בבוקר ה־1 במרץ, לפני כחודשיים, פלטו מכונות הדפוס של ה"פייננשל טיימס", היומון הכלכלי הבריטי, את מהדורת יום חמישי. בין הכתבות והידיעות הופיעה פרשנות של אחד מכתבי העיתון, שניתח את אירועי השבוע בשווקים העולמיים ואת שאלת התפתחות הבועה הגלובלית. בערבו של אותו יום הדפיסו בארץ מכונות הדפוס של "גלובס" מהדורה משלהם. בין דפיה ניתן היה למצוא את "גילוי נאות", טורו האישי של אלי ציפורי, פרשן כלכלי וסגן עורך העיתון, שחלקים נרחבים ממנה הועתקו ותורגמו ישירות מהמאמר הבריטי, ללא מתן קרדיט או איזכור למקור התכנים.

יותר מחודש אחר־כך, ב־10 באפריל, פרסם יובל דרור, כתב הטכנולוגיה של "ידיעות אחרונות", את הסיפור בבלוג שלו, "מאבד תמלילים". דרור, שכתב כי המידע הגיע לידיו דרך תיבת מייל אנונימית, הציג את שני המאמרים, של ציפורי ושל ה"פייננשל טיימס", זה לצד זה, כדי להמחיש את הדמיון ביניהם. הוא ליווה את הכתוב בהתנצלויות רבות, גם בטוקבקים שליוו את הפוסט, והדגיש כי הוא נמנע מלקבוע את ההסבר למקרה, וכי ייתכן כי מדובר בטעות תמימה. הוא הזכיר גם כי ל"גלובס" הסכם ולפיו הם מתרגמים ידיעות מתוך ה"פייננשל טיימס", תוך ציון קרדיט כמובן. מעט לאחר מכן אוזכרו הדברים בקצרה בבלוג ביקורת התקשורת של דבורית שרגל, המתאכסן ברשת החברתית "קפה דה־מרקר" ובמספר בלוגים נוספים, אך לא זלגו מחוץ לגבולות הרשת. ב־15 באפריל פרסם ציפורי הבהרה באתר האינטרנט של "גלובס" ובמדורו, ולפיה עקב עריכה לקויה מצדו "נשמט הציון כי מדובר בקטע מתורגם".

מדובר בסיפור עסיסי למדי: סגן עורך עיתון עסקים יומי נתפס לכאורה בהעתקה מעיתון כלכלי עולמי חשוב. כיצד, אם כן, למעט ידיעה באתר חדשות הפרסום והתקשורת הזניח למדי "אייס", לא היה איזכור למקרה באף אחד ממדורי התקשורת בעיתונות המקוונת או המודפסת? במיוחד אם נוסיף לכך שכפי שפורסם ב"אייס", עמוס שוקן הגיש תלונה בעניין זה למועצת העיתונות? לי-אור אברבך, כתב המדיה של "מעריב" (וכיום גם של nrg), מסר כי "אין סיבה עקרונית שבגינה הנושא לא זכה להתייחסות. במהלך הטיפול היומיומי באינספור אייטמים נבחרו אחרים כדחופים ומעניינים יותר". רפי רוזנפלד, העורך הכלכלי של "מעריב", סירב להתייחס לנושא. עם זאת, ראוי להזכיר כי בשעתו פרסם "מעריב" ידיעה רחבת היקף על עבירה אתית של עודד ארבל, העורך המשפטי של "דה מרקר". הדס ריבק, עורכת מדור התקשורת של "וואלה", סירבה להגיב, אך מקורות במערכת האתר הסבירו כי הסיפור פשוט נפל בין הכסאות עקב תיפקודו של המדור ללא כתב במשך מספר חודשים.

מקורות ב"דה מרקר" העידו כי הכתבים לא הונחו כיצד לעסוק, אם בכלל, בפרשת ציפורי. לדבריהם, "גלובס" ו"דה מרקר" המתחרים שמחים לדווח על ירידה במכירות המתחרה, אולם נזהרים מהתייחסות לגופו של כתב או עורך. כך, לדוגמה, בחרו ב"גלובס" להתייחס לפרשת עודד ארבל בציטוט מפורש של הכתבה שפורסמה ב"מעריב". אותם מקורות הכחישו כי "דה מרקר" נוקט משנה זהירות בשל תביעת הענק של אליעזר פישמן, בעל המניות של "גלובס", הטוען כי "דה מרקר" הוציאו את דיבתו רעה בסיקור הפסדיו בהשקעות בלירה התורכית.

נכון, לא מדובר בסיפור המאה, או בחשיפה בלתי נשכחת, אולם האופן שבו סוקרה הפרשה מעורר תמיהה: האם מדורי התקשורת פועלים משיקולים זרים, או אולי הם חוששים להתעסק בסיפורים שמקורם בבלוגוספירה?

גיליון 68, יוני 2007