ארצה, כלב טוב

אחת האינדיקציות לעצמאות של מערכת עיתונאית היא יכולתה לתחקר סוגיות באופן עצמאי, לנתח אותן באופן בלתי תלוי ולקבוע לעצמה סדר יום חדשותי שאינו מבוסס על הצרכים והרצונות של המסוקרים הראשיים. מסוקרים בעלי כוח, באופן טבעי, מושכים לצד השני: בישיבות אסטרטגיה ארוכות הם מחליטים אילו נושאים יש להעלות לסדר היום ומתי, אילו מסרים יוטמעו בציבור באמצעות העיסוק בסוגיות הללו, וכיצד ימותגו בעלי התפקידים המרכזיים בהן.

חודש החגים, יודעים כל יחצן מתחיל ומשכתב טרוט עיניים, הוא קרקע רכה שקל במיוחד להספיג בתוצרים החיצוניים האלה: המערכות בדרך כלל סחוטות מייצור מהדורות החג, רבים מעובדיהן כבר יצאו לחופשה, וההשבתה החלקית של המשק ומערכות הממשל מצמצמת את היצע החדשות השוטפות. בחודש תשרי, גם עיתונאים הרגילים להיאבק על האג'נדה העצמאית שלהם ימצאו עצמם לא פעם נסחפים אל עבר אג'נדה שמישהו אחר בחר עבורם. וביום ראשון על אחת כמה וכמה.

אחד הכלים שבאמצעותם דמויות ציבוריות מעצבות את סדר היום התקשורתי הוא התבטאות בנוגע לסוגיות שהן מעוניינות שהתקשורת תעסוק בהן. שלשום, למשל, התקיים במועצת הביטחון של האו"ם דיון לא פורמלי בהשתתפות מנכ"ל ארגון בצלם, חגי אלעד. אלעד הציג בפני הנוכחים את עמדות הארגון שבראשו הוא עומד, מסר להם עובדות על הנעשה בשטחים וביקש מנציגי המדינות שלקחו חלק בדיון לסייע בקידום פתרון שתי המדינות.

העמדות של אלעד ובצלם ידועות. ניתן לעיין בהן בהרחבה באתר האינטרנט של הארגון (שם גם מובאים דבריו מהדיון במועצת הביטחון) ובשלל אירועים שבהם משתתפים אנשי הארגון. גם התיעוד של בצלם מהגדה-המערבית זמין לכל, ברשת ובדיווחים עיתונאיים של כלי תקשורת – המשתמשים בחומרי הגלם של הארגון מפעם לפעם. איך הופכים את הידוע והזמין-לכל לשערורייתי? ממסגרים אותו ככזה.

בנימין נתניהו על בצלם, מתוך עמוד הפייסבוק שלו. 15.10.16 (צילום מסך)

אתמול בלילה, לאחר צאת השבת, העלה צוות הדוברות של בנימין נתניהו לעמוד הפייסבוק שלו פוסט ביקורתי שבמרכזו החלטת בצלם להשתתף בישיבת מועצת הביטחון. "בדיון שהתקיים אתמול במועצת הביטחון של האו"ם הצטרפו ארגוני בצלם ו'ידידי שלום-עכשיו בארה"ב למקהלת ההכפשות נגד ישראל, ומחזרו את הטענה השקרית ש'הכיבוש וההתנחלויות' הם הסיבה לסכסוך", נכתב שם, בצירוף הסופרלטיבים "קיקיוניים והזויים" (שהופנו כמובן לשני ארגוני השמאל המדוברים). כמו כן הצהיר נתניהו כי יפעל לביטול תקן השירות הלאומי של הארגון (שנכון להיום כלל אינו מאויש, כמתברר).

אג'נדת "העולם נגדנו" היא אחת האג'נדות הקבועות והבולטות שמקדם נתניהו בשנים האחרונות. זוהי אג'נדה שקל להטמיע: השחקנים בה הם מדינאים וגופים בינלאומיים, הרקע שלה הוא הסכסוך הישראלי-פלסטיני, וכל אחד יכול להשתלב בה בנוחות. עיתונאי השמאל יכולים להגיד שהעולם נגדנו משום שאנחנו נבלים. עיתונאי הימין יכולים לומר שהעולם נגדנו בגלל האנטישמיות והכוח העצום של הדיפלומטים הפלסטינים והכסף הערבי (פירוט נוסף ב"פרוטוקולים של זקני קטאר"). עיתונאים פרסונליים כמו שלל כתבי "ידיעות אחרונות" ובן כספית ב"מעריב" יכולים לטעון שהעולם אמנם נגדנו, אבל מי שאשם הוא נתניהו. הכל הולך, אבל השורה התחתונה דומה: כולם מסכימים שמה שקורה שם, בעולם, חשוב. ולכן מדברים על זה.

ואולם, כפי שיבחין מי שיקרא את הדיווחים לעומקם, מה שקורה שם בעולם לא תמיד חשוב. הסערה האחרונה על ההצבעה אונסק"ו, למשל, התחוללה בעקבות החלטה חסרת משמעות שהחלק המכעיס בה (התעלמות מסוימת מהקשר שבין היהדות להר להבית) כלל אינו עומד במרכזה. הדיון בהשתתפות בצלם במועצת הביטחון, שתופס היום כותרות בולטות בעיתונים, היה כאמור דיון לא רשמי – ומי שרצה לשמוע מה שיש לחגי אלעד לומר יכול היה לעשות זאת כבר מזמן, ובלי לצאת מהבית.

אז למה עוסקים בו? כי זו הזדמנות טובה לומר לציבור מה לחשוב.

גם עיתונאי שסבור שראש הממשלה טועה ושאנשי בצלם עושים עבודה חשובה אינו יכול להתחמק מציטוט דבריו החריפים של נתניהו. השיטה פשוטה ושוכללה בשנים האחרונות בלשכותיהם של אינספור פוליטיקאים, מאביגדור ליברמן דרך מירי רגב ועד עמיתיהם הזוטרים ביותר: אם אתה רוצה שהתקשורת העוינת ויריביך ידברו על עמדותיך, הבע אותן באופן כזה שיהיו חייבים להתרעם עליהן. לצד ההתרעמות יבוא הפירוט. לצד הפירוט יבוא הדיון המושכל, הבעד והנגד. ייתכן שרוב מה שתגיד יידחה בבוז. אבל חלק יידבק. הנה, הזזת קצת את הקונצנזוס לכיוונך.

אופן הסיקור של ארגוני השמאל בשנים האחרונות הוא אינדיקטור מצוין לתהליך הזזת הקונצנזוס. בשנת 2011, כשאביגדור ליברמן הצהיר שבכוונתו להקים "ועדות חקירה" לפעילי שמאל וכינה אותם "סייעני טרור נטו", האמירות הללו נתפסו כקיצוניות והציתו ויכוח תקשורתי שבו הובלטו עמדותיהם של אלו השוללים אותן.

מאז העיתונות זזה ימינה. "ידיעות אחרונות" הוא דוגמה טובה. העיתון שהעניק במה לסרבני שירות ופרסם באופן קבוע כתבות המבוססות על ממצאיהם של ארגוני שמאל מאמץ היום את הנרטיב של נתניהו – והולך עוד כמה צעדים קדימה. אם אצל נתניהו בצלם וידידי שלום-עכשיו רק "מצטרפים" ל"מקהלת ההכפשות", ב"ידיעות אחרונות" הם כבר אויבי המדינה.

"ידיעות אחרונות", היום

"בצלם נגד מדינת ישראל", קובעת כותרת גדולה הנדפסת בעמוד 2 של הטבלואיד של משפחת מוזס. המלה "נגד" הודגשה באופן מיוחד, באמצעות סטמפה שחורה-צהובה. מעליה נדפסת בגדול תמונה מטושטשת של אלעד נואם, כאילו מדובר היה באירוע שהתקיים בהיחבא ולא בדיון פומבי ששודר בשידור חי באינטרנט.

המסגור של "ידיעות אחרונות" אינו מקרי: כבר שלשום, באתר ynet, דווח על הנאום של אלעד תחת הכותרת "בצלם נגד ישראל באו"ם". ב"יתד נאמן" החרדי אימצו את הטרמינולוגיה: אלעד ובצלם מגיעים שם היום לכותרת הראשית ("הכפשה חסרת תקדים") ומכונים "התוקפים המרכזיים של מדינת ישראל".

"לא מדובר בנציג פלסטיני, וגם לא בפעיל של תנועת החרם", נכתב בתדהמה בכותרת המשנה ב"ידיעות אחרונות". "האיש שעמד שלשום מול מועצת הביטחון של האו"ם וקרא לעולם 'לפעול להפסקת הכיבוש הישראלי' הוא חגי אלעד, מנכ"ל ארגון בצלם". אל מול ציטוט מהפוסט של נתניהו הבליטו העורכים גם ציטוט מטעם יאיר לפיד ("גט כריתות שנתן השמאל הקיצוני לציונות"). בכתבה עצמה מובאים עוד שלל ציטוטים של פוליטיקאים זועמים.

הפובליציסט בן-דרור ימיני נואם בכנס המאבק בחרם של קבוצת "ידיעות אחרונות" (צילום: הדס פרוש)

"חרפה", נכתב בגדול מעל טור פרשנות מאת בן-דרור ימיני. "העמדות שלי בנוגע להתנחלויות קרובות יותר לעמדותיהם של אנשי בצלם מאשר לאלה של ממשלת ישראל", כותב ימיני. "למעשה, זו העמדה של רוב ידידי ישראל הבולטים בעולם, יהודים ושאינם יהודים", הוא מחדד. "למרות זאת, ההופעה באו"ם של מנכ"ל בצלם, חגי אלעד, היא הרבה יותר מחרפה. מדוע? מפני שהאו"ם, על רוב מוסדותיו, הפך לגוף חשוך עם רוב אוטומטי של מדינות לא-דמוקרטיות". לטענת ימיני, נשיאת נאום בפני גוף שכזה היא בגדר "שיתוף פעולה" עמו. לדעתו, אנשי בצלם משתפים פעולה עם גופים חשוכים.

"לא מדובר בתקלה ולא במעידה חד-פעמית", הוא מדגיש. "אצל בצלם, כמו אצל שוברים-שתיקה, זו הדרך וזו השיטה. הרי הגופים הללו שיתפו פעולה וסיפקו חומרים מרשיעים למועצת זכויות האדם של האו"ם. הם ידעו שנציגי איראן, סודן, סעודיה ולוב מכתיבים שם את הקו. הם ידעו שזה משרת את תעמולת החמאס. ולמרות זאת, הם שיתפו פעולה".

ב"ישראל היום", השופר של לשכת נתניהו, ההתגייסות שטחית יותר, ומבוססת על הדהוד הצהרתו של ראש הממשלה. "בצלם ושלום-עכשיו – הזויים שמצטרפים להכפשת ישראל", נכתב מפי נתניהו בכותרת דיווחם של שלמה צזנה ומתי טוכפלד, המציינים בפני קוראיהם כי "בירושלים רותחים מזעם" בעקבות הדיון במועצת הביטחון. קוראים שיבקשו לדעת מדוע "בירושלים רותחים מזעם" ייאלצו לעיין בעיתון שאינו פמפלט פרבדאי: ב"ישראל היום" כלל לא מפרטים מה אמרו בדיון חגי אלעד ונציגת ידידי שלום-עכשיו, לארה פרידמן.

פובליציסט "ישראל היום" דרור אידר (צילום מסך)

לידיעה החדשותית של החינמון נלווה טור פרשנות מאת דרור אידר (הנמנע גם הוא מלפרט על מה בדיוק יוצא קצפו). הכותרת: "שקרים בשירות הטרור". "ארגונים כבצלם ומרעיהם בשמאל הרדיקלי מדברים על דמוקרטיה, בעוד הם עצמם בזים לה ולעם שהחליט אחרת", טוען אידר, המשווה את השמאלנים לנטורי קרתא ול"סנבלטים מראשית הבית-השני".

