בשורות טובות אינן תופעה שכיחה במחוזותינו, ולפיכך שמחתי מאוד לשמוע כי סכנת הדגים המזיקים לבריאות חלפה. כחובב דגים מושבע, חזרתי לפקוד את המסעדות המשובחות ולהתענג על סלמון בגריל או בורי עשוי היטב בלי שספקות יעיבו על הנאתי. אף לא שמץ של פקפוק חלף במוחי בטרם נגסתי בבשר הרך והטעים. לרגע לא הירהרתי בחומרים המסרטנים שאולי אני מכניס במו ידי לפי, וכאילו לא היתה ולא נבראה כל אותה סערה תקשורתית שהבהילה את הצרכנים.

כל זאת למה? איך אני יודע שהסכנה חלפה? פשוט מאוד: שמעתי במו אוזני את התשדיר של ארגון מגדלי הדגים, ובו קריין המודיע בקול סמכותי ביותר כי "הבריאות מובטחת, דגי הבריכה חוזרים לצלחת". ומיהו אותו קריין המצטט מומחים עלומי שם שביצעו לכאורה בדיקות כלשהן? אם אוזני לא בגדו בי, הרי שזיהיתי את קולו של רפי גינת, איש "כלבוטק", אביר הגנת הצרכן, הוא ולא אחר. אם כך, אפשר להירגע. אם רפי גינת, האיש שמישיר אליך מבעד למסך מבט קורן אמינות, מאיים באצבעו על נוכלים ורמאים ומבטיח לך בקולו הרועם כי יחשוף עד תום את המזימות שנועדו לעבוד עליך, אם איש זה מבטיח לך שהדגים בסדר, מה עוד אפשר לבקש?

לו מגדלי הדגים היו ניחנים בחוש הומור, הם היו יכולים לשכור לתשדיר את שירותיו של גלעד "שותק כדג" שרון, אולם במחשבה שנייה, ייתכן שהוא היה גובה על כך מיליון וחצי דולרים. אבל לא עת בדיחות היא. מגדלי הדגים היו זקוקים למישהו שיכבה עבורם את השריפה במהירות, כיבוי צופי מוחץ, ואם אפשר, יותיר גם משהו לסמא את עיניהם של הצופים במחזה. רפי גינת הוא האיש.

כמה אפשר עוד להתרגש מעיתונאים המנצלים תמורת כסף רב את המוניטין שצברו בחשיפת האמת, כדי למכור משהו - תמורת כסף רב - לאותם צרכנים שנותנים בהם אמון? הרי גדעון רייכר הגדול, שעם "גברת רבינוביץ' שקמה בבוקר ולבשה את בגדי מחלצותיה" וכו' קנה לו שם של מגן הצרכן הקטן, כבר העמיד את עצמו לרשות "המכרז של המדינה". כך הוא פותח כל חוברת של מכרז במאמר צרכני שנועד לשכנע את המשתתף כי רק טובת הצרכן עומדת בראש מעייניהם של יזמי "המכרז". ומדוע נבחר דווקא רייכר, ולא, נאמר, מיכל ינאי, או יעל אבקסיס, שגם להן סגולות שכנוע מוכחות? כי כפי שיאמר לכם כל דייג, סוד הדיג הוא בפיתיון: כשצריך לרכוש באמת את אמונו של הצרכן, יש לקחת את הטוב ביותר, ומי טוב מרייכר, המשדר לקוראים הבטחה סמויה של עברו ב"כלבוטק"?

תשדירי הפרסומת אינם מפריעים לגינת להמשיך להגיש את "כלבוטק". הנה שאלה: אם התחקירנים שלו יעלו על פרשה מסעירה, כמו למשל "איך עובדים עלינו מגדלי הדגים", האם נזכה לראות אותו מישיר אלינו מבט ובקולו הסמכותי מבטיח לנו לחשוף את כל האמת?

אורי דרומי הוא מנהל הפרסומים של המכון הישראלי לדמוקרטיה

גיליון 48, ינואר 2004