"מה שבא בקלות, הולך בקלות", לימדו אותי בקטנותי אנשים שלא קראו "דה-מרקר". מאז השתנו הרבה דברים. האתוס הלאומי של הגשמה התחלף בזה של הגשמה עצמית, המיליונרים החליפו את הגנרלים כגיבורים הלאומיים, ואמא שלי התחילה לקרוא "דה-מרקר". אבל לפחות דבר אחד לא השתנה, כך נראה: מה שבא בקלות עדיין הולך בקלות, וכסף קל הוא אשליה; אמנם כזו שעיתונות הכלכלה העממית נשענת עליה, אבל בכל זאת: אשליה.

בחודשים האחרונים היתה גיאורגיה (גרוזיה) שחקן פעיל במשחק האשליות של העיתונות הכלכלית. הכלכלונים ששו לדווח עליה כעל "הזדמנות פז" ו"יעד אטרקטיבי נוסף" להשקעה (אלה לוי-וינריב, 21.5.08, "גלובס"); מדינה שבה "הצמיחה המהירה מושכת משקיעים, והישראלים לא מחמיצים את ההזדמנות" (אורה קורן, 19.5.08, "דה-מרקר"), והיא בעלת "פוטנציאל עסקי רב" (רועי ברגמן, 2.6.08, "גלובס"). אמנם בדרך-כלל הידיעות על פעילות עסקית ישראלית בגיאורגיה היו נקיות מעידוד בלתי מבוקר ולא אחראי, אלא שלמרבה הצער הן גם היו נקיות גם ממידע אחראי ומאוזן. למעשה רובן היו פשוט ידיעות "גזור והדבק", שמקורן בהודעות לעיתונות (אפשר להיווכח בכך בקלות אם משווים בין ידיעות באותו הנושא שהתפרסמו בכמה כלכלונים).

לא שלא היו סיבות לזהירות. גיאורגיה החליפה את השם ואת הנשיא, אבל נשארה עם התשתית המינהלית הבעייתית וצעדה למציאות של הפרטה פראית. "איך נהפכה גיאורגיה בתוך שלוש שנים ממדינת עולם שלישי, ללא תשתיות בסיסיות של מים, חשמל וגז, ליעד אטרקטיבי בעבור משקיעים זרים? מה ממגנט אל המדינה הזאת את המשקיעים הישראלים, שנוהרים אליה בהמוניהם?", שאלה רז סמולסקי מ"דה-מרקר" בשנה שעברה (22.10.07). את התשובה, "הפרטה אגרסיבית", סיפק לה ראש עיריית טביליסי.

בידיעה ב"דה-מרקר" מהשנה, על חברת נדל"ן ישראלית שההשקעה שלה בגיאורגיה ירדה לטמיון, הועלתה ההשערה כי הגורם לכך היה שחיתות בעיריית טביליסי (14.2.08). גם המתיחות הצבאית היתה ידועה: "כלכלת גיאורגיה צמחה במהירות בשנים האחרונות", כתב אבי טמקין ב"גלובס". "צמיחה זאת התרחשה למרות סכסוכי גבול וסכסוך עם חבל אבחזיה" (19.5.08).

נוף גיאורגי בהרי הקווקז (צילום: דורון הורוביץ)

אבל כל זה לא הדליק נורות אזהרה בעיתוני הכלכלה. אחרי סוף שבוע עקוב מדם (הרוסים מאשימים את הגיאורגים ב"טיהור אתני", האוסטים טוענים שכאלפיים מאנשיהם נהרגו, הגיאורגים טוענים שהרוסים הפכו ערים שלמות לעיי חורבות בהפצצות מהאוויר), מופיעה גיאורגיה היום על שערי "דה-מרקר", "גלובס" ו"כלכליסט", ולא כהשקעה לוהטת. ב"דה-מרקר" מצטטים את ברוך נריה, לשעבר שגריר ישראל בגיאורגיה וכיום סוחר נשק הפועל באזור: "הרוסים לא יאפשרו [...] לה לפתח כלכלה פורחת". חבל שלא שאלו אותו לפני שנה ושנתיים.

"בשנה האחרונה עלתה גיאורגיה על מפת ההשקעות הישראלית", כתבו מיכל מרגלית ואריאל רוזנברג ב"גלובס" רק בחודש שעבר (20.7.08). "איך ישפיעו הקרבות בגיאורגיה על השקעות הישראליות באזור זה?", שאלה היום כותרת ידיעה, לא חתומה, באתר "גלובס". בידיעה, שהועלתה כנראה בחיפזון לאתר כשהיא עמוסה בשגיאות כתיב, מוערכות ההשקעות הישראליות באזור בכמיליארד דולר. חבל שהשאלה הזאת, הממקמת את גיאורגיה במשבצת בעייתית על מפת ההשקעות העולמית, לא עלתה בדיווחים השוטפים ב"גלובס" על גן העדן החדש להשקעות.

המהלך שבו הוחלף המשטר בגרוזיה כונה "מהפכת הוורדים": בנובמבר 2003 השתלטו תומכיו של מיכאיל סאקשווילי, ראש הממשלה הנוכחי, על בניין הפרלמנט שבו נאם הנשיא אדוארד שוורדנדזה, שהואשם בשחיתות ובזיוף תוצאות הבחירות. המפגינים היו חמושים בוורדים, וסאקשווילי הצעיר והנקי זכה בשלטון ללא אלימות. אלא שלוורדים יש גם קוצים, ולסיפורים עגולים יש גם פינות. העיתונות הכלכלית, כך נראה לפעמים, אינה יודעת לספר סיפורים כאלה. גם כשהם עשויים לחסוך כסף לקוראים שלה.