בדו"ח האחרון שלו (שהתפרסם כאן תחת הכותרת "העין השמינית"), הזהיר הממונה על איומים אסטרטגיים ב"העין השביעית" מפני המהפכה הביקורתית בעיתון "מעריב": יותר ויותר משאבים מקדישים שם לביקורת התקשורת (במיוחד כשהיא מכוונת למתחרים הישירים), ובכך מייתר "מעריב" את תפקידה של "העין השביעית" במרחב הציבורי.
בטרם יישמו בהנהלת "העין השביעית" את המלצות הממונה ויפטרו את הח"מ, יש להעיר כי הדו"ח הלך סחור-סחור ופיספס את לב לבה של המהפכה, את הלוז הפנימי של הביקורתיות החדשה ב"מעריב". הכוונה, כמובן, לתת-מדור החדש של מדור הברנז'ה של אתר nrgמעריב: "התחתית".
"התחתית" – כנראה על שמו של בית-הקפה התל-אביבי האהוד, כך אומרים, על-ידי אוחזים במקלדת תל-אביבים – כשמו כן הוא, מגרד את תחתית החבית של ידועני התעשייה. גם זה אינו נכון. למעשה המדור עוסק במי שאינם ידוענים בשום צורה, פנים ואופן. כך, למשל, לאחרונה התבשרנו על "פרידה נוספת בערוץ 10: עמית זיסמן, המזכירה של ראודור בנזימן, נפרדת".
(צילום: אינגריד טיילר, רשיון cc)
הנה מקבץ ("מבזק") חדשות מהתחתית: מיכל אדלר ובעלה הצלם נפתלי אלבז עשו ברית לאיתמר. העורכת שלי ענתבי ובעלה עשו בריתה לליבי. קרן אוחיון הפילה את הנייד שלה למים. גלי כהן "לא צלחה את הפרק הראשון של חסמב"ה". מאיה זאנה היא העוזרת החדשה של ירון ליכטנשטיין (באייטם הזה נתקף המדור פיק ברכיים והוסיף הערת הבהרה: זאנה היא "הבת של אשת יחסי-הציבור עליזה זאנה"). יוני דותן טייל בקובה. סאלי וינר חזרה מלוס-אנג'לס. והצימוק: יוסי אליאס, עורך "היפה והחנון", קנה תוכי חדש (למרבה האירוניה, חידוד הלשון שליווה את האייטם היה "השעמום אינו דופק בדלת").
"התחתית" אינו עוסק אך ורק בשמות המוכרים למעגל הסובב אותם בלבד (משפחה, חברים וספקי שירות), אלא גם באישים ששמם מופיע מדי פעם במדורים שאינם "התחתית" ("אמש בזאפה: מסיבת הפתעה ללימור לבנת. בין המפתיעים: ארי שביט", "גל אוחובסקי ואיתן פוקס הבינו שטובים השניים וחזרו זה לזה אחרי הפסקה של שלושה חודשים"). אבל תמהילו של מדור הרכילות הזה, המשמש שובל למדור ("ערוץ") שמטרתו רכילות ("ברנז'ה"), נוטה באופן מובהק, בשל מצוקת חומרים או אידיאולוגיה עיתונאית, להיות ביתם של האנונימיים עבור הציבור הרחב. ודוק: "התחתית" הוא בית-קפה הסמוך למערכת "מעריב". גם בשם לא הלכו רחוק מדי.
אי-אפשר להאשים את "התחתית" שהמציא את תופעת המיקרו-סלב, מי שהוא "אדם ידוע מאוד, לא למיליונים אבל לקבוצה קטנה של אנשים" ("וירד"), או "מי שצבר פופולריות באופן ויראלי דרך האינטרנט ולא באמצעות המדיה המסורתית" ("המילון האורבני", שמבהיר: "אין הכוונה לסלב סוג ב'"). אבל הוא בהחלט דוגמה להקצנה של התופעה (וב"הקצנה" הכוונה להליכה נועזת על הקצה ממש).
אפשר להיאנח ולומר: כנראה שאין ברירה. בעת שבה לצד המוספים המגזיניים אפילו מוספי הכלכלה היומיים מתחמשים כל אחד במדור רכילות עצמאי ("אריק שור, מנכ"ל תנובה, נצפה בשורטס רץ ברחובות פריז הקרירים", מדווח היום מדור הרכילות של "ממון". "המנצחת בתחרות הטוויטר של התאחדות התעשיינים (סניף צפון) היא בת שבע בן-חורין מנצרת-עילית", מדווח מדור הרכילות של מוסף "עסקים"), נראה שכל בית צריך מרפסת ועליה שכנה חטטנית. הווה אומר, "התחתית" אינו תוצר של חטטנות משעממת גרידא; לפחות לא רק חטטנות משעממת. זהו תסמין-תגובה של ענף שלם הנתון במשבר זהות ובתנופת שקיעה.
למדור רכילות, אחרי הכל, אמורים להיות יתרונות המתאימים לעיתונות בתקופת חירום עצמית: הוא יכול להיות מדור המסוגל לייצר את עצמו (על-ידי פנייה של מושאי המדור, או היחצנים שלהם, או הסוכנים שלהם, המנדבים את המידע המופיע בו על אודותיהם, ועל-ידי סתם אנשים משועממים); כזה שניתן לפרסם בהשקעה מקצועית מינימלית, אם בכלל ("ייתכן כי מידע ו/או תכנים המובאים באתר אינם מלאים, נכונים, חוקיים או מדויקים והאתר אינו מתחייב ו/או מצהיר על נכונות ו/או אמיתות המידע ו/או התכנים המופיעים בו", נכתב באתר הרכילות "גיא פינס" כשזה עלה לאוויר). כשאין חמצן, צריכים לפעמים לסתום את האף.
אבל האם התמורה שווה את (חוסר) ההשקעה? האם כדאי להחזיק מדור שלם רק כדי למשוך את מכריה של אוחיון שנפל לה הפלאפון? אפשר רק לנחש. הניחוש שלי: לא. כשהכוחות הולכים ומידלדלים, עדיף לרכז מאמץ.
למיטב ידיעתי, העיתונאי החרוץ שעורך את מדור "התחתית" (הלא חתום) מחזיק גם בעוד כמה וכמה משרות כתיבה ועריכה בעיתוני "מעריב" ואתריו. מי יודע, אם במקום לחטט אצל המזכירה של המנכ"ל הוא היה מחטט אצל המנכ"ל, nrg היה יכול אולי להתהדר בכותרת ראשית חדשה במקום במדור שולי חדש. ייתכן, כמובן, תסריט שלפיו באותו חיטוט עצמו ניתן היה למצוא גם את המזכירה וגם את המנכ"ל, אבל תסמכו על העיתונות הישראלית שאייטם כזה לא היה מתפרסם. אחרי הכל, לא יודעים באמת לעשות כאן מדור רכילות כמו שצריך.