לפני כמה חודשים, עוד בטרם החלו הרוחות ברשות השידור לסעור, קיבלו הכתבים, המגישים והעורכים בקול-ישראל את חוברת מסמך נקדי לידיהם. אורי פורת מדגיש בכל הזדמנות את חשיבות המסמך כמדריך העבודה לעיתונאים ברשות השידור. הפעם לא הסתפק בהמלצה: העיתונאים נדרשו לאשר בכתב שקראו את המסמך. את האישור התבקשו להעביר למנהל כוח-האדם בקול-ישראל, צבי צימרמן. כך יצר פורת תקדים מוזר שבו עיתונאי מקצועי חייב לדווח על האתיקה שלו בפני גורם מנהלי שאינו עוסק בעיתונות. "זה היה בדיחה ועלבון", אומר עיתונאי ותיק.
בשלב ההוא עוד לא היתה לעיתונאי קול-ישראל סיבה ממשית לדאוג. לכל היותר גיחכו. אחרי הכל, מרבית חוליי הערוץ הראשון של הטלוויזיה, שעליהם התריע פורת בקול מיום כניסתו, לא היו מנת חלקה של רשת ב'. נהפוך הוא. ההאזנה גבוהה מאוד (38.2 אחוזים על-פי הסקר האחרון ומגמה של עלייה בשנה האחרונה), התוכניות יציבות ומצליחות, ודומה שגם התחרות עם גלי צה"ל הוכרעה לטובת רשת ב'. פורת עצמו נוהג לשבח את יעילות התחנה והצלחתה. "שוב הוכחתם שקול-ישראל היא הרשת הטובה ביותר", כתב לאחרונה במנשר שנתלה על לוח המודעות.
כל אלה רק מקשים להסביר את צעדיו של פורת בתחנת הרדיו. דומה שהבין את כוחו של הרדיו כמעצב סדר יום בזכות רצף שידורי האקטואליה. בחינת מעשיו של פורת אינה יכולה שלא להביא למסקנה כי הוא אינו מרוצה מכוחם של עיתונאים מסוימים בקול-ישראל. בתוך חצי שנה הספיק להתעמת עם אחדים מהבכירים שבהם ולהכניס אחרים לדכדוך ולחששות. "זה מקום שאהבנו לעבוד בו", אומרת עיתונאית ותיקה. "היה פה סוג של חופש שלא היה קיים במקומות אחרים. זה נגמר. האווירה פה קשה מאוד ותראה שעוד מעט הטובים יתחילו לעזוב. ניסינו לסגור את הדלת ולהשתקע בשלנו - אבל זה לא עזר".
פורת פועל מלמעלה, מגבוה. את הנחיותיו הוא מעביר באמצעות מנהלי החטיבות. כך, למשל, צדה את אוזנו לפני החתימה על הסכם וואי השמועה ששלי יחימוביץ' העלתה את מוטי קירשנבאום לראיון. פורת תבע מיד שימסרו את הקלטת לידיו. כששמע את תוכנה, אורו עיניו. קירשנבאום העניק בראיון רגע של חסד לנתניהו ושיבח אותו על הסכם וואי. זמן קצר אחר-כך הגיע פורת לפורום החדשות של קול-ישראל עם הקלטת. לדברי אחד הנוכחים אמר בערך כך: "כאלה ראיונות אני רוצה שתביאו לי. נמאס לשמוע את מתנגדי ההסכם כל הזמן".
איזון בכל שידור
פורת סבור שהמשפט המתנהל בבית-הדין לעבודה, קודם האזורי ועכשיו הארצי, בתביעה לבטל את האיסור שהטיל על העיתונאיות שלי יחימוביץ' וכרמלה מנשה להתראיין, מעניין את הציבור בהתאם לתוצאות. כשהעיתונאיות ניצחו במשפט והוצא צו מניעה זמני נגד המנכ"ל - העביר פורת הוראה למחלקת החדשות להימנע משידור ידיעה בנושא. כשהוא עצמו החליט לערער על צו הביניים - סבר שדווקא חשוב לדווח על כך והורה למחלקת החדשות לשדר ידיעה על הערעור.
