בשבוע הבא יקיים המשרד להגנת הסביבה שימוע להנהלת מפעל חיפה-כימיקלים, ובו תידרש החברה להציג למשרד חלופות לסגירת מיכל האמוניה במפרץ חיפה "בלוחות זמנים קצרים וברורים". אם לא יוצגו חלופות שכאלה, המשרד להגנת הסביבה לא יחדש את "היתר הרעלים" שהוא נותן למפעל כדי להחזיק במיכל, שתוקפו יפקע בקרוב.

לפני שבוע, בתגובה לפרסום הזימון, הוציאה חיפה-כימיקלים את ההודעה הבאה: "מסוף האמוניה הארצי הוא בבעלות מדינת ישראל ומשרת אלפי לקוחות בישראל, ובהם בתי-החולים, חדרי קירור, תעשיית המזון וגופים בטחוניים. הגופים האחראיים על בטחון הציבור, ובהם פיקוד העורף והמל"ל, מבצעים תדיר בדיקות סיכון למסוף וקובעים במפורש שהסיכון הנובע ממסוף האמוניה אינו חריג ואינו דומה לזה שנאמר על-ידי גורמים פוליטיים שמטרתם לגרוף הון פוליטי מזריעת פחד בציבור.

"לצערנו נכשל המכרז למציאת גוף עסקי אשר יסכים להקים מפעל אמוניה, וזאת בשל מחירי הגז הגבוהים, שאינם מאפשרים היתכנות כלכלית למפעל מסוג זה. חיפה-כימיקלים תסייע לממשלה ככל יכולתה על מנת למצוא פתרון ראוי לאספקת אמוניה בישראל, ובלבד שזה לא יפגע בפרנסתן של למעלה מעשרת אלפים המשפחות המתפרנסות מפעילות החברה ולא יפגע באלפי צרכני האמוניה בישראל".

לא נדהמנו מרצף המניפולציות שבהן השתמשו דוברי המפעל, כי כבר התרגלנו. הדוברים מטעם התעשייה מרשים לעצמם לעשות הכל לטובת העסק שמשלם להם משכורת. כן, גם להטעות את הציבור. הם כמובן לא היחידים – השגרה הזו הופכת לנחלת הכלל בקרב ממשלות, פוליטיקאים ותאגידים, ומילון אוקספורד סיכם אותה לאחרונה כשבחר את המונח "פוסט אמת" למילת השנה.

נפרק אחת לאחת את הטענות של חיפה-כימיקלים:

"מסוף האמוניה הארצי הוא בבעלות מדינת ישראל" – המסוף אכן של הנמל, אבל המיכל הוא בבעלות חיפה-כימיקלים, והבעיה היא המיכל, גודלו והסיכון שהוא יוצר, לא המסוף. הזימון לשימוע היה בגין המיכל כמובן, לא המסוף.

המיכל, לפי חיפה-כימיקלים, "משרת אלפי לקוחות בישראל, ובהם בתי-החולים, חדרי קירור, תעשיית המזון וגופים בטחוניים". האמת היא שכל הגורמים הללו משתמשים רק ב-5% בלבד מתצרוכת האמוניה. שאר החומר – 95% – נועד לשימוש של חברת חיפה-כימיקלים יחד עם חברת דשנים שבבעלות כי"ל, שמהווים ביחד את עיקר תעשיית הדשנים הישראלית. תעשייה שמייצאת 93% מתוצרתה. כל המידע הזה גלוי ולקוח ממסמך שהוכן במיוחד עבור המשרד להגנת הסביבה שביקש לבחון חלופות למערך היבוא, האחסון, הניפוק והשינוע של אמוניה במפרץ חיפה.

לפי החברה, מי שמתריע מפני הסיכון האדיר למאות אלפי אזרחי הצפון הם "גורמים פוליטיים שמטרתם לגרוף הון פוליטי מזריעת פחד בציבור". אולי הכוונה לשני הפרופסורים מהטכניון פרופ' עמוס נוטע ופרופ' יצחק סגל, שכבר ב-2001, זמן קצר לאחר אסון התאומים, התריעו מהשלכות אפשריות של אחסון החומר המסוכן בלב המטרופולין וכינו את המיכל "פצצה מתקתקת". השניים אף קיבלו מכתב מעורך-הדין שייצג את חיפה-כימיקלים בשעתו ובו נכתב כי הם פוגעים בשמה הטוב של החברה, ואף נרמז כי הם עלולים להיתבע.

בשנת 2006, בתקופת מלחמת לבנון השניה, כשחיפה ספגה מטחי רקטות שנורו על־ידי חיזבאללה, התעורר דיון בנוגע למיקום הגיאוגרפי של המיכל והסיכון הנשקף ממנו לתושבי העיר. ניתן לומר כי מלחמת לבנון השנייה היא שהביאה לשינוי המדיניות בנוגע למיכל האמוניה של חיפה-כימיקלים, וזאת בעקבות הסיכון הנשקף לאוכלוסייה שמסביבו. עם סיום המלחמה מונתה ועדה בראשות האלוף במיל' הרצל שפיר, שעסקה בשאלת היערכות המפעלים במפרץ נגד סיכונים. במסקנות הביניים של הוועדה מאוגוסט 2007, שלא פורסמו מעולם באופן רשמי לציבור, נקבע כי במקרה של פגיעה חמורה במפרץ או בנמל עלולים להיפגע כ-100 אלף בני אדם.

בשל כך, שרים שונים שכיהנו במשרד להגנת הסביבה מכריזים כבר שנים שיוציאו את מיכל האמוניה ממפרץ חיפה, שכן הוא גורם לסיכון סביבתי ובטחוני. ואולם, לפי חיפה-כימיקלים, המשרד הוא שאחראי לכשלון המכרז להעתקת המיכל לדרום: "לצערנו נכשל המכרז למציאת גוף עסקי אשר יסכים להקים מפעל אמוניה, וזאת בשל מחירי הגז הגבוהים, שאינם מאפשרים היתכנות כלכלית למפעל מסוג זה". חשוב לציין שזו אותה חיפה-כימיקלים שמרוב שהיא "רוצה בטובת המשק והעובדים" כלל לא ניגשה למכרז – חרף כל ההטבות והסבסוד שהמדינה היתה מוכנה לתת לשם כך מכספי הציבור.

"חיפה כימיקלים תסייע לממשלה ככל יכולתה על מנת למצוא פתרון ראוי לאספקת אמוניה בישראל", נכתב עוד בהודעה שמסרה החברה. גם כאן נדרש תיקון: חיפה-כימיקלים לא סייעה עד כה לממשלה כדי למצוא פתרון למיכל האמוניה, שעובד ללא רישוי כבר שנים ומסכן את האזור כולו. רק כעת, בעקבות דרישת המשרד להגנת הסביבה, תיאלץ החברה להציג חלופות לסגירת מיכל האמוניה.

כך או כך, חשוב לדעת את העובדות ולא לתת לחיפה-כימיקלים להטעות אותנו.

ליאורה אמיתי מלמדת במרכז להנהגת הבריאות, לשעבר מנהלת הקואליציה לבריאות הציבור ועמותת אזרחים למען הסביבה, המובילה עצומה לסגירת מיכל האמוניה