"בניגוד לתעמולתה השקרית, הקבוצה הזו נהנית מסובלנות הדמוקרטיה הישראלית, המאפשרת לה לטמטם את העולם בפעילות הלשנה קבועה בשם מוסר מעוות", הוא גורס. בהמשך הטקסט, יש לציין, משנמך אידר את ה"שקרים" מהכותרת לכדי "חצאי אמיתות", ובכל מקרה אינו מפרט באילו חצאי אמיתות מדובר. אחר-כך מידרדר אידר להסתה של ממש: לטענתו, אנשי בצלם "מבקשים להקריב את חיי היהודים על מזבח שאיפותיהם הפוליטיות". לטענתו, "לא רק חיי יהודים ייגדעו בעוון טיפשות השמאל הרדיקלי, אלא גם חיי פלשתינים".

ואולי הם בכלל לא שקרנים ולא טיפשים, אלא פשוט רודפי בצע. פעילי השמאל, כותב הפובליציסט, הם בסך הכל "שכבה חברתית קטנה שבזה לעמה, שונאת את מדינתה וגוזרת הטבות מהחזות המוסרית כביכול שהיא מציגה לעולם ביחס לחברה הישראלית – אבל בעצם דואגת לעצמה, למעמדה ולפרנסתה על חשבון אחיהם".

ב"הארץ" ו"מעריב", המקדישים לדיון את כותרותיהם הראשיות, בוחרים בזוויות אחרות. "מועצת הביטחון במסר לישראל: על הבנייה בהתנחלויות להיפסק", מדווח ברק רביד בשער "הארץ" – פריט מידע שנעדר לגמרי מהדיווחים הזעקניים של "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות".

ב"מעריב", שם מדווחת על הדיון דנה סומברג, מוזכרת שוב ההצהרה הזאת, שהושמעה על-ידי סגן שגריר ארצות-הברית לאו"ם, דייוויד פרסמן. "גם נציגי רוסיה, צרפת ובריטניה במועצת הביטחון גינו את הבנייה בהתנחלויות ואמרו כי היא מהווה מכשול לשלום", מציינת סומברג – פריט מידע נוסף שנחסך מקוראי "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות".

"מעריב" לא רק מספק הבוקר לקוראיו דיווח מקיף יותר מזה של מתחריו עתירי התפוצה והתקציבים, הוא גם העיתון היחיד (כולל "הארץ") שמתייחס באופן ביקורתי להצהרה של נתניהו. "זוהי הסתה", נכתב בפשטות בכותרתו של מאמר מאת בן כספית הנדפס על פני שליש מהכפולה הפותחת של העיתון. "ראש הממשלה פוגע בלגיטימציה של ארגונים כמו בצלם בדיוק כמו שהוא פוגע בלגיטימציה של עיתונאים המבקרים אותו", נכתב בכותרת המשנה. "באווירה הנוכחית זה הופך להיות מדרון מסוכן וחלקלק מתמיד".

"מה שמנכ"ל בצלם חגי אלעד אמר מול מועצת הביטחון זה שצריך להפסיק את הכיבוש הישראלי בשטחים", כותב כספית. "נדמה לי שעל הנאום של אלעד אפשר להחתים את כל חברות מועצת הביטחון, כולל ארה"ב לדורותיה. גם את כל אירופה, אפילו את כל אפריקה, שלא נדבר על אסיה. כל העולם כולו גשר צר וקיקיוני והזוי מאוד, שאוחז באותה דעה מוזרה שלפיה ישראל שולטת כבר 50 שנה על עם אחר.

"לידיעת נתניהו: אפשר להיות אזרח ישראלי נאמן ושומר חוק, ולהגיד את הדעה הזו גם בחו"ל. יש לא מעט ישראלים שחושבים ככה. זוהי דמוקרטיה. אם נחליף את זווית הראייה מלאומית לבינלאומית, מי שקיקיוני והזוי כאן זו מדינת ישראל, הנמצאת בבדידות מזהרת אל מול עולם שלם שמחזיק בקונצנזוס נדיר שלפיו הפלסטינים נמצאים תחת כיבוש".

אפשר להבין כיצד פוליטיקאי ימני העומד בראש ממשלת ימין סבור שארגון כמו בצלם פוגע ביכולתו ליישם את מדיניותו. על רקע זה, אפשר גם להבין מדוע נתניהו מעוניין להצר את צעדיהם של פעילי השמאל, שמעוניינים לקדם מדיניות הפוכה לשלו. מה שאי-אפשר לקבל הוא את התפיסה שראש הממשלה הצליח לנטוע בחלקים נרחבים של תקשורת הזרם המרכזי, ולפיה הפצה של מידע היא בגדר בגידה במדינה.

על רקע הבלבול שתקף רבים מעיתונאי ישראל, ראוי להזכיר: במדינות דמוקרטיות, כאלה שאינן ממשטרות את התקשורת או את תעבורת הרשת, למידע אין גבולות. מי שאוסף מידע ומפרסם אותו – עיתונאי, פעיל פוליטי, חוקר או סתם אזרח – בדרך כלל מעוניין שהוא יופץ באופן הנרחב ביותר, וגם ישפיע ויעורר שיח. חלק מהשיח הזה תמיד יוציא את המידע מהקשרו, או יתבצע לשם קידום מטרות שמפרסם המידע לא התכוון לקדמן, אבל זוהי דרכו של עולם.

היום מבקשים מבצלם לא לדבר באו"ם, ומחר יבקשו מהם להפסיק לפרסם סרטונים. מבחינה עקרונית, אין באמת הבדל. מי שסבור שזהו תרחיש קיצוני מוזמן לקחת לידיו את גליון "ישראל היום" מהיום, שבו הסיקור המסית נגד פעילי השמאל לא כולל אפילו תיאור של טענותיהם.

ובינתיים, בפייסבוק

רותם דנון, טוויטר, 16.10.16 (צילום מסך)

עוד כותרות ראשיות

"חשש מהתלקחות מלחמה בין רוסיה לארה"ב על רקע הקרבות בסוריה", מוסרת ביובש הכותרת הראשית של היומון החרדי "המודיע". "רוסיה קוראת לאזרחיה לבדוק מקלטים", מדווחים בכותרת הראשית של "הפלס". ב"ידיעות אחרונות" מקצים את הכותרת הראשית לציון 30 שנה לנפילתו בשבי של הנווט רון ארד. לדעת איתן הבר, "פרשת רון ארד היא הפצע הלאומי הפתוח של מדינת ישראל, וייתכן שכך תישאר עוד דורות רבים".

"המתנה של קטאר לקלינטונים: מיליון דולר", קוראת הכותרת הראשית של "ישראל היום". "על-פי המסמכים שהודלפו [ל'ויקיליקס'], הכספים הועברו לכאורה לקרן קלינטון ב-2012 – וזאת בניגוד להתחייבות הילרי שהקרן לא תקבל מימון מממשלות זרות בכהונתה" (כמזכירת המדינה). הדיווח, שדומים לו מתפרסמים גם בשאר העיתונים, תופס את כל כפולת העמודים הראשונה של החינמון וזוכה לחיזוק בדמות טור מאת בועז ביסמוט. הכותרת: "על צביעות התקשורת בארה"ב".

מעבר לגבול

כל העיתונים מדווחים הבוקר על מתקפה של צבא מצרים על מטרות של ארגון הטרור אנסר בית אל-מקדס בחצי האי סיני, ובין השאר ברפיח המצרית. בכל הדיווחים מציינים כי במבצע נהרגו כמאה טרוריסטים, ומייחסים את הנתון לגורמי ממשל מצרים (התקשורת המצרית והבינלאומית מנועה מלדווח בחופשיות מאזורי הקרבות בסיני).

"במצרים דווח כי כניסת כוחות הצבא המצרי ומטוסי חיל האוויר המצרי לשטחים המפורזים בצפון סיני תואמה מראש עם ישראל, כנהוג לפי הנספחים הבטחוניים של הסכם השלום", מציין ב"ישראל היום" דניאל סיריוטי. בשאר העיתונים נמנעים מלציין את הקשרים הבטחוניים בין ממשלת מצרים לממשלת ישראל, שבאים לידי ביטוי גם בלחימה נגד ארגוני הטרור בסיני.

