לעסקה שבמסגרתה נרכשה השליטה בערוץ 10 על-ידי חברת RGE ביוני האחרון קדם דיון מסועף במשרד הממונה על ההגבלים, שכן החברה הרוכשת מחזיקה בבעלותה עסקים אחרים בתחום התקשורת, ובראשם ערוץ הספורט וערוץ הילדים. בקשת חופש מידע של עמותת הצלחה הצליחה לחשוף חלק מאותם דיונים (שעליהם ניתן לקרוא כאן), אך במקביל נחשפה התנהלות ראויה לדיון בכל הקשור לשקיפות ולנהלי טיפול בבקשות חופש מידע, גם של של החברות המסחריות השונות הקשורות בהליך וגם של גופי הרגולציה.

כיוון שחלק נכבד מהמידע שהעבירה רשות ההגבלים העסקיים לעמותת הצלחה הושחר, ומשום שמלבד השיחות שהועברו קיימה הרשות שיחות עם גורמים נוספים שסירבו אף להעביר לעמותת הצלחה תמליל מושחר, הגישה הצלחה בקשת חופש מידע נוספת לקבלת עמדות החברות לעניין הבקשה הראשונה ונימוקי ההתנגדויות שלהן. בעקבות בקשה זו התקבלו מספר מסמכים נוספים, חלקם מושחרים בעצמם.

בחברת yes, כך מתברר, הסכימו להעביר לידי הצלחה חלק מתרשומת השיחה בין נציגי החברה לנציגי רשות ההגבלים, אולם בתנאים מסוימים, וזאת משום שהשיחה כללה "סודות מסחריים רגישים". עו"ד מיכל רוטשילד, היועצת המשפטית של חברת yes, הבהירה לרשות ההגבלים כי החברה מוכנה להעביר "לפנים משורת הדין" חלק מהמידע המבוקש, בכפוך להשחרות שביצעה.

בנוסף, כתבה עו"ד רוטשילד, "yes מתנגדת לכך שהמידע יועלה לאתר האינטרנט של היחידה הממשלתית לחופש המידע". משמעות הדבר היא שחברת yes ביקשה לצמצם את האפשרות שמידע שהעבירה מתוקף מענה לבקשת חופש מידע אכן יגיע לידיעת הציבור הרחב. לקביעה של החברה על התנגדותה להעלאת המידע לאתר האינטרנט של היחידה הממשלתית לחופש המידע צורף נימוק בן כמה שורות. באופן סמלי, בהעתק המכתב שהועבר לעמותת הצלחה במענה לבקשת חופש המידע הנוספת, הנימוק כולו הושחר.

בחברת קשת הודיעו, באמצעות עו"ד אמיר ונג, כי אינם מתנגדים להעברת החומרים בכפוף להשחרות שביצעו, וכיסו כמעט את כל הדיאלוג עם נציגי הרשות. גם בקשת הסבירו כי המידע הוא "סוד מסחרי", ואף הרחיבו וכתבו כי השיחה עם נציגי הרשות כוללת "מידע קונקרטי על תוכניות אסטרטגיות של קשת לעתיד; ניתוח של דרכי התמודדות אפשריים של קשת עם שינויים צפויים, מידע רגיש על אודות התנהלות קשת מול גורמים שונים בשוק, כגון בעלי זכויות, מפרסמים ו'טאלנטים'".

בנוסף ציין עו"ד ונג מטעם קשת כי "לא ברור כלל ועיקר מהו עניינה של עמותת הצלחה בפרטי שיחה שבה ביקשה הרשות להיעזר בקשת על מנת לברר פרטים בנוגע למיזוג שקשת אינה צד לו".

בחברת HOT הודיעו, באמצעות עו"ד יניר פלג מהלשכה המשפטית של החברה, כי הם מתנגדים להעברת המידע לידי הצלחה בין היתר משום שהוא כולל עניינים מסחריים, הבעות דעה והערכות העלולות "לפגוע ביחסי האמון והמסחר שבין HOT" לצדדים שלישיים. בנוסף צוין בתשובת HOT כי "אין להתיר למבקש 'לנצל' את סמכויות החקירה והדרישה הנרחבות של הרשות [...] וליהנות מהן לצורך 'חיטוט' בעסקיו של צד שלישי, שהוא גוף פרטי לכל דבר".

שותפי סוד

בנוסף לגורמים שנמנו לעיל קיימה רשות ההגבלים העסקיים שיחות גם עם חברת ישראל 10, אז בעלת הזיכיון וכיום בעלת הרישיון על ערוץ 10, חברת RGE עצמה, זכיינית ערוץ 2 רשת-נגה בע"מ וחברת סיטינט בע"מ, מפעילת אתר וערוץ one. השיחות שהתקיימו בין גורמים אלה לנציגי רשות ההגבלים כלל לא נמסרו במסגרת המענה לבקשת חופש המידע, אף לא באופן מושחר, וזאת בשל התנגדותן הנחרצת של החברות להעברת כל מידע על השיחות.

עורכי-הדין רון גוטמן ורונית אמיר-יניב טענו בפני הרשות בשם חברות ישראל 10 ו-RGE כי המידע כולל "סודות מקצועיים ו/או מסחריים" ועל כן הינו חסוי. נימוק נוסף להתנגדות העברת המידע הוא ש"מבקשת המידע, עמותת הצלחה [...] נוהגת לפרסם ברבים את המידע המתקבל במסגרת בקשות דומות, ולכן יש לתת את הדעת אף למקרה (הסביר בהחלט) שהמידע יגיע לרשות מתחריהן" של שתי החברות הללו.

ממכתב ההתנגדות של ישראל 10 ו-RGE עולה כי נציגי הרשות נפגשו עם נציגי זכיינית ערוץ 10 ב-7 ביוני, ואילו עם נציגי חברת RGE הם נפגשו פעמיים, ב-8 ביוני ושוב ב-15 ביוני.

חברות רשת ו-one טענו, באמצעות עו"ד חגי דורון, כי אין להעביר לידי הצלחה אף פרט מהשיחות שהתקיימו בין נציגיהן לבין נציגי רשות ההגבלים. לא זו אף זו, במכתבים מטעם חברות אלו מובהר כי "גם מכתב זה מהווה מידע סודי של רשת, ולפיכך הרשות מתבקשת לשמור עליו בסודיות מלאה".

בעקבות בקשת הצלחה לעיון במכתב המפרט את ההתנגדויות אמנם נמסר המכתב, אך רק לאחר שעבר כמה וכמה השחרות. כך, מעבר לטענות בדבר "סודות מסחריים ומקצועיים", החברות התנגדו להעברת המידע משום שהוא כולל דבר מה שאין אף לנקוב בשמו. עמדת החברות היא ש"אין לאפשר לעמותה עיון בתרשומות, וזאת אף תחת מתווה סודיות או תוך השמטה של חלקים מתוכו".

"לחשיפת תרשומת השיחה עשוי להיות 'אפקט מצנן'", מוסבר בהמשך מכתב ההתנגדות. "חשיפה כזו פוגעת באינטרס הציבורי שבקיום דיון כן מול הרשות, אשר נועד להיטיב ולייעל את תהליך קבלת ההחלטות של הרשות. יש בו גם כדי לסבך ולסרבל את אופן פעילותה של הרשות, שכן מעתה ואילך עלולים גופים שונים וממלאי תפקידים בהם לסרב להשיב לשאלות המופנות אליהם בשיחות טלפון ולדרוש כי כל התכתבות ומסירת מידע לרשות תיעשה בדרך הרשמית הקבועה לשם כך בחוק".

בדומה לדרישת חברת yes, שביקשה שלא לפרסם את המידע שהעבירה באתר האינטרנט של היחידה הממשלתית לחופש המידע, בחברות רשת ו-one התנגדו לפרסום באתר זה את בקשת חופש המידע והמענה לה (שבו החברות מסרבות לחלוטין להעביר מידע), וזאת "לאור מאפייניה הייחודיים של רשת האינטרנט, אשר יאפשרו חשיפת מידע סודי ורגיש של רשת/וואן לעיני כל".

למה התכוון המחוקק

עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת הצלחה (ויו"ר עמותת "העין השביעית"), שניהל את התכתובות השונות מול רשות ההגבלים, סבור כי חשיפת החומרים מאפשרת הצצה חשובה לאופן הבחינה והאישור של מיזוגים בכלל ושל מיזוגים בתחום התקשורת ושיקולי הרגולטורים השונים בפרט.

בנוסף אומר מן כי "אכן יש לערוך איזון מוקפד וענייני בין סודות מסחריים אמיתיים שיש למתחרים את הזכות שלא לחשוף אותם לציבור. עם זאת, לעתים בכסות של טיעונים לסודיות מסחרית מסתתר רצון להסתרה ושימור פערי מידע לטובת הגורמים המחזיקים במידע, באופן המקשה על פיקוח ציבורי ואכיפה אזרחית יעילה במקרים המתאימים. בהקשר זה, חשוב היה לחשוף, בצד החומר הנוגע לתיק המיזוג, גם את עמדות הצדדים השונים לגבי חשיפתו, כדי ללמוד על הנימוקים שבהם נעשה שימוש ואת הלגיטימיות הציבורית והמשפטית שלהם".

לדברי מן, "יש לחתור למצב שנימוקי התנגדות של צדדים שלישיים ימסרו לפונים באופן אוטומטי וביחד עם הודעת הסירוב המלאה או החלקית של הרשות, כדי שמגיש הבקשה יוכל לפעול מנקודה מודעת יותר ולכלכל את צעדיו בהתאם. מידע רב יותר על נימוקי וסיבות הסירוב או השחרת המידע יכול לסייע לבחינה יעילה יותר של הצורך בפניה לבית-המשפט ובסיכויי ההצלחה של פנייה כזו".

עניין נוסף שעליו מצביע עו"ד מן כבעייתי הוא הנוהג המאפשר לצדדים השלישיים עצמם לקבוע במקרים מסוימים איזה מידע יושחר בסופו של דבר בחומר הנמסר. "במקום שהרשות תקבל את העמדות השונות ותכריע עצמאית בכל התנגדות – אם היא מוצדקת או לא", אמר, "נוצר מצב שבשל ניסיון לחסוך במשאבים ולצמצם ויכוחים, נותנים לצדדים השלישיים להשחיר את המידע בלא להפעיל שיקול דעת עצמאי של הרשות כמתחייב מהדין. למעשה, זה מיקור חוץ של הטיפול בבקשות מהסוג הזה לידי צד מעוניין. אמנם יש כאן חיסכון בזמן ובמשאבים, אבל האם לכך התכוון המחוקק כשחשב על אופן בחינת ההתנגדויות? כלל לא בטוח".