בית "הארץ" (צילום: "העין השביעית")

ריק

סקירת העיתונות לבוקר זה חסרה את עיתון "הארץ" ומוספו הכלכלי "דה-מרקר". באסיפת עובדים שהתקיימה אתמול אחר הצהריים החליטו עיתונאי "הארץ" ו"דה-מרקר" לפתוח בשביתה של כמה שעות במחאה על כוונת ההנהלה להוציא אל הפועל תוכנית פיטורים נרחבת. אתרי האינטרנט של הקבוצה לא עודכנו אתמול מ-16:00 ועד חצות (הכותרת "שביתה", שמובילה זה כמה שבועות את גולשי אתר "הארץ" מראש דף הבית למדור פרסום סמוי המקדם סדרת טלוויזיה בשם זה, נטענה משמעות נוספת). בלילה לא הודפס העיתון היומי, הבוקר לא הופץ ולא נחת על מפתני דלתותיהם של המנויים.

חסרונו של העיתון מורגש. בוודאי אצל מי שרגיל לפתוח את היום עם קריאה השוואתית של כל עיתוני הבוקר, מן הסתם גם בקרב מנויים מן המניין. יותר מכך, אפשר להניח שחסרונו של העיתון מורגש אצל ישראלים שאינם מנויים על העיתון היומי, אבל רואים את עצמם חלק מקהל היעד של "הארץ" או "דה-מרקר". אפשר להניח כך, משום שאחד המאפיינים של "הארץ" ו"דה-מרקר" הוא קיומה של קהילת קוראים נאמנה למדי, שרואה בעיתון או במוספו הכלכלי (או בשניהם) את כלי התקשורת שלה. זהו יתרונו הגדול של "הארץ" על פני "מעריב", ומקור לתקווה יחסית לאלה החפצים בטובתו.

אליטה, אליטה ישנה, אחוסלים או סתם סנובים שלא רוצים שכלי התקשורת שהם קוראים יתייחס אליהם כאל אינפנטילים. קראו להם איך שתקראו. העובדה היא שמקומם של "הארץ" ו"דה-מרקר" במפת התקשורת הישראלית, הן מבחינת התוכן ובמקרה של "הארץ" גם מבחינת סגנון הגשתו, ייחודיים וחסרי תחליף.

"מעריב" חיסל בדור האחרון את נאמנות קוראיו בשיטתיות. אם ייעלמו עיתון זה ואתרו מעל פני מפת התקשורת הישראלית, יאבדו 2,000 משפחות מקור פרנסה, אבל קוראיו ימצאו מקורות מידע אחרים, דומים. הטעימה הקטנה שסיפקו ביממה האחרונה עיתונאי "הארץ" ו"דה-מרקר" מעולם ללא "הארץ" ו"דה-מרקר" מותירה בקרב הקוראים הוותיקים ריק.

גם בלי לומר זאת מפורשות

הכותרות הראשיות בשני היומונים הנפוצים בישראל עוסקות במתיחות שבין ראש הממשלה לשר הביטחון, זאת על רקע אפשרות של הקדמת הבחירות.

בעיתון "ישראל היום" מאחרים ביממה בלבד אחר כל יתר העיתונים ומבליטים הבוקר את הביקורת שמטיח בנימין נתניהו באהוד ברק. "נתניהו למקורביו: 'ברק חתר תחתי בארה"ב'", נכתב בכותרת הראשית של העיתון. הכתב מתי טוכפלד מספק שני ציטוטים חדשים שאמר נתניהו בשיחות "סגורות": "ברק חתר נגדי בארה"ב" ו"אין לי עוד אמון בשר הביטחון".

לפי טוכפלד, נתניהו זועם על ברק משום שבפגישות שקיים עם בכירי הממשל האמריקאי "הציג את עצמו כגורם מתון ואחראי ואילו את ראש הממשלה הציג כגורם קיצוני ובלתי ריאלי, אף אם לא אמר זאת מפורשות באותן פגישות". אנשים המכונים "מקורבי ברק" מכחישים זאת.

