באמצע השבוע שעבר הופיע צילום של שר התחבורה לשעבר, שאול מופז, על שער מוסף החג של "ידיעות אחרונות". בצילום הוא נראה יושב בתנוחת יוגה ועיניו עצומות. במוסף עצמו פורסם ראיון עם מופז, שערך הכתב הפוליטי של העיתון, יובל קרני. במהלך הראיון נראה שמופז וקרני משחקים משחק: מופז ינסה לומר את הדברים הכי שערורייתיים שהוא יכול להעלות על הדעת, והכתב ימשיך הלאה כאילו כלום.

כך, לדוגמה, קרני מציין כי אין בכוונת מופז להשתעמם בעבודה פרלמנטרית. "אני מניח שיהיו חברי-כנסת שיעשו את זה יותר ממני", אומר מופז, וקרני ממשיך הלאה.

בהמשך מתקיף מופז בפסיביות האגרסיבית הרגילה שלו את ציפי לבני כאשר הוא אומר: "חשבתי שגם היה נכון אם תהיה התייעצות עם הבכירים בקדימה. זה לא הסתייע כי היא החליטה מה שהחליטה בגלל שהיא יו"ר המפלגה ומתוקף סמכויות שתקנון קדימה מקנה לה. יכול להיות שיום אחד התקנון הזה ישתנה". קרני לא נותן לרמיזה הכוחנית הזו להטריד אותו. אפשר להמשיך הלאה.

החלק המדהים בראיון מופיע בסופו, כאשר קרני נותן למופז לפרוץ בנאום פומפוזי שבו הוא מסכם את פועלו במשרד התחבורה. וכך מופז אומר: "זיהיתי בתחום תשתיות התחבורה פער של 30 שנה בין מדינת ישראל לבין מדינות המערב. הובלתי את המשרד לתהליך של קביעת חזון, תוכנית אב, תוכנית חומש ויכולת לבצע פרויקטים בלוחות זמנים ברורים. מעל הכל – הצבתי את נושא הבטיחות בדרכים והצלת החיים במקום הראשון". מיד אחר-כך שואל קרני "איפה פחות הצלחת?" ומופז, שהרגע אמר שהמשרד בהובלתו מסוגל כיום לבצע פרויקטים "בלוחות זמנים ברורים", עונה: "בלוחות הזמנים של פרויקטים ותשתיות". הקורא מוזמן לתלוש את שערותיו בייאוש.

בעוד שפוליטיקאים בונים על הזיכרון הקצר של הציבור, מנסים לשכתב את ההיסטוריה באמצעים רטוריים, משכיחים כשלונות וטוענים להישגים לא להם – תפקידו של הכתב הוא לעמוד לצד העובדות, להזכיר למרואיינים נשכחות ולהעמיד אותם על טעותם.

כך, לדוגמה, היה קרני אמור להזכיר למופז, שמדבר רבות על בטיחות בדרכים, שהוא תמך בהצעת חוק שביקשה להגדיל את מספר שעות העבודה של נהגי משאיות מ-12 שעות ביממה ל-15 שעות ביממה. אין ספק שזה ישפר את מצב הבטיחות בדרכים.

מופז אינו מזכיר שהתאונה הקשה בתולדות המדינה, שבה נהרגו 25 בני-אדם, התרחשה במשמרת שלו. שעות אחדות לאחר שאירעה ועוד בטרם הושלמה החקירה (אולי אפילו לפני שנפתחה), קבע השר כי ריב בין נהגים הוביל לתאונה. חקירת המשטרה לא תמכה בגרסה הזו, המנקה את משרד התחבורה משותפות באחריות לתאונה עקב תנאי הכביש.

מופז התגאה בהקטנה משמעותית של מספר ההרוגים בתקופת כהונתו, אך ח"כ גלעד ארדן מהליכוד הזכיר כבר כי "אף אחד לא יודע לומר מהן הפעולות, אם בכלל, שהביאו לירידה במהלך השנים, וייתכן מאוד כי הירידה נובעת מהתקדמות בבטיחות כלי הרכב ובטכנולוגיה של אמצעי ההצלה והרפואה". שלא לדבר על זה שאחרי שנתיים שבהן נרשמה ירידה במספר ההרוגים בתאונות דרכים, הסתיימה 2008 בעלייה של כמה אחוזים. שטויות. הלאה.

בראיון לקרני מציין מופז כי "הכפלנו מסילות ברזל, הקמנו הפרדות מפלסיות בצמתים של מסילות ברזל ודרכים סלולות". באמת כל הכבוד, רק שבמקביל היה שר התחבורה שלנו המתנגד הראשי לעידוד נסיעה ברכבת בכך שהתנגד לחניה חינם בחניוני הרכבת. קשה, מסתבר, להצטלם ליד חניון בחינם. קל יותר להצטלם ליד גשר חדש.

על רמת הבטיחות בתעופה האזרחית אמר שר התחבורה היוצא כי "התעופה האזרחית שלנו לא טופלה נכון מאז קום המדינה". ומה בתקופת מופז? ב-ynet ערכו סיכום של כהונתו של מופז כשר התחבורה ומנו רשימה של הבטחות שלא היה להן כל כיסוי. קרני צריך היה רק להציץ. גם אם זה מסובך להשתמש בארכיון של ynet, אפשר לצפות מכתב "ידיעות אחרונות" להשתמש בארכיון של העיתון שלו עצמו.

רק לפני ארבעה חודשים, ב-26 בדצמבר 2008, התפרסם במוסף לשבת של "ידיעות אחרונות" ראיון עם תא"ל במיל' אודי זוהר, שמונה על-ידי השר הקודם, אביגדור ליברמן, לבצע רפורמה במינהל התעופה. זוהר סיפר בראיון כי "מופז כבר היה כמעט שנה בתפקידו. במהלך התקופה הזו הוא בקושי התעסק בתעופה". הוא מספר כיצד שלח למופז מכתב שבו הזהיר כי רמת הבטיחות בתעופה האזרחית נמצאת על סף משבר וכי "חייבים לעשות מעשה וחובה שעה אחת קודם". מופז לא ענה על המכתב עד עצם היום הזה. בסופו של דבר התפטר זוהר מתפקידו בלי שהצליח להיוועד עם השר לפגישת עבודה אחת(!). המינויים הפוליטיים האגרסיביים והתמוהים של מופז כלל לא הוזכרו בראיון; השר עושה יוגה, נא לא להפריע.

עיתונאי המראיין אישיות פוליטית אמור להגיש לקורא תמונה מלאה של פועלו ולא לקשור קשר, מודע או לא, עם המרואיין כדי להסתירה. פועלו של השר מופז במשרד התחבורה הוא בעייתי, בלשון המעטה, וארכיוני העיתונים מאחסנים סיפורים של מומחים שנדהמו מאוזלת היד שלו. אם ב"ידיעות אחרונות" סבורים שאין צורך לתת לקוראים מידע מלא כיוון שאלה יסתפקו בלראות את מופז יושב בתנוחה מבוימת ומופרכת, הרי שמדובר במעשה שגובל בחוסר יושר מקצועי.

הנוהג הקלוקל של עיתונאים (קרני לא המציא את השיטה, הוא רק חלק ממנה) לקיים ראיונות סיכום פייסניים עם פוליטיקאים גורם לדמוקרטיה נזק כיוון שהוא מסתיר מהציבור מידע, ומנסה לבסס בזיכרון הקולקטיבי תמונה חלופית לתמונת המציאות האמיתית. מן הראוי שעיתונאי שנותן למרואיין שלו אפשרות להשפריץ תעמולה זולה לכל עבר יעמוד לצד הקוראים וישאל שאלות נוקבות את מי שמודה ללא בושה שעכשיו יש לו זמן ליוגה ואופניים, בין השאר כיוון שהוא משאיר לאחרים את ההתעסקות בעבודה הפרלמנטרית שלשמה נבחר.