בקול-ישראל מביעים חששות שהאווירה תביא עיתונאים חלשים, שחוזיהם אינם מעוגנים והם פחות מוכרים, לצנזורה עצמית ולאובדן שיקול הדעת העצמי. "בזמן האחרון מרגישים כאן כל הזמן את השאיפה המופרזת לאיזון", מספר עיתונאי בכיר. "כל הזמן משדרים לנו: 'תאזנו'. אפילו מסמך נקדי לא מדבר על איזון מיידי אלא לאורך זמן. אנשים מבינים שצריך לאזן, וזה הכי חמור. הרבה פחות חמור לקבל הנחיות ממנכ"ל. בדרך-כלל, זה לא מגיע לידי כך. אנשים מצנזרים את עצמם מראש". עיתונאי אחר: "העורכים מקפידים מאוד להעלות בכל שידור נציג של הצד השני. זה נוהל שלא היה קיים אלא בתקופה של לפני בחירות, שאז באמת חשוב להקפיד על איזון מוחלט. אבל עכשיו, מה קרה שצריך לאזן ברמה של דקות? איפה שיקול הדעת של העורך?".
העובדים מביעים דאגה גם מסגנון ההתבטאות הבוטה של פורת כלפי עיתונאים. בהקשר זה מזכירים כי בפני חבריו הוא מלגלג על יחימוביץ' ומנשה ומכנה אותן, בזלזול, "שלי חכמוביץ' וכ' מנשה שעובדת קשה". הזלזול במנשה חורה לה במיוחד ומצטרף לעלבון הכבד על ההאשמה כאילו דיווחיה על שעות נוספות נעשו בשקר. האשמות אלו, והתביעה למנות חוקר שיבדוק אותן, עשויות לדרבן את מנשה לתבוע את רשות השידור על חוב של אלפי שעות נוספות שנצברו לזכותה במשך שנים. גם שדרים וכתבים אחרים קיבלו באחרונה תביעה לעדכן את דיווחי השעות הנוספות שלהם ולמחוק, למשל, דיווחים על עבודה במוצאי שבת.
פורת אינו שומר את דעתו על העיתונאים לאוזני חבריו בלבד. בראיון שנתן ל"פירמה", מגזין התקשורת והפרסום החדש של "גלובס", קרא לעיתונאים בשמות גנאי רבים: "ברגע שכלבי השמירה הופכים להיות כלבים נובחים סתם - זה כבר בעיה של המחלקה הסניטרית של העירייה. לכן אם התקשורת לא תיקח את עצמה לידיים, יהיה מי שייקח אותה בידיים". בהמשך הדברים אמר שהתנהגות התקשורת היא עניין הלקוח מתחום "הפסיכולוגיה או האורולוגיה".
מסמך נקדי משמש את אורי פורת גם במאבק נגד שיטת העיתונות המדויקת, קרי סקרי דעת קהל. בישיבת פורום החדשות של רשות השידור הודיע, כי בהתאם למסמך נקדי כל סקר של הרדיו והטלוויזיה יתקיים רק באישור המנכ"ל. הוא אף אסר לצטט סקרים של גופים אחרים. משמעות ההחלטה מרחיקה לכת: אם גוף אקדמי יפיץ מחקר סטטיסטי שתוצאותיו אינן מקובלות על המנכ"ל, באפשרותו למנוע כל פרסום ודיון בממצאיו. ואכן לא חלף זמן רב ופורת העביר הנחיה להפסיק את סקר "מצב הרוח הלאומי", המשודר אחת לחודש בתוכניתה של דליה יאירי "עניין אחר", ומופק בידי מכון "פנורמה" של יוסי ודנה.
ליאירי נמסר על ההחלטה במכתב מאמנון נדב שנשלח אליה ב-18.10. זמן קצר לפני כן קיבלה הוראה לא לשדר סקר שבדק את עמדות הציבור בנוגע לשביתת הסטודנטים, בטענה ש"סקר כזה עשוי להשפיע על מהלך הדברים". היות שהסקרים הם מרכיב חשוב בתוכניתה (ואף זוכים לדיווחי המשך בכלי תקשורת אחרים), ביקשה יאירי להיפגש עם פורת ולהסביר לו את חשיבותם. בפגישה, על-פי חבריה, הדגישה יאירי את יתרון הסקר ככלי אובייקטיבי מדעי במציאות תקשורתית שנויה במחלוקת.
כדאי לכם להיזהר
גם הפוליטיקאים חשים, כנראה, באווירת הלחץ וחוסר הוודאות ומגבירים את זרם התלונות. טלפונים למפיקות ולעורכים מח"כים ממורמרים הם דבר שבשגרה, אך באחרונה הטונים עולים ובין הדברים ניתן לשמוע איומים מרומזים.
כך, למשל, כשהחליט היועץ המשפטי לממשלה, אליקים רובינשטיין, להעמיד לדין את אבישי רביב, העלתה שלי יחימוביץ' לשידור את אמונה אלון מול חבר-כנסת מהעבודה. ח"כ מיכאל איתן ביקש להגיב גם הוא, אך יחימוביץ' סירבה. איתן נזף במפיקות: "כדאי ששלי תהיה יותר זהירה דווקא בתקופה כזאת".
במקרה אחר ביקשה נילי אמיר, עורכת יומן הצהריים, להעלות לשידור את שר העבודה והרווחה, אלי ישי, בנושא שעסק בשביתת עובדי הרווחה. עוזרו של ישי התנגד. אמיר התריעה בפניו שסירובו של השר להגיב יוכרז בשידור. העוזר איים: "אני אודיע לאורי פורת".
חברת-הכנסת דליה איציק, ראש צוות התגובות של מפלגת העבודה, פעלתנית במיוחד בשידורי האקטואליה של קול-ישראל. היא נוהגת להתקשר מדי יום ולהתריס נגד העורכים, המגישים והמנהלים (בכלל זה את אמנון נדב, מנהל הרדיו, ושלום אורן, מחלקת החדשות) על יחסם אל האופוזיציה. בכירים רבים ברדיו הביעו מורת רוח מסגנונה של איציק ומטענותיה. לדבריהם, היא נוהגת להציג את עצמה כמיודדת עם אורי פורת, תובעת הגדלת הייצוג של אנשי העבודה בראיונות ואף דורשת לעלות בעצמה לשידור בנוסף לדוברים אחרים של מפלגת העבודה.
איציק אינה מכחישה: "יש לי טענה על התקרנפות בלתי רגילה בקול-ישראל החל מהמנהל ועד אחרון הכתבים. לשכת נתניהו עושה ברדיו כבתוך שלה. כן, אני מתקשרת אל אנשי קול-ישראל מדי פעם ודורשת איזונים. דווקא אורי פורת לא אשם בכך".
בקול-ישראל אומרים שאתם מיודדים ואת מזכירה להם את זה.
אתה לא מבין נכון. אנחנו מיודדים במובן זה שאני יכולה להרים לו טלפון, והוא אלי. אני מסרבת לתקוף אותו על דברים שלא מגיע לו.
את יכולה להיות ספציפית בטענות?
זה מקיף את כל התוכניות, מתוכניתה של דליה יאירי ועד היומנים. ויש לי גם כעס על מנהל הרדיו. ראש הממשלה מתראיין ללא הפסקה וכשאנחנו מבקשים להגיב עוצרים אותנו.
הטענות נשמעות מוכרות מאוד ודומות למדי לטענות של הימין לפני הבחירות.
אין לנו דרך אחרת אלא לעשות מה שהם עשו לפני הבחירות. בעיני, תקשורת היא אמצעי חשוב ואני רוצה איזון.
המובלעות של המנכ"ל
מערכת יחסיו של אורי פורת עם מנהל הרדיו, אמנון נדב, אינה מתנהלת על מי מנוחות. בשורה של החלטות וצעדים נהג פורת בנדב באופן המזכיר את יחסו אל מנהלי הטלוויזיה. פורת מכפיף אליו כמה משבצות שידור בקול-ישראל: זמן קצר אחרי כניסתו לתפקיד, הצניח את חברו, עו"ד חיים משגב, והאלוף במיל' אורן שחור למשבצת של תוכנית פוליטית אישית. נדב לא התנגד לשינוי.
הרעיון לתוכנית תקשורת יומית ברדיו עלה בתיאום בין שני המנהלים. נדב תכנן למקם את התוכנית בכפיפות למחלקת החדשות של רשת ב'. כמה שבועות לפני חזרתו של חיים זיסוביץ', הכתב מוושינגטון, סיכם איתו נדב כי הגשת התוכנית תופקד בידיו. פורת הצניח מגיש משלו, העיתונאי מתי גולן.
נדב המשיך לשתף פעולה ואף עסק בהקמת צוות חשיבה שימלא את שעות השידור הרבות של התוכנית החדשה (ארבע שעות בשבוע) בתוכן. באוזני מקורביו הביע מורת רוח על הצנחת גולן. לגולן הוענק חוזה בכירים לשנתיים. חוזה מסוג זה יש למתי מעט ברדיו (אריה גולן, שלי יחימוביץ' וגדעון רמז). נדב עצמו מחכה לחוזה כזה כבר שנים.
זיסוביץ' פינה את הדרך בשלווה (כפעולת תגמול קטנה הוא מגיש פינת עיתונות ביומן הלילה "היום הזה"). בין הצנחת גולן להעלאת התוכנית לשידור, יצא נדב לחופשה באילת. שם, בעודו נופש, נדהם לפתוח את העיתון ולגלות שהמנכ"ל מינה את איילה חסון למגישה לצדו של גולן. "על גופתי המתה", הודיע למקורביו. "לא יקום ולא יהיה".
נכון לעכשיו, משבצת "דוקו-מדיה" היא מובלעת של המנכ"ל בתוך מערך השידורים של קול-ישראל. מנהלי רשת ב', שלום אורן ואמנון נדב, אינם מעורבים במתרחש בה. נושאי התוכנית מוגשים לאישורו של פורת, והמערכת מופעלת מבניין הטלוויזיה בקריה בתל-אביב ולא ממשרדי הרדיו, שבהם עובדים בדרך-כלל אנשי צוות תוכניות האקטואליה והמגזינים.
לא דופק על השולחן
המאבק נגד שילובה של איילה חסון ב"דוקו-מדיה" הוא האחרון שאליו נכנס נדב בכל לבו. אנשים העובדים בסביבתו מעידים כי מינוי חסון, והדרך שבה נעשה, הרתיחו אותו. כבר לפני שנתיים, כשחסון מונתה כאחת המחליפות בהגשת "הכל דיבורים", השמיע נדב ביקורת חריפה על סגנונה. "היא לא יודעת לעשות רדיו", אמר והפסיק את הגשתה. והיו סיבות נוספות. "חסון לא תגיש כאן כי היא סמל למאבק בין הרדיו לטלוויזיה", נשמע נדב אומר. בכך רמז למאבק הדיווחים והגרסאות בין כתבת הערוץ הראשון, איילה חסון, לכתב קול-ישראל, אביב בושינסקי, בפרשת בר-און.
בקול-ישראל תוהים מדוע נדב לא נהג בתקיפות גם במאבקים הבאים מול אורי פורת. מדוע לא דפק על השולחן לנוכח התביעה לחקור את מנשה, מהבכירות והחרוצות שבכתבותיו ומי שמביאה חלק נכבד מהגילויים בקול-ישראל. מדוע סמך ידיו על הזזת המשדר של שלי יחימוביץ' לשעה שתיים - אותה יחימוביץ' שנדב נהג לגבות בעבר כשגורמים פוליטיים הפעילו לחצים לפיטוריה. מנשה עצמה, על-פי עדות חבריה, מלאת כעס על המצב. "נתתי את חיי לרדיו הזה", היא נשמעה אומרת, "לא ייתכן שמנהל הרדיו לא ייתן לי גיבוי פומבי וגלוי".
הטענות הגיעו לאוזניו של נדב והוא דחה אותן באוזני חבריו לעבודה. הוא אמר להם שיש לו דרך משלו לנהל את המאבקים. הם מצטטים אותו כמי שאמר: "בסופו של דבר לא השתנה דבר וגם לא ישתנה. הכל דיבורים. שלי יחימוביץ' תמשיך לשדר. כרמלה מנשה תקבל גיבוי". על-פי אותם גורמים, השינוי היחיד שעליו סומך נדב את ידו הוא במשבצת המשפטית "דין ודברים": משה נגבי יהיה רק אחד מאנשי הצוות המשפטי בתוכנית עם מגיש ועורך אחרים. השינוי יובא לאישור מליאת רשות השידור. את הההצעה להעביר את יחימוביץ' לשתיים בצהריים הסביר נדב לחבריו כמהלך מקצועי של חיזוק שידורי הצהריים. "גם ממהלך זה ירד נדב מאז שהתברר לו שהוא נקשר בצעדיו האחרים של פורת שמעוררים תרעומת בקרב העובדים, הם אומרים.
בתוך המאבק, המהוסס והזהיר יש לומר, שמנהל נדב באורי פורת השתרבב גם סכסוך ישן וארוך שיש לו עם העורכת נילי אמיר. אמיר, עיתונאית מוכשרת, לוחמת ובעלת יוזמה על-פי עדות עמיתיה, היתה עורכת של ארבע מהדורות יומן הצהריים בשבוע. נדב החליט להחליף שתיים ממהדורות הצהריים שלה במהדורת בוקר אחת. הנימוק הרשמי היה "חיזוק יומני הבוקר", אבל נדב לא הסתיר את חוסר שביעות רצונו מסגנון עריכתה. לטענתו, אמיר מרכיבה יומן גדוש בראיונות פוליטיים רבים מדי. הוא ראה במשבצת הצהריים "נחלה שהיא שהשתלטה עליה". בין השניים התנהלה חליפת מכתבים נרגזת. אמיר תמהה על הסתירה בין הטענות על חוסר מקצועיותה לבין העברתה ליומן הבוקר לשם חיזוקו. נדב כתב לה כי לא מילאה את הציפיות שתלו בה כעורכת. בתגובה יצאה לשבוע חופשת מחאה.
מלחמת התשה
גם גיל סמסונוב, יו"ר הוועד-המנהל החדש של רשות השידור ואיש הליכוד, אינו סומך ידיו על מעשיו של פורת. בישיבת הוועד המנהל לפני שבועות ספורים סירב לתמוך בלוח השידורים שהוצג כיוון שלא כלל את המשבצת היומית של "הכל דיבורים" והמשבצת המשפטית השבועית. באותה ישיבה התנגד גם להצעת פשרה - להעביר את תוכניתה של שלי יחימוביץ' לשעה שתיים בצהריים תחת האיצטלה של "חיזוק משבצות הצהריים". "אני מקווה ששתי האפשרויות יירדו", אמר. לפיכך, ישיבת הוועד המנהל התפזרה אחרי שאושר רק לוח התוכניות של הטלוויזיה. לוח התוכניות של הרדיו יעלה לאישור בתחילת אפריל.
האם פורת יוותר? בעת כתיבת שורות אלו, משדרים גורמים בכירים בקול-ישראל אופטימיות לגבי הסיכוי להשגת פשרה בין הנצים, שתסיים גם את ההליך המשפטי. אבל פורת ממשיך בתרגילי חתול ועכבר. במסגרת ספר תקציב שהגיש לוועדת הכספים של רשות השידור הגיש גם לוח שידורים של תוכניות הרדיו, ושוב נעדרה ממנו התוכנית "הכל דיבורים". סמסונוב מבטיח: "לוח שידורים שמופיע בספר התקציב לחלוטין אינו רלבנטי וסביר להניח שנעשה רק לשם חישובים כספיים, ולכן אני לחלוטין לא מתייחס אליו ואנחנו נתייחס רק ללוח שיוצג באופן מסודר".
גם את ההצעה למנות חוקר, שיבדוק את מכסת השעות הנוספות שעליהן דיווחה כרמלה מנשה, ביקש סמסונוב לעצור: "זה די מדהים. אפשר לומר עליה הרבה דברים אבל להגיד שהיא לא עובדת קשה ולא משקיעה, זה אבסורד. ולכן אני הבהרתי עם המנכ"ל את הידיעות האלה, ולשמחתי היתה הבהרה מאוד ברורה שלא תהיה שום חקירה של שום חוקר לגבי כרמלה מנשה או לגבי שום נושא למעט ההתדיינות המשפטית המתקיימת בבית-הדין לעבודה (באשר לסוגיית ההתראיינות של יחימוביץ' ומנשה)".
סמסונוב ניסה גם לשים קץ למלחמת ההתשה בין שני הצדדים. בשיחות עמם הציע, כפשרה, שהעיתונאיות תמשוכנה את תביעותיהן מבית-המשפט ובתמורה יציג המנכ"ל באופן פומבי קריטריונים מסודרים והגיוניים לגבי התראיינות עובדי רשות השידור. פורת דחה את ההצעה. בראיון שנתן למגזין "פירמה" הבהיר, כי ימשיך לאסור על עובדיו להתראיין: "יש אנשים שהחשיפה במקום עבודתם לא מספיקה להם, והם מחפשים חשיפה גם במקומות אחרים. מה שמפעיל אותם זה האינטרס האישי, שנוגד את האינטרס של מקום העבודה שלהם. כל הכוכבים האלה, שבשם חופש הביטוי רוצים להשתולל ולעשות ככל העולה על רוחם - מי הפך אותם לכוכבים? מקום העבודה. הם לא המציאו את מקום העבודה".
למי מותר, למי אסור
פורת מנהיג אמות-מידה כפולות בבואו לאכוף את מסמך נקדי על עובדיו. בראיון שנתן ב"פירמה" מחה נגד הבעת עמדות בשידור: "רשות השידור, על סמך 'תדריך נקדי', אמורה להיות משוללת דעה משלה. אין לה מה שקוראים פובליציסטיקה. ובכל זאת, היו מקרים ששדרים לקחו לעצמם את הזכות לשתף אותנו בהשקפת עולמם האישית ובדעותיהם האישיות". המחאה הזאת כנראה אינה תופסת לגבי התוכנית "דוקו-מדיה", שכללה בשבועות הראשונים פינה פובליציסטית יומית ברדיו (שנקראה "האדיטוריאלי של מתי גולן") ופינה שבועית בתוכנית הטלוויזיה (שנקראה "דבר העורך"). שידור הפינות הופסק בסוף נובמבר בעקבות גל ביקורת בעיתונות.
גם במתן אישורים לעבודות חיצוניות נוהג פורת איפה ואיפה בעובדיו. על כרמית גיא נאסר לכתוב ל"העין השביעית", ולפני כמה חודשים הושבה ריקם בקשה דומה של מגיש היומנים רון נשיאל. לעומת זאת נמנע פורת מלנקוט צעדים נגד מיכאל טוכפלד, שנהג לכתוב, בשמו ובפסבדונים, בעיתון "מקור ראשון", והתיר למתי גולן להמשיך לכתוב בעיתון "גלובס", על אף שעיסוקו הישיר של גולן הוא ביקורת התקשורת, ולפיכך הוא עלול להיקלע לניגוד אינטרסים מובהק. מנהלים ברדיו הביעו מורת רוח מההיתר הזה - אך לשווא.
גם אם מחלקת החדשות ממשיכה לתפקד, בדרך-כלל, כתמול שלשום, קשה להאמין שהתנהגותו של פורת והמתח שהיא מעוררת לא ישפיעו לטווח הרחוק בשני כיוונים. הראשון מורגש כבר עכשיו: מנהלי הרדיו מתקשים לקבל החלטות מקצועיות, מחשש שהן יתפרשו באווירה הנוכחית כהנחתות פוליטיות או כוחניות מצדו של המנכ"ל. בהקשר זה מזכירים את הרעיון לנצל את ההאזנה הגבוהה ליומן הבוקר ולהאריכו עד שעה תשע, רעיון שעלה לפני יותר משנה ולעת עתה ירד מסדר-היום כיון שפורש, בטעות, כהצעה של פורת. תחת אותה הגדרה אפשר למנות גם את הרעיון לשנות את פורמט יומן החוץ.
הדפוס השני, אם יתרחש, מוכר היטב בערוץ הראשון של הטלוויזיה: העיתונאים החזקים והפופולרים עשויים לנטוש את קול-ישראל ולממש הצעות עבודה במקומות אחרים, שבהם משלמים יותר ומעניקים יותר חופש. תהליך כזה, שעשוי להתחיל ביחימוביץ' ובמנשה עם תום מאבקן המשפטי, עשוי לצבור אפקט של כדור שלג שיסחוף אחריו אחרים.
הדוברת מסבירה
ממשרד דוברת רשות השידור נמסר בתשובה לשאלותינו, כי אורי פורת לא יגיב על נושאים התלויים ועומדים בבית-המשפט. הדוברת מאשרת את הממצאים הנוגעים למסמך נקדי (בכלל זה את האיסור לשדר סקרים וההכרח לחתום על המסמך). עוד מאשרת הדוברת כי פורת אכן ביקש את קלטת הראיון עם מרדכי קירשנבאום ושיבח אותו בפני פורום החדשות. על הקביעה שיחסיו של מנכ"ל רשות השידור עם מנהל הרדיו אינם תקינים, הגיבה הדוברת במלים: "שקר מוחלט".
באשר ללוח השינויים המתוכנן ברדיו מסרה הדוברת כי "אין שינויים בלוח המשדרים של הרדיו. אם וכאשר יהיו - הם יובאו לאישור המליאה".
לטענות על אפליה במתן אישורים לעבוד במקומות נוספים, נמסר ממשרדה של הדוברת כי "מתי גולן עובד על-פי חוזה מיוחד והותר לו לכתוב ב'גלובס' (מקום עבודתו הקודם), בכפוף לתנאים מגבילים, בדיוק כמו רזי ברקאי, הממשיך לשדר במקום עבודתו הקודם (גלי צה"ל), יחד עם עבודתו ברשות השידור. מדובר בשני מקרים חריגים שאינם תקדים שיכול לחול על כלל העובדים", הדגישה הדוברת.
אבנר הופשטיין הוא עיתונאי
גיליון 18, ינואר 1999