חברת גוגל תפצה אדם כיוון שלא הסירה תוצאת חיפוש המוציאה את דיבתו. כך פסקה בשבוע שעבר השופטת אביגיל כהן מבית-המשפט המחוזי בתל-אביב–יפו. בכך הפכה השופטת פסק דין שניתן בשנה שעברה בבית-משפט השלום.

לפני כשלוש שנים הגיש עו"ד עמי סביר לבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו תביעה נזיקית נגד חברת גוגל ונגד שאול בר-נוי, הבעלים והמפעיל של אתר האינטרנט www.court.org.il. באתר זה הופיע פסק דין שניתן במשפט שבו ייצג עו"ד סביר את לשכת עורכי-הדין, שנתבעה על-ידי עו"ד יורם ליאונלו-ארביב. פסק הדין נפתח במשפט "המערער [עו"ד ארביב] הינו עורך-דין אשר הורשע בחמש פרשיות שונות". עם זאת, בחיפוש שמו של עו"ד עמי סביר במנוע החיפוש של גוגל מופיעה התוצאה הבאה:

חיפוש שמו של עו"ד עמי סביר במנוע החיפוש של גוגל. יוני 2015

חיפוש שמו של עו"ד עמי סביר במנוע החיפוש של גוגל. יוני 2015

עו"ד סביר טען, באמצעות עו"ד א"ש בר-יוסף, כי פרסום זה יוצר מצג שווא כאילו הוא הורשע בחמש פרשות שונות, ולכן הוא בבחינת לשון הרע נגדו. עו"ד סביר טען כי בר-נוי אחראי לפרסום באתרו, ואילו חברת גוגל אחראית לפרסום במנוע החיפוש שלה. טרם הגשת התביעה פנה עו"ד סביר הן לבעלי אתר court.org.il והן לחברת גוגל בבקשה שיסירו את הפרסום מהאתר וממנוע החיפוש, אך סורב. בתביעתו דרש פיצוי בסך 200 אלף שקל.

בר-נוי טען להגנתו כי פירסם את פסק הדין כפי שהוא, בלא כל שינוי, וכי באתרו אין כל חיבור או רצף מילולי שלפיו סביר הוא עורך-דין שהורשע. חברת גוגל טענה להגנתה, באמצעות עורכות-הדין רות לובן ויונת אפריאט-מנה ממשרד יגאל ארנון ושות', כי מנוע החיפוש שלה פועל באמצעות "זחל" העובד "באופן אוטומטי". "לגוגל אינק אין כל שליטה על התוכן המצוי בