בתחילת החודש הפיצו כמה כלי תקשורת ערבים, ובהם רשת "אל-ערבייה" הפועלת במימון סעודי, סרטון יוטיוב המתעד קריאות בגנות המשטר האיראני ובגנות המעורבות הצבאית האיראנית בסוריה שנשמעו, לכאורה, במהלך תהלוכות "יום ירושלים העולמי" שצוין באיראן ב-1 ביולי.

בסרטון נשמעים מאות אזרחים זועמים כשהם קוראים "הניחו לסוריה, תחשבו עלינו". סרטון זה, שהפך ויראלי ברשת, מצא את דרכו גם לתקשורת הישראלית. ב-3 ביולי הביא האתר "כלכליסט" את קריאות המפגינים בעיר אספהאן כעדות לביקורת הציבורית הגוברת כנגד המשטר האיראני ומעורבות איראן בסוריה.

אלא שבחינה מדוקדקת של הסרטון מעלה, כי מדובר ככל הנראה במניפולציה וכי קריאות המפגינים הוקלטו למעשה במהלך הפגנת של אזרחים שהתקיימה באוקטובר 2012 בטהראן במחאה על החרפת המשבר הכלכלי.

אין זו הפעם הראשונה שבה מתמסרת התקשורת הישראלית בקלות רבה מדי לדיווחים מוטים ולמניפולציות מצד התקשורת הערבית, במיוחד זו הפועלת במימון סעודי. הדיון הציבורי בישראל בהקשר האיראני סובל מראיה פשטנית לא רק בשל העיסוק האובססיבי לעתים באיום האיראני, אלא גם בשל הסיקור הבעייתי באמצעי התקשורת.

סיקור הנושא האיראני נמסר בחלק מהמקרים בידי כתבים ופרשנים לענייני ערבים הניזונים בעיקר מהתקשורת הערבית, ובמקרים אחרים בידי כתבי החוץ הניזונים בעיקר מהתקשורת המערבית. מספר הכתבים והפרשנים דוברי הפרסית שואף לאפס, והתוצאה במקרים רבים היא סיקור מוטה ולעתים מסולף לחלוטין.

על רקע החרפת הסכסוך בין איראן לשכנותיה הערביות, ובראשן ערב-הסעודית, מתאפיינים הדיווחים המתפרסמים באמצעי תקשורת בעולם הערבי בנוגע לאיראן במגמתיות גוברת. התקשורת הערבית מנסה, מחד גיסא, להעצים את האיום הנשקף למדינות האזור מצד איראן החותרת להגביר את השפעתה האזורית. מאידך גיסא, מתרבים הדיווחים באמצעי תקשורת ערבים על ביקורת פנימית גוברת באיראן כלפי המשטר ומדיניותו.

אף כי לעתים יש בסיס מסוים לחלק מהדיווחים, הרי שבמקרים רבים כל קשר בינם לבין המציאות הוא מקרי בהחלט. חלק מאמצעי התקשורת בישראל נוטים, למרבה הצער, לצטט דיווחים אלה ללא כל הסתייגות, גם כאשר ברור לחלוטין כי כל כוונתם היא לשרת את מאמצי ההסברה של מדינות ערב, המממנות את כלי התקשורת המדווחים.

בסוף חודש אפריל דיווחו כמה אמצעי תקשורת בישראל כי נשיא איראן, חסן רוחאני, הורה להסיר את הכיתוב "מוות לישראל" מהטילים הבליסטיים של ארצו. בדיווחים, שנסמכו לכאורה על ידיעה שהתפרסמה בסוכנות הידיעות האיראנית "מהר", נכתב כי הנשיא שיגר מכתב למנהיג העליון עלי ח'אמנהאי, וביקש להסיר כיתוב זה על מנת שלא לסכן את מאמציו המדיניים.

בדיקה קצרה העלתה כי ידיעה כזו כלל לא הופיעה בסוכנות הידיעות "מהר" או בכל אמצעי תקשורת איראני אחר, וכי מקור הדיווח במקורות ערביים, שציטטו כביכול את התקשורת האיראנית, ככל הנראה בניסיון ליצור רושם של מחלוקת פנימית בין ראשי המשטר באיראן בסוגיה זו.

בסמוך לדיווח זה פרסם העיתון "ג'רוזלם פוסט" דיווח שלפיו איראן מתכוונת לשלב לוחמים של חמאס במערכה המתוכננת לכיבושה מחדש של העיר מוסול שבעיראק מידי דאע"ש. הדיווח התבסס על כתבה שהתפרסמה בעיתון "אל-שרק אל-אווסט" היוצא לאור בלונדון במימון בית המלוכה הסעודי. אמינותה של הכתבה מוטלת בספק רב, בין היתר בשל המתיחות בין חמאס לאיראן, הבעייתיות המבצעית הכרוכה בשילוב לוחמי חמאס במערכה בעיראק והיחסים המורכבים בין המיליציות השיעיות הנתמכות על-ידי איראן לבין הממשל המרכזי בבגדאד.

אין משמעות הדבר כי לא ניתן להתבסס כלל על דיווחים על איראן שמתפרסמים בתקשורת הערבית. זאת ועוד, גם דיווחי התקשורת האיראנית, שרובה נשלטת במידה כלשהי על-ידי המשטר האיראני, מחייבים התייחסות ביקורתית. עם זאת, ראוי כי אמצעי התקשורת הישראלים יאמצו גישה זהירה יותר ולא יזדרזו להתבסס על מקורות ערבים המשמשים באופן תדיר ככלי שרת בידי משטרים ערבים במערכה ההסברתית שהם מנהלים נגד איראן.

סיקור ההתפתחויות באיראן אך ורק על סמך מקורות ערבים כמוהו כסיקור ההתפתחויות בישראל על סמך "אל-ג'זירה", למשל. התמונה המתקבלת בדרך כלל במקרים כאלה היא מסולפת ושקרית, ויש בה כדי לעוות את המציאות המורכבת הן ביחס לעוצמתה של איראן והן ביחס לחולשותיה.

ד"ר רז צימט הוא עמית מחקר בפורום לחשיבה אזורית