בטור פרשנות נלווה מדגיש טוכפלד כי חילופי ההאשמות בין נתניהו לברק אינם הצגה לצורך בחירות, כפי שטענה אתמול זהבה גלאון. "הכעס אמיתי ולא מבוים", נכתב בכותרת הטור, ובגוף הטקסט מוסבר: "שר הביטחון לא אהוד כמו פרס. השפעתו הפוליטית זניחה עד לא קיימת. לנתניהו אין שום סיבה פוליטית לביים מריבה עם ברק. זה אולי טוב לברק. לא לראש הממשלה".

לאור המקום הבולט שמקבלת הבוקר ב"ישראל היום" ביקורתו של נתניהו על ברק, ביקורת שרק אתמול נדחקה לכותרת קטנה לטובת הצהרה אחרת של ראש הממשלה, מותר לשער כי הצנעת הביקורת של נתניהו בגליון יום אתמול של "ישראל היום" נבעה לאו דווקא מרצון לטשטש את העימות בין ראש הממשלה לשר הביטחון, כפי שנכתב במדור זה, אלא מתוך חוסר החלטיות או העדר תיאום זמני בין לשכת ראש הממשלה למערכת העיתון (אולי נגמר הנייר במכשיר הפקס).

הדיווחים בעיתוני אתמול התבססו על פרסום במהדורת החדשות המרכזית של ערוץ 2 כמה שעות קודם לכן, ולא על הודעה מבוקרת שנמסרה מלשכת ראש הממשלה לכלי התקשורת. הדיווח הבוקר מתבסס על אדנים מוצקים יותר. "אנשי נתניהו הודיעו אתמול באופן רשמי כי ברק פעל מאחורי גבו של ראש הממשלה כשנפגש לפני כשבועיים עם מושל שיקגו, רם עמנואל, המקורב לנשיא אובמה", מדווחת מזל מועלם ב"מעריב". כעת, כשברור שפומביות הביקורת אינה עומדת בניגוד לרצונה של לשכת ראש הממשלה, יכולה המתקפה של "ישראל היום" על ברק לקבל כותרת שמנה בראש עמוד השער ולהיות משקל נגדי למתקפה של "ידיעות אחרונות" וברק על נתניהו.

"רה"מ גרם נזק לישראל כשתמך ברומני", נכתב בכותרת הראשית של "ידיעות אחרונות", הנתונה בין מרכאות ושני תצלומים – האחד של נתניהו, האחר של ברק. יובל קרני מספק בכפולה השנייה של העיתון את הציטוט המלא, שיצא לדבריו מפי "מקורביו של ברק". אם למישהו היה חשש ששר הביטחון ייוותר בלא עיתון שיעניק לו בית חם, הוא יכול להירגע. כל עוד ברק תוקף את נתניהו, "ידיעות אחרונות" ישמח לתת לו רוח גבית. יחד עם זאת, ברק אינו המועמד המועדף על "ידיעות אחרונות". הוא אינו יאיר לפיד, ציפי לבני, חיים רמון, אריה דרעי או אהוד אולמרט, שזוכים בעיתון זה, כל אחד על-פי דרכו, ליחס מועדף.

בכפולה הפותחת של "מעריב" מדווחת מזל מועלם על כוונתה של ציפי לבני לשוב לפוליטיקה ומנבאת לה את ריסוק מפלגת קדימה ופגיעה במפלגת העבודה. בדיווחה של מועלם מתואר חיים רמון כ"רוח החיה" מאחורי מפלגת המרכז החדשה, שעתידה לכלול גם את יאיר לפיד. לפי ידיעה קצרה ב"ישראל היום" [מתי טוכפלד], בחדשות ערוץ 10 פורסם אתמול כי ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט שוקל לעמוד בראשות המפלגה החדשה, שתכלול את ציפי לבני, יאיר לפיד וחיים רמון. ב"ידיעות אחרונות" לא מדווח הבוקר על המהלכים מאחורי הקלעים להקמת מפלגת מרכז חדשה עם שלל הפוליטיקאים החביבים על העיתון (אולי נגמר הנייר במכשיר הפקס).

"בעלי הבית האמיתיים במחנה המרכז-שמאל הם עורכי-דין צמרת, אנשי עסקים, עיתונאים בכירים ופוליטיקאים בדימוס", כותב טוכפלד ב"ישראל היום". "ברגע שאולמרט זוהה כיחיד שעשוי לסכן את שלטון נתניהו, הפך בעיניהם מיד לבן-טיפוחים. מכבש הלחצים, כמו גם זה המופעל על יאיר לפיד, ציפי לבני וחיים רמון, שיסתופפו כולם תחת מטרייה אחת, הוא אדיר. אולמרט רואה עצמו כמנהיג. הם רואים בו עוד פיון".

הפרשנות הפוליטית של יוסי ורטר ב"הארץ" חסרה.

החלום הישראלי

במדור הדעות של "ידיעות אחרונות" מתפרסם הבוקר מאמר מאת טלי בן-עובדיה על שי אגסי, שהודח השבוע מניהול חברת בטר-פלייס. טון המאמר ממשיך את הסיקור האוהד מאוד כלפי אגסי, שאיפיין אתמול את "ידיעות אחרונות" ומוספו הכלכלי "ממון".

בן-עובדיה, המעידה על עצמה כמכרה של אגסי זה שנים, קובלת על "חוסר הפרגון, שנאת המצליחנים והציפייה הדרוכה לנפילה של מי שנתפס בעינינו כמצליח". לדבריה, "אי-אפשר לקחת ממנו את הקבלות שכבר הנפיק. כן, הוא עשה מה שרוב הישראלים רק חולמים עליו: אקזיט מטורף של 400 מיליון דולר וטיפס לצמרת ההנהלה של חברת התוכנה הענקית סאפ. על הדרך הוא גם היה אחד ממאה המשפיעים של המגזין 'טיים'". כמובן, אף מלה על חוסר היכולת של החברה שבראשה כיהן בשנים האחרונות לעמוד בהבטחותיה.

ב"כלכליסט" מזכיר שניר הנדלר את הפערים בין ההבטחות של אגסי למשקיעים לתוצאות בפועל. בשנת 2007 חזה מאות אלפי מכוניות כבר ב-2009. כיום, ב-2012, בכל העולם יש רק כ-700 כלי רכב של החברה. בשנת 2011 העריכה החברה כי תסיים את השנה עם הכנסות של 2 מיליון יורו מפעילותה בישראל. בפועל החברה לא רשמה הכנסות. עוד העריכה החברה כי את שנת 2012 תסיים עם הכנסות של 15 מיליון יורו מפעילותה בישראל. את המחצית הראשונה של השנה סיימה החברה העולמית עם הכנסות של 2.7 מיליון יורו בלבד.

בן-עובדיה מצרפת את אגסי לקבוצה המונה את יאיר לפיד ונוחי דנקנר. "תראו כמה שמחה יש לאידו של נוחי דנקנר", היא כותבת, "שעד לפני רגע היה כאן יפה הבלורית והתואר נוחי מלך ישראל".

ב"ידיעות אחרונות" אגסי הוא עדיין משה רבנו, ישראלי פטריוט שהקים את החברה לא כדי להתעשר, אלא כדי לשחרר את ישראל מהתלות בנפט. דנקנר, לעומת זאת, שומר על התואר "הישראלי היפה" על אף שהשקיע מאות מיליוני שקלים מכספי חברות ציבוריות לרכישת כלי תקשורת שישרת את מטרותיו האישיות.

במוסף "ממון" מדווח הבוקר בקצרה כי תאגיד אי.די.בי ימנע מכלל-ביטוח לחלק דיבידנד בשנה הבאה. גם במוסף "עסקים" של "מעריב" מופיע דיווח קצר בעניין. הדיווח על כך ב"דה-מרקר" חסר.

בשולי החדשות

נשיא המדינה שמעון פרס מרגיע את המאבטחים לאחר שנפל עליו סידור פרחים (צילום: ליאור מזרחי)

הנשיא שמעון פרס מארח ליצנים בסוכתו (צילום: מרים אלסטר)

הנשיא פרס מתופף עם ילדי מרכז שלווה (צילום: מרים אלסטר)

א. בשערים האחוריים של "ידיעות אחרונות" ו"מעריב" ובעמ' 13 של "ישראל היום" מדווח על סידור פרחים שנפל אתמול על נשיא מדינת ישראל שמעון פרס. ב"ידיעות אחרונות" ו"מעריב" מציינים כי למרבה המזל, פרס לא נפגע כלל. ב"ישראל היום" מוגדרת יציאתו של נשיא המדינה מהאירוע בלא פגע "נס".

ב. המלה "מסתורי" משובצת בכותרת דיווח מאת סמדר פרי ב"ידיעות אחרונות" על פיצוץ שאירע אתמול בלבנון, כשתוצאה ממנו נהרגו כמה "לוחמי חיזבאללה" ("פעילי חיזבאללה" הם מכונים ב"מעריב" וב"ישראל היום"). כדי להדגיש את מה שלא ניתן לומר במפורש, משובצת לצד הידיעה של פרי תיבת פרשנות קטנה מאת רונן ברגמן, המתאר אף הוא את הפיצוץ כ"מסתורי" ומספק ציטוט מ"מקור בטחוני בכיר", שתיאר זאת כ"תקיעת חרב בלבו של הארגון".

ג. "'לטס טוק דוגרי' זה אני", אומר מוטי גלעדי, הבדרן הוותיק וחברו של בנימין נתניהו, בראיון ליואב בירנברג שמתפרסם במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות". לדברי גלעדי, לאחרונה הוא "מעורב גם בנאומים" שנושא ראש הממשלה, ומלבד שורת המחץ על הדוגרי, הוא אחראי גם לרעיונות אחרים שמשתלבים בנאומי נתניהו. לאיור הפצצה שנשא ראש הממשלה בנאומו האחרון גלעדי אינו מתייחס.

בשולי החברה

א. תלם יהב מדווח ב"ידיעות אחרונות" על נוהל חדש של משרד הפנים שנושא את הכותרת "נוהל הטיפול במסתננים המעורבים בהליך פלילי". לפי הנוהל, גם אם אדם המוגדר כמסתנן נחשד במעורבות בעבירה פלילית, בלי שהורשע או אף הוגש נגדו כתב אישום, ניתן לשלוח אותו למעצר לתקופה בלתי מוגבלת, כפוף לתנאים מסוימים. שוב, די בחשד שלא הוכח בבית-משפט כדי לשלוח אדם למעצר לתקופה בלתי מוגבלת. על הנוהל דווח בבלוג "לסה פסה" בתחילת השבוע שעבר.

ב"מקור ראשון" מדווח חור אוריאל נזרי כי פליטים סודאנים וארגוני זכויות אדם עתרו אתמול לבית-המשפט המחוזי בירושלים בדרישה לאסור על שר הפנים אלי ישי לכלוא את הסודאנים שנכנסו לישראל, בתואנה שמדובר במבקשי מקלט.

ב. "בעוד כשבועיים היא [נשיאת בית-הדין הארצי לעבודה, השופטת נילי ארד] תקיים דיון בעניין התאגדותם של עובדי חברת פלאפון", מזכיר שי ניב במדור הדעות של "גלובס". "הדיון הזה והפסיקה שאולי תגיע בסופו נוגעים לכלל העובדים במשק. ארד תידרש להכריע בעניין עקרוני: האם רשאי מעסיק להביע עמדה נגד התאגדות עובדיו, ואם כן – מה הם הכללים והמגבלות שחלים עליו". ניב קורא לארד לאסור על מעסיקים להביע עמדה בנושא. "אם חופש ההתאגדות הוא זכות מקודשת", הוא כותב, "אזי אין שום מקום לעוד פסיקה שתקבע כללים של 'עשה ואל תעשה'. יש לאסור על המעסיקים באופן ברור ונחרץ הבעת עמדה נגד מהלך של התאגדות".

כמה עמודים קודם לכן מביא ניב את סיפורו של אחד מעובדי פלאפון, המזוהה בשם פרטי בלבד – ואדים. לפי ניב, ואדים הצטרף לחברה לפני חודשים אחדים בלבד, אך לאחרונה הוא שולח הודעות דואר ומסרונים לכלל עובדי החברה עם מסרים הדומים לאלה שמשמיעה ההנהלה. לפי ניב, בעקבות אחד המיילים ששלח לעובדים ובו התנגד להתאגדות, קיבל תגובה ממנכ"ל החברה, גיל שרון, שכתב לו "כל הכבוד".

ג. במוסף "ממון" מדווח עופר פטרסבורג כי "ענף הבנייה יקבל תוספת של 8,000 עובדים פלסטינים". לא מדווח מנין יגיעו ומי העניקם לענף, אך יש ציטוט מפי נסים בובליל, נשיא התאחדות בוני-הארץ, שמתלונן כי עדיין חסרים עובדי בנייה בישראל. במדור החוץ של "כלכליסט" מדווחת מיכל פופובסקי כי ממשלת ספרד שוקלת להגביל את חופש ההפגנה במדינה, בעקבות גל המחאות נגד מדיניות הצנע והקיצוצים. לפי הדיווח, כריסטינה סיפוונטס, נציגת הממשל, הצהירה כי זכויות ההתאספות וההפגנה "מתירניות ורחבות מיד". לדבריה, "לא ייתכן שיתקיימו במרכז מדריד עשר הפגנות בו-זמנית [...] בעלי העסקים מיואשים ובצדק". במוסף "עסקים" של "מעריב" מדווח יוסי גרינשטיין על ממצאי סקר חדש של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, וזאת תחת הכותרת "פערים גדולים בין עשירים לעניים".

ענייני תקשורת

ידיעה קצרצרה במדור הכלכלה המצומצם של "ישראל היום" מוקדשת לשביתת עיתונאי "הארץ". חזי שטרנליכט אינו מציין בידיעה כי עיתונאי "מעריב" הפגינו אתמול מול ביתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו.

ההפגנה מול בית נתניהו מחוללת דיווח חריג ב"ידיעות אחרונות", שבדרך כלל מתעלם מהנעשה בכלי תקשורת מתחרים. "עובדי 'מעריב' הפגינו מול בית רה"מ", נכתב בכותרת הגג לידיעה קצרה מאת נעם ברקן, המתפרסמת על פני מרבית עמ' 14 וכוללת דיווח על הפגנת עיתונאי "מעריב" לצד שתי פסקאות על השבתת עיתון "הארץ".

"מעריב" מעניק את הבמה הנרחבת ביותר לסיקור מחאותיהם של עיתונאי ישראל. כל כפולת העמודים החמישית וחלק מרכזי בשער העיתון מוקדשים לסיקור המצב ב"הארץ" וב"מעריב". יובל גורן מדווח בהרחבה על השבתת "הארץ" ו"כתבי 'מעריב'" מדווחים על הפגנת עובדי העיתון מול בית ראש הממשלה. בשער "מעריב" מוזכר כי "גם בעיתון 'ידיעות אחרונות' הודיעו על קיצוץ בשכר של רבים מהעובדים".

עוד בכפולת העמודים – תיבה מאת "עובדי 'מעריב'" המכריזה על החלטה לחזור ולהזכיר את שמות שרי הממשלה בעמודי החדשות (הם הוזכרו כבר אתמול), וטור מאת שי גולדן, סגן עורך העיתון, שנושא ברכה לנוחי דנקנר ועמוס שוקן, מביע סולידריות עם עובדי "הארץ" ומושיט לעברם יד לשלום (השם המפורש "דה-מרקר" אינו מוזכר).

בכל העיתונים מדווח כי בית-המשפט העליון יקיים דיון נוסף בהרכב מורחב של תשעה שופטים בפרשת סרן ר' ואילנה דיין.