פלסטינים מרצועת עזה במעבר הגבול ברפיח, בדרך למצרים. מאי 2016 (צילום: עבד רחים חטיב)

העיתון הנמכר במדינה

טור החג של סבר פלוצקר עוסק בכנס קרן המטבע העולמית שנערך בוושינגטון בשבוע שעבר. הפרשן הכלכלי הוותיק של "ידיעות אחרונות" דואג לציין בפני קוראיו כי הוטס לאירוע הבינלאומי במימון בנק הפועלים – הבנק שהשתמש בו כפרזנטור (מעל דפי "ידיעות אחרונות"), וגם משלם סכומים לא ידועים עבור רכישה רב-שנתית של כתבות במוסף "ממון".

בניגוד למה שניתן היה לצפות מעיתונאי כלכלי, פלוצקר מכתיר את מימון טיסתו בהגדרה העמומה והלגמרי-לא-כלכלית "אירוח". איזו תועלת מצא בנק הפועלים ב"אירוח" של פלוצקר בכנס העולמי? התשובה מגיעה בחטיבה החותמת את הטור, שמוקדשת לראיון עם יו"ר בנק הפועלים יאיר סרוסי – מושא עלייה לרגל קבוע של פלוצקר. עורך המוסף, ברגע של חתרנות או חוסר מודעות, נתן לראיון הפניה כדלקמן: "הבנקאות הישראלית מוסיפה לקבל מחמאות".

סבר פלוצקר (צילום מסך)

יו"ר בנק הפועלים מנצל את הבימה שניתנה לו כדי לחזור על המנטרה הקבועה שלו, שאותה הוא מביע בראיונות ובטורי אורח שהוא מפרסם בעיתונים מעת לעת: חייבים לשמור על יציבות הבנקים, שהם חומת מגן חיונית למניעת משברים פיננסיים.

המנטרה הזאת אינה סתם קביעה אידיאולוגית של איש מקצוע המסתכל על הענף מבעד לעדשות אובייקטיביות. הרקע להשמעתה הוא הנסיונות השונים להגביל את כוחם של הבנקים הגדולים בישראל ולשנות את אופי הפיקוח עליהם. "האם בשיחותיך בוושינגטון עלה הנושא של הפרדת חברות כרטיסי האשראי מהבנקים?", שואל פלוצקר את הספונסר שלו, וסרוסי משיב כי "אין אף בנק יציב במערב שנאסר עליו להחזיק בחברת כרטיסי אשראי", שכן "עובדה ידועה היא שככל שמקורות ההכנסה של הבנקים מגוונים יותר, כך הם עמידים יותר לזעזועים, מסתכנים פחות ויכולים לגבות עמלות נמוכות יותר".

ראיון עם יו"ר בנק הפועלים על אדמת אמריקה, שם מסובך הבנק הישראלי בחקירה מורכבת בחשד שעובדיו סייעו ללקוחותיהם להעלים מס בהיקפים עצומים, הוא הזדמנות מצוינת לדבר איתו גם על הנושא הלא נעים הזה. רק לפני מעט יותר משבוע דווח כי הסכום שהפריש הבנק עד כה בגין הפרשה צמח בכמה עשרות מיליוני דולרים ונאמד כעת בכ-550 מיליון שקל (סכום שעוד עלול לגדול). האין זה סכום שעשוי להשפיע במידת מה על היציבות הכה-חשובה של הבנק הגדול, שבלעדיה צפוי לנו כאוס כלכלי? ובכלל, מה בעצם קרה שם בפרשת העלמות המס? את פלוצקר זה לא מעניין היום.

עושים לביתם

בהמשך המוסף הכלכלי מתפרסם ראיון גדול שערכו תלם יהב ונווית זומר עם אבי ניסנקורן, יו"ר ההסתדרות, עוד לקוח שרכש מ"ידיעות אחרונות" כתבות מערכתיות ומוסף מיוחד (כולל ראיון חנפני להטריד). הראיון הנוכחי, הלא-פרסומי, יכול היה באותה מידה להיות ראיון ממומן. עורך "ידיעות אחרונות" רון ירון, המוציא לפועל של תהליך המסחור וההזניה של העיתון החשוב, היה מכנה אותו "ראיון הישגי", והוא אכן כזה. ראיון שהוא הישג עבור המרואיין, שהצליח לרתום לצרכיו הפוליטיים את העיתון הנמכר במדינה.

כתבי "ידיעות אחרונות" מציגים לניסנקורן שורה של שאלות נוחות שמאפשרות לו לפרוש את מצעו והישגיו לקראת הבחירות לראשות הארגון שבראשו הוא עומד. שאלה אחת יוצאת דופן צצה כשהשיחה מגיעה להתערבות הגסה של ניסנקורן בתהליכי ההקמה של תאגיד השידור הציבורי (המתוארת בלשון מכובסת כתמיכה ב"צעד של נתניהו לדחיית הקמתו בשנה וחצי"). "נתניהו השתמש בך?", שואלים המראיינים. "אני לא נכנס לשיקולים שלו, אני נכנס לשלי", מתחמק ניסנקורן.

במקום ללחוץ, יהב וזומר עוברים לשאלה הבאה: "הובלת את החוק לאנשים עם מוגבלויות, שקובע חובת העסקה שלהם, בין היתר כי זה קרוב ללבך". ניסנקורן לא מפספס את ההזדמנות ומספר להם שזה אכן כך. הרי יש לו ילד אוטיסט. מסע הבחירות יוצא לדרך.

יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן (צילום: תומר נויברג)

עוד גוף גדול (במושגים ישראליים) שרכש מ"ידיעות אחרונות" סיקור חיובי הוא התעשייה האווירית, שכמו בנק הפועלים וההסתדרות מעולם לא מסרה כמה בדיוק השקיעה בקניית דעתם של כתבי העיתון. היום מעניקה המערכת לחברה עוד ממתק: ידיעת השער האחורי, המוקדשת ל"סדרת סרטונים שבעזרתם תוכלו לבנות דגמי אוריגמי של טיל, לוויין ריגול או מטוס". מתוצרת התעשייה האווירית כמובן.

העיתונאי החתום על הידיעה הוא אודי עציון, כתב התעשיות הבטחוניות (ועורך מדור הרכב), שבסוף השנה שעברה היה חתום על כמה מהכתבות השיווקיות שהתעשייה האווירית שילמה עבור פרסומן. ידיעת האוריגמי של עציון היא ידיעה מסוג מיוחד: היא אינה כוללת הסברים בנוגע לדגמי הנייר, ולמעשה קוראת לקוראים להניח מידם את אוגדן דפי הנייר שלהם וללכת לצפות בסרטון באמצעות האפליקציה של "ידיעות אחרונות".

שאר המלל הוא עיסת יח"צ למוצרי החברה: טיל החץ, ש"יכול להגן על מדינת ישראל מטילים בליסטיים", לוויין אופק, ש"מאפשר מעקב מודיעיני רצוף גם בלילה ובכל מזג אוויר", ומטוס G280, שעמו ניתן להגיע "ישירות מלונדון לניו-יורק"(!).

מוסף הטיולים "מסלול" מתפרסם היום בגרסה עבה ו"בשיתוף רשות הטבע והגנים", במסגרת חוזה המיליונים שנחתם בין הצדדים לפני שנים אחדות (הכולל גם מדור שבועי ופרסומים באתר ynet). בתמורה לתשלום השעו עורכי המוסף את השיפוט המקצועי שלהם והקצו קרוב לחצי מהמוסף להמלצות על טיולים באתריו של הגורם המממן.

הסבה מקצועית

מוסף החג של "דה-מרקר" עוסק באנשים ש"שחו נגד הזרם – ושרדו כדי לספר". אחד המרואיינים בכתבתה של רוני וולף על בעלי מקצוע עירוניים שעברו לחקלאות הוא כתב הפלילים לשעבר נתיב נחמני ("מעריב", "וואלה"), שכיום עובד בענף גידולי השדה של קיבוץ נירים הסמוך לגבול עזה. נראה שהוא מרוצה מהשינוי. איך נראים חייו כעת? "אתה מקבל את הזריחה המטורפת ואת הקור של הבוקר, עולה על הטרקטור ויוצא לאחד השדות", הוא מספר. "את המשימה אתה מגלה בערב לפני".