מי חיכה לראש עיריית נצרת-עילית שמעון גפסו עם שחרורו מן הכלא, שם ריצה עונש בגין לקיחת שוחד? אשתו וארבעת בניו עם ארוחה משפחתית מפנקת? השרה מירי רגב, חברתו ופטרוניתו, שמספקת לו באופן קבוע גב וגיבוי? אולי. מי שבטוח חיכה הם מגישי תוכנית "העולם הבוקר" של רשת, שהזמינו אותו לראיון מפרגן ומחבק.

גפסו, שהדיווחים בתקשורת על מעשים שיוחסו לו ורשימת תיקיו שנסגרו יכולים לספק השראה לסרט באורך מלא על העיר המדומיינת רמת-הוד, חזר והדגיש כי השוחד שבגינו הורשע אינו שוחד ממוני – ואכן הוא צודק: הוא הורשע בכך שאיים על חבר מועצה כי אם לא יתפטר מחברותו במועצת העיר יפטרו את אשתו מעבודתה בחברה השייכת לעירייה.

שני המראיינים, מירי נבו ואברי גלעד, גם לא התעלמו מהעננה הכבדה שליוותה את כל תקופת כהונתו של גפסו, שכללה חשדות להתנהלות כספית לא תקינה, קבלת טובות הנאה כספיות תמורת היתרי בנייה והתנהגות כוחנית ואלימה כלפי חושפי שחיתויות בעירייה (מבקר המדינה אף ניפק צו הגנה זמני ליועצת המשפטית של העירייה), אך בדרך בה הזכירו אותה ניתן היה להבין כי מדובר בעננה קבועה שנפרשת מעל ראשו של כל ראש עיר בישראל. הם גם נתנו גיבוי להצהרתו של גפסו כי מאסרו הוא חלק מהנוהג הישראלי לרדוף אחרי אנשי ציבור.

נבו וגלעד לא פירטו את מעלליו של גפסו, כי באקלים הציבורי במדינת ישראל תיק שנסגר מחוסר ראיות מספיקות אינו מעלה צחנה. לעומת זאת, הם כן ביקשו לדעת בפירוט איך נראה סדר יום בכלא, מה אכל גפסו ומה היה מצב בריאותו. גלעד הצטיין במיוחד באמפתיה: "כל אחד כמעט יגיע פעם לכלא", הרגיע את גפסו. האומנם? לדעתי גלעד למשל לא יגיע לכלא אף פעם, אלא אם כן יקבעו כי צביעות, התחסדות והגיגים ניו-אייג'יים הם עבירה פלילית. אם כן, אגב, אני מוכנה לבוא למשפט ולהעיד לרעתו, עם ראיות מוצקות.

לאורך הראיון הציקה לי השאלה מדוע תוכנית בוקר לכל המשפחה, עם השפעה ציבורית מסוימת, מציגה איש ציבור שסרח בצורה כה אמפתית?

א-פרופו הגיגים, גלעד גם שחרר לאוויר העולם לבט לגבי יעילותו של מאסר בבית-כלא, בתגובה לדברים שאמר גפסו. הדיון לגבי בית-הכלא כאמצעי ענישה הולם הוא ותיק וחשוב, ואכן, כאשר מדובר במי שהגיעו אל עולם הפשע בשל מצוקה, עוני וסבל אנושי, השאלה הזאת נוקבת ובעלת רבדים מוסריים וחברתיים. במקרה של גפסו – ואולמרט, ודרעי, והירשזון, ובניזרי ועוד ועוד ועוד – שפשעם נבע לא מעמדת חולשה אלא משימוש לרעה במעמדם הרם ומתאוות בצע וכוח שיצאו מכלל שליטה, הכלא הוא בדיוק הבירא עמיקתא המתאים להם.

רק שרצוי שאחר-כך לא יזכו בחזרה לאיגרא רמא על-ידי תוכניות בוקר מפרגנות. אסיר משוחרר כגפסו זכאי לכל הזכויות (אגב, זכויותיו הסוציאליות נשמרות במלואן, כולל פנסיה מכובדת), אבל לא לכבוד ציבורי. גפסו נשאל על-ידי מראייניו האם הפיק לקח כלשהו מהישיבה בכלא. "הייתי טוב מדי", השיב גפסו, ששפעת טוב אינה ניכרת בדרך הציבורית שעשה עד למאסרו, אך מראייניו לא טרחו לחדד זאת.

לאורך הראיון הציקה לי השאלה מדוע תוכנית בוקר לכל המשפחה, עם השפעה ציבורית מסוימת, מציגה איש ציבור שסרח בצורה כה אמפתית. האם הבטיח גפסו לנבו וגלעד קבלה לחבורת הזמר של נצרת-עילית ללא אודישנים? האם זה בגלל ידידותו של גפסו עם מירי רגב? לא חלילה שהמנחים רוצים להחניף לרגב, אלא שהם סומכים על טעמה המשובח בחברים (חברי "לה פמיליה" למשל). בסוף הגעתי לתשובה פשוטה: הם טובים מדי.

גלעד, כיאה לגורו רוחני מטעם עצמו, סיים את הראיון בברכה לגפסו: "ברוך משחרר עמו ישראל". על-פי היכרותי עם מקורות היהדות, זו ברכה שחיבר גלעד בעצמו לכבוד האירוע, וברוח "ברוך מתיר אסורים", שמזכים בה יהודים אשר השתחררו מבית-האסורים של הצאר או ממרתפי האינקוויזיציה, או ישראלים שהשתחררו משבי החמאס. להעניק את הברכה הזאת לאיש ציבור שמעל באמון של מדינתו ולכן ישב בכלא על-פי חוקיה ומשפטיה – זהו עיוות של רוח הברכה, או פשוט ביטוי נוסף להיותו של גלעד טוב ואולי אף טוב מדי.

והנה אני מתייגעת, מתאמצת ומפרשת ומכבירה מלים על אירוע עיתונאי שולי, שניתן היה לסכמו במלה אחת: בושה. או בשתיים: גועל נפש. אין מה להגיד. אני טובה מדי.

*   *   *

אברי גלעד ומירי נבו מראיינים את שמעון גפסו, "העולם הבוקר", 25.10.16