שלושה חודשים חלפו מאז שעיתונאי ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" חשפו כי איש העסקים שלדון אדלסון ומשפחתו הם מי שעומדים מאחורי החברה המסתורית שרכשה במחיר מופקע את העיתון שלהם, ואחר-כך גם את הניסיון להשפיע על התוכן שמתפרסם בו. תריסר שבועות הן כהרף עין בתולדותיו של כלי תקשורת הרואה אור ברציפות כבר למעלה ממאה שנה, אך הרבה השתנה בזמן הקצר שחלף מאז פרסום הידיעה הסנסציונית של עובדי ה"ריביו ג'ורנל".

ההתקוממות הראשונית של חברי המערכת נגד מה שנראה כניסיון חיצוני לדרוס את העקרונות המקצועיים שלהם התפוררה; כמה מהעיתונאים הבכירים ביותר שלקחו חלק בהתקוממות עזבו את העיתון; אחרים השתתקו, מפחד או בשל אילוץ; מנגד הובאו מבחוץ בעלי תפקידים בכירים שמזדהים עם בעלי הבית החדשים ופועלים לרצותם. גורמים מתוך המערכת מתארים משטר עריכתי הדוק, שכולל השמטת משפטים לא נוחים מידיעות הנוגעות בנושאים רגישים ואף צנזור כתבות שלמות.

ההתחלה נראתה מבטיחה. אחרי שנודע לחברי מערכת ה"ריביו ג'ורנל" כי יש להם בעל בית חדש, אך נציג הרוכשים של העיתון סירב לנקוב בשמו, הם יצאו למשימה העיתונאית של חייהם. בתוך זמן קצר יחסית חשפו פרשה המשתרעת על פני רחבי ארצות-הברית וכוללת מו"ל מסתורי מקונטיקט בעל קשרי עבר לשלדון אדלסון, מערכת עיתון בפלורידה הקשורה לבעלי הבית הקודמים של ה"ריביו ג'ורנל" ומה שנראה כמו הכנה למתקפה נגד שופטת אחת בבית-המשפט של לאס-וגאס, שדנה בימים אלה בתביעת ענק שהגיש איש העסקים סטיבן ג'ייקובס נגד מעסיקיו לשעבר, חברת ההימורים של אדלסון, לאס-וגאס סנדס.

סיקור הרכישה בידי עיתונאי ה"ריביו ג'ורנל" הווארד סטוץ, ג'ניפר רוביסון וג'יימס דה-הייבן היה ביקורתי ביותר כלפי אדלסון. חברי המערכת העלו חשדות חמורים ולפיהם אדלסון ניסה עוד קודם לרכישת העיתון להשפיע על סיקור משפטו, והעלו את האפשרות כי זו גם אחת ממטרות הרכישה עצמה. ג'ון ל' סמית, עיתונאי שבעבר נתבע על-ידי אדלסון והגיע לפשיטת רגל בשל עלויות המאבק המשפטי (שבסופו נמשכה התביעה על-ידי אדלסון), טען במאמר נלווה כי אדלסון הוא האדם האחרון שראוי להיות בעלים של עיתון.

שער ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" ובו הכתבה על סימון השופטת במשפט אדלסון (פרט)

שער ה"לאס-וגאס ריביו ג'ורנל" ובו הכתבה על סימון השופטת במשפט אדלסון (פרט)

כעבור ימים אחדים הבהירה המערכת מעל דפי העיתון כי לא תתקפל בפני הבעלים החדשים. "אתם יכולים להיות בטוחים שאם משפחת אדלסון תנסה להטות את הסיקור על-ידי הוראה לסקר סיפורים מסוימים ולחסום או לעקר סיפורים אחרים, העורכים והכתבים ב'ריביו ג'ורנל' יילחמו", נכתב במאמר המערכת של ה"ריביו גורנל". בנוסף, העיתון הקדיש מאמר מערכת נוסף לשינויים שעלולים לחול בסיקורם של שלל נושאים שלבעלים החדשים יש נגיעה אליהם. בין היתר התבקשו הקוראים לשים לב כי עמדות העיתון בעד הימורים מקוונים ובעד לגליזציה של מריחואנה עשויות להשתנות.

האווירה באותם הימים במערכת היתה נרגשת ביותר. "כולנו היינו מאוד גאים בעבודה שלנו", סיפר לאחרונה אחד ממובילי הסיקור, העיתונאי הווארד סטוץ, בראיון שנתן עם פרישתו מהעיתון. סטוץ וחבריו למערכת הרגישו שהצליחו לעמוד על שלהם ולשמור על יושרתם העיתונאית בתנאים כמעט בלתי אפשריים. "התגובות שקיבלנו מעיתונאים ברחבי המדינה, לא רק במערכת אלא מכל רחבי המדינה, אני מתרגש רק מלחשוב על זה כי התגובות היו כל-כך מעודדות", אמר סטוץ בראיון.

אדלסון, מצדו, סיפק הצהרות מגוונות. בתחילה הצהיר כי רכש את העיתון כהשקעה עסקית ולא במטרה לשנות את מאפייניו. "אנו לא הולכים לשכור עורך", צוטט ברויטרס. "אולי ניקח חלק מהמאפיינים החיוביים של העיתון הישראלי שלנו ונצרף אותם". ל"מקאו דיילי טיימס" הכחיש בכלל כי היתה לו יד ורגל ברכישה וטען כי התנגד לה. בהמשך הצהירו בני משפחת אדלסון מעל דפי ה"ריביו ג'ורנל" כי מראש התכוונה להודיע בפומבי על הרכישה, אלא שלא רצו להסיט את תשומת לב הציבור בעיר מהבחירות המקדימות לנשיאות ארצות-הברית. רק החודש נודע כי הסכם הרכישה כלל סעיף לפיו זהות הרוכשים תישמר סודית "לנצח".

לא עבר זמן רב, והאופטימיות במערכת החלה להתפוגג. ראשון היה מייקל הנגל, עורך ה"ריביו ג'ורנל", שהודיע על פרישתו. הנגל, שפיקח מתוקף תפקידו על סיפורי אדלסון ותמך בחשיפה, סיפר כי למד על פרישתו ממאמר שפורסם בעיתון. ב"ריביו ג'ורנל" עצמו דיווחו על עזיבת העורך הראשי בידיעה בת 79 מלים בלבד, שתיארה את הרצון להיפרד כ"הדדי". לפי דיווח בארצות-הברית הידיעה המקורית היתה ארוכה בהרבה, ופחות "מאוזנת". היתה זו הפעם הראשונה שההנהלה החדשה של העיתון צינזרה ידיעה רגישה, אך לא האחרונה.

בתוך זמן קצר נערכה מחדש הצהרת הגילוי הנאות שפורסמה בכפולה הפותחת של העיתון מאז רכישתו בידי אדלסון. בסוף חודש ינואר הגילוי הנאות נמחק לחלוטין, יחד עם שורת עקרונות שנוסחו במערכת לגבי סיקור הבעלים. היתה זו אחת ההוראות הראשונות של קרייג מון, המו"ל החדש שמונה ל"ריביו ג'ורנל". מון טען כי הגילוי הנאות על האינטרסים של אדלסון "מוגזם".

ההכרזה על מינוי המו"ל החדש באה זמן קצר לאחר עימות נוסף במערכת ה"ריביו ג'ורנל". בשלהי חודש ינואר האחרון חיבר סטוץ, הכתב לענייני הימורים ומבכירי הכתבים בעיתון, דיווח נרחב על משפט נוסף שבו מעורבת חברת ההימורים של אדלסון בימים אלה, מול איש העסקים ריצ'רד סואן. המאמר עבר קיצוץ מסיבי בדרך ממחשבו האישי לעיתון המודפס: כשני שליש מהדיווח נעלמו. באתר ה"ריביו ג'ורנל", לעומת זאת, פורסם הטקסט המלא שחיבר. בתוך יומיים הודיע העיתון כי ג'ייסון טיילור, שכיהן עד אז כמו"ל העיתון, יוחלף ואת מקומו יתפוס מון. מאז לא קרה שוב שדיווח בנושא רגיש שפורסם בצורה מקוצצת בעיתון זכה להתפרסם במלואו באתר ה"ריביו ג'ורנל".

מקור בעיתון ששוחח עם אתר "פוינטר" סיפר כי ההחלטה של המו"ל החדש להסיר את הגילוי הנאות ולבטל את שורת העקרונות לסיקור אדלסון היתה "מכה קשה" לעובדי המערכת. אם לא די בכך, עובדי העיתון גילו עד מהרה כי מאמר המערכת שלהם, שזמן קצר קודם לכן עוד הבטיח שיילחמו על עצמאותם העיתונאית, הביע כעת תמיכה פומבית חד-משמעית ביוזמה עסקית חדשה של אדלסון ‒ הקמת איצטדיון פוטבול גדול בעיר בעלות של למעלה ממיליארד דולר, תוך גיוס חלק נכבד מהתקציב לכך מכספי ציבור. עד להשתלטות משפחת אדלסון על העיתון, יש לציין, ה"ריביו ג'ורנל" החזיק בעמדה מערכתית קבועה המתנגדת להשקעת כספי ציבור במיזמים שכאלה.

המתחם בלאס-וגאס בו שלדון אדלסון מעוניין להקים אצטדיון ספורט (צילום מסך)

המתחם בלאס-וגאס בו שלדון אדלסון מעוניין להקים אצטדיון ספורט (צילום מסך)

בתחילת פברואר מונה גם עורך חדש לעיתון, קית מויר, ובתחילת החודש הנוכחי הודיע סטוץ כי גם הוא פורש מהעיתון. "החיים שלי השתנו ב-10 בדצמבר, כשה'ריביו-ג'ורנל' נמכר לשלדון אדלסון, לחברה הנשלטת בידי משפחת אדלסון", אמר סטוץ בראיון שהעניק לאחר פרישתו לתחנת KNPR בלאס-וגאס. לדבריו, נאלץ לפרוש משום שהבין שאינו יכול עוד להמשיך כרגיל בעבודתו ככתב המכסה את תחום ההימורים בעיר. ההשקה לאינטרסים של אדלסון היתה גדולה מדי, הבהיר.

סטוץ סיפר כי גילה שהוא משנה את התנהלותו המקצועית. בכל פעם שנדרש לכתוב ידיעה על חברת סנדס שאל את עצמו האם הוא צריך לבקש מהם תגובה. "השאלה הזו עלתה במקרים שבהם בעבר לא הייתי צריך לבקש מהם תגובה", אמר. "זה הפך לעניין. כנראה שזה השפיע עלי יותר מעל כל עיתונאי אחר במערכת".

אולם סטוץ אינו היחיד שהושפע. אדלסון הוא איש עסקים רב השפעה וקשרים בלאס-וגאס, ועסקיו מתפרשים על פני תחומים רבים בעיר. סטוץ פתר את עצמו מהדילמה, אך עיתונאים נוספים עדיין מתלבטים בה, ופעמים רבות בוחרים כמוהו ‒ בצנזורה עצמית. במערכת ישנם עיתונאים שמעדיפים לא להזכיר את אדלסון או את חברת ההימורים שלו בדיווחיהם, במצבים שבהם לולא היה בעל הבית שמם היה נכלל. הם מעדיפים לעקוף את הבעיה, במקום להתמודד איתה ישירות. אם יזכירו את אדלסון ואת לאס-וגאס סנדס, הם יודעים, יהיו חייבים לתת גילוי נאות, ואולי הבעלים החדש ירצה להגיב, ואולי יגיע לאחר הפרסום גם טלפון זועם.

"המצב מתוח", מאשר מקור הקשור לעיתון לאתר "העין השביעית". "הדיווחים על משפט ג'ייקובס והאיצטדיון שמשפחת אדלסון הציעה להקים נקראים ונערכים באופן מעמיק על-ידי נציגי ההנהלה שבמערכת".

בעבר דווח באתר "פוליטיקו" כי דיווחים ומאמרים הקשורים לאדלסון לא רק נערכים באופן מעמיק על-ידי הנהלת העיתון, אלא גם מצונזרים על בסיס יומי. מו"ל העיתון מון, כך נטען בדיווח, בחן כל ידיעה על האצטדיון החדש טרם פרסומה, תוך מחיקת מידע בעל חשיבות. ידיעה אחת אף נגנזה כליל. לדברי המקור ששוחח עם "העין השביעית" וביקש להישאר בעילום שם, הידיעה שנגנזה הוכנה על-ידי כתב המערכת אלן סנל.

יום לאחר חשיפת ההצעה של אדלסון להקים את האיצטדיון החדש בעיר הכין סנל מאמר שהעריך את ההיתכנות העסקית של המיזם. במאמר טען סנל שככל הנראה ההשפעה הכלכלית של האיצטדיון לא תהיה כזו שמצפים ממנו יוזמיו, והדגיש עד כמה יוצא דופן שמשפחה כה עשירה כמו משפחת אדלסון תבקש לממן חלק נכבד במיזם שכזה מכספי ציבור.

"הסיפור צונזר על-ידי המו"ל, קרייג מון", טוען המקור, שמציין כי במועד זה טרם מונה העורך החדש קית מויר לתפקידו. "מאז שמונה, העורך הראשי מויר הוא שקורא ומקצץ את הסיפורים", מוסיף המקור.

הביקורת של סנל לא פורסמה בסופו של דבר ב"ריביו ג'ורנל", אולם בחשבון הטוויטר הפרטי שלו צייץ העיתונאי את המסר שביקש להעביר על היחס בין הונו האישי של אדלסון לבין הדרישה לגייס כספי ציבור.

כשהעורך החדש מויר מונה לתפקידו, הוא סיפר ל"USA Today", שאדלסון הבטיח לו שלא יתערב בנעשה בחדר החדשות וכי לא היה נוטל על עצמו את התפקיד לולא קיבל ערובה לכך. לפי תיאור המקור ששוחח עם "העין השביעית", לא בטוח שהתערבות כזו בכלל נחוצה. לדבריו, משפחת אדלסון אולי לא מקבלת לאישור את הדיווחים בנושאים הרגישים על בסיס יומיומי, אבל זאת רק משום שהעורך הראשי והמו"ל מקצצים מראש את הסיפורים הללו ומוציאים כל פרט שלדעתם משפחת אדלסון לא תרצה לראות בדפוס.

לדברי המקור, בפגישות שנערכו לחברי המערכת עם המו"ל החדש מון, נאמר להם כי עבודתו של עורך המשנה ג'יימס רייט, אשר פיקח אישית על חשיפת רכישת העיתון בידי משפחת אדלסון, לקויה. לטענת המו"ל שמינה אדלסון, דיווחים שרייט אישר לפרסום בנוגע למשפט ג'ייקובס (נגד חברת ההימורים של אדלסון) או בנוגע למיזם האיצטדיון, לא היו ראויים לפרסום. "ברור שהרעיון שלהם הוא שעליהם לעצור את הסיפורים האלה לפני שהם עולים במעלה הפיקוד", טוען המקור.

הסיבות לקיצוצים בידיעות הרגישות הן מקצועיות, לכאורה. הסיפור ארוך מדי, יאמר העורך הראשי לעיתונאים, הקוראים שלנו לא מתעניינים בכל הפרטים. אולם ידיעות אחרות, המציגות באור חיובי את משפחת אדלסון ומיזמיו, מתפרסמות בנפח גדול עוד יותר, בלי כל קיצוץ.

זאת ועוד, בשבועות האחרונים חל שינוי קטן אך משמעותי בתחומי הסיקור של העיתונאי ג'ון ל' סמית, אותו כתב שנתבע בעבר על-ידי אדלסון. בשנה החולפת עקב סמית מקרוב אחר המשפט של ג'ייקובס נגד לאס-וגאס סנדס ואחר סיפורים נוספים הקשורים לאדלסון. פעם אחר פעם אחר פעם סקר סמית את ההתפתחויות במשפט ג'ייקובס. שוב ושוב ושוב כתב על השתלטות אדלסון על העיתון. אולם בשבועות האחרונים, אף שבמשפט ג'ייקובס חלו התפתחויות משמעותיות, נמנע סמית מלנתח אותן. קשה להאמין שעשה זאת מרצונו החופשי.

בפגישה עם המערכת עם מינויו לתפקיד הכריז מויר כי יש יתרונות משמעותיים לרכישת העיתון בידי אדלסון. "יש לנו בעלים עם כיסים בעומק של הגרנד קניון", אמר לעיתונאי ה"ריביו ג'ורנל", "ובכוונתנו לנצל זאת". בסוף ינואר האחרון טען ממלא מקום העורך גלן קוק כי בכוונת העיתון לגייס עובדים ל-31 משרות מלאות וזמניות.

כשאדלסון התייחס בעבר למניעיו להקמת החינמון "ישראל היום", הוא טען שהעיתון המרכזי בישראל, "ידיעות אחרונות", פעל באופן מוטה וכי הוא בסך הכל רצה לאזן את התמונה. נראה כי תחושותיו בכל הקשור ל"ריביו ג'ורנל" דומות

אך לדברי המקור במערכת, לא ניכרת בינתיים ההשקעה המובטחת. מלבד שיפוצים בחלק מהבניין, החזרת צוות עיצוב לעיתון וכמה מתלמדים שהצטרפו למערכת, אין מגמה של צמיחה. "איפה כל הגיוסים החדשים?", שואל המקור. "היה דיבור על צוות תחקירנים, אבל לא שמענו דבר לאחרונה. נראה לי שיש להם קושי למצוא מועמדים. אנשים לא רוצים לעבוד ב'ריביו ג'ורנל'. אני מניח שאין במדינה הזו מישהו עם איזושהי יושרה עיתונאית שהיה רוצה להיות בצוות התחקירנים למשימות מיוחדות של שלדון אדלסון. מי יוותר על היושרה שלו?".

כשאדלסון התייחס בעבר למניעיו להקמת החינמון "ישראל היום", הוא טען שהעיתון המרכזי בישראל, "ידיעות אחרונות", פעל באופן מוטה וכי הוא בסך הכל רצה לאזן את התמונה. נראה כי תחושותיו בכל הקשור ל"ריביו ג'ורנל" דומות.

כבר בחודש ינואר האחרון האשים נציג ההנהלה את חברי המערכת כי הם "מבקשים את ראשו של הבעלים". המו"ל החדש מון טען גם הוא בפני חברי המערכת כי הם מוטים נגד הבעלים, רעיון שככל הנראה קיבל מאדלסון עצמו טרם נכנס לתפקידו. "הייתי אומר שאדלסון הרעיל את מון נגד המערכת עוד לפני שהיתה לנו בכלל אפשרות להטביע רושם ראשוני", מעריך המקור ששוחח עם "העין השביעית".

פרסמתם בעבר מאמר מערכת שחזה שינויים אפשריים בעמדות העיתון. מה השתנה עד כה?

"לא הרבה, אבל אנחנו יודעים שזה עוד יגיע. כרגע זו תקופת בחירות, ואנשים מקדישים את תשומת לבם למועמדים לנשיאות, פחות לנושאים אחרים כמו הימורים מקוונים או לגליזציה של מריחואנה. אני מניח שזה יגיע בהמשך הדרך".

בכל הקשור לעמדת העיתון כלפי לגליזציה של סמים, כבר נרשם ניסיון השפעה. בחודש ינואר האחרון, כך על-פי דיווח באתר "מריחואנה", הפעילה משפחת אדלסון לחץ על העיתונאים המחברים את מאמרי המערכת ב"ריביו ג'ורנל" כדי שיבקרו במרכז לגמילה מסמים הקשור לד"ר מרים אדלסון. באופן רשמי, הרעיון היה שהעיתונאים יגיעו "בראש פתוח", ישוחחו עם הנגמלים, ו"ישקלו מחדש" את עמדתם כלפי לגליזציה של מריחואנה. אולם שבועות אחדים לאחר הביקור במרפאה התעניין אדלסון עצמו מדוע טרם באו לידי ביטוי תוצאות הביקור.

אתם חשים שאתם מנהלים מלחמה אבודה?

"אני לא חושב שהגענו לשלב הזה עדיין. אנשים מאוכזבים מהמהירות שבה חסמו את פינו, אבל עדיין לא התייאשנו".