטלקטואליזם אוקספורדי ותחביבים שוברי סטיגמה כגון "חוג לקולנוע של הסינמטק... בישול (ו)יין טוב" ("מעריב", 25.1), האם ניתן להתפלא על כך שאפילו טומי נשבה בקסמיו?

גיליון 49, מרץ 2004