אתר "וואלה" ועורכו לשעבר גדי להב חויבו לאחרונה בתשלום פיצויים בסך עשרות אלפי שקלים לפקיד בעיריית קריית-מלאכי לשעבר, וזאת בשל הוצאת דיבה, כך פסקה לאחרונה השופטת רונית פינצ'וק-אלט מבית-משפט השלום בתל-אביב-יפו.

לפני כשלוש שנים נעצר אבי עמית, אז מנהל מחלקת כוח אדם בעיריית קריית-מלאכי, יחד עם בכירים אחרים בעירייה. המשטרה חקרה פרשת שוחד ומין, וביחס לעמית עלו חשדות לשיבוש הליכי חקירה. המשטרה ביקשה וקיבלה צו איסור פרסום גורף, ובהמשך הוארך הצו ביחס לעמית, בשל חלקו השולי יחסית בפרשה. לפי פסק הדין, באתר "וואלה" פורסמה אז ידיעה מאת גלעד גרוסמן שבה נכללה הפסקה הבאה:

המשוחררים הם בנו של ראש העירייה, שחר מלכה, החשוד בסחיטה באיומים, והקבלן שמעון ועקנין, החשוד במתן שוחד ושעל-פי החשד נתן למלכה את הדירה בה בוצעו עבירות המין. עוד שוחרר מנהל כוח האדם בעירייה אבי עמית ועוזרו לשעבר של מלכה אלי ביטון, שעליו נאמר כי התריע בפני המשטרה על מעשיו של מלכה. כולם נשלחו למעצר בית, והורחקו לתקופה של 30 יום מהעירייה".

לטענת עמית, לא רק ששמו נכלל בידיעה, אלא שמהנוסח ניתן היה להבין כי המשטרה ייחסה לו חשד בעבירת אונס, כחשודים אחרים בפרשה. פסקה זו חזרה עוד פעמיים בידיעות אחרות באותם הימים. באמצעות עו"ד ענת אשבל הגיש עמית תביעה נגד חברת וואלה תקשורת בע"מ והעורך דאז גדי להב, ודרש לקבל פיצוי בסך 900 אלף שקל בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות.

הנתבעים, באמצעות עורכי-הדין גלעד נאמן וגבריאל יעקובסון ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות', טענו כי כלל לא יוחסה לעמית עבירת אינוס, וכי בכל מקרה מדובר בדיווח הוגן ואמיתי שנעשה בתום לב. עוד נטען כי לא היה ידוע למערכת על צו איסור פרסום שמו של עמית בעת פרסום הידיעות.

השופטת פינצ'וק-אלט קבעה כי הפרסום ביחס לעמית הוא אכן בבחינת לשון הרע, אף כי לא ניתן להבין שנחשד באינוס כאחרים בפרשה. "פרסום שמו של התובע כמי ששוחרר ממעצר ונשלח למעצר בית וכחלק מפרסומים בדבר פרשה שעניינה נטילת שוחד ואינוס יש בו מן הפוטנציאל הדרוש לפגיעה, ומשכך הוא נכנס לגדר לשון הרע", פסקה.

לדבריה, אמנם בשלושת הפרסומים על הפרשה שעמדו במרכז התביעה היה אמת בפרסום, אולם לא התקיים "עניין ציבורי" בפרסום חלקו של עמית בפרשה, בין היתר בשל החלטת בית-המשפט דאז להאריך את צו איסור פרסום שמו. בית-המשפט פסק אז כי יש להאריך את צו איסור פרסום שמו של עמית, כתבה השופטת, ובכך התייחס למעשה לרכיב "העניין הציבורי" אשר מתקיים גם בדיני לשון הרע.

צו איסור הפרסום, המשיכה השופטת וכתבה, מונע מהנתבעים ליהנות גם מהגנת תום הלב. "בנסיבות העניין ביצעו הנתבעים בדיקה ביחס לאלמנט העובדתי של תוכן הידיעה בדבר מעצר הבית, אך לא ביחס לקיומו של צו איסור פרסום, ובשל כך לא עמדו בדרישת תום הלב ביחס להגנה בגין פרסום לשון הרע", כתבה. "בדיקה מעין זו מצופה מעיתונאי שעה שמדובר בסיקור של דיון מעצרים בו עשוי להתבקש ולהינתן צו איסור פרסום, וכאשר מדובר בבדיקה בלתי מסובכת. טענת הנתבעים לפיה היה על התובע שבעניינו הוטל צו איסור פרסום להקטין את נזקו ולהודיע לגופי הפרסום על צו איסור הפרסום יכלה אולי להישמע בימים בהם היה מדובר על גופי תקשורת מעטים וטרם העידן הדיגיטלי בו קיימים גופי תקשורת רבים והטלת נטל שכזה על מי שהוטל בעניינו צו איסור פרסום אינו סביר".

בשקלול העובדות כי מחד הפרסומים היו אמת ולא פורסמו בכוונת זדון ומנגד הופר צו איסור פרסום, פסקה השופטת כי האתר ולהב יפצו את עמית בסך 50 אלף שקל, לא כולל שכר טרחת עורך-דין בסך 7,500 שקל.

19700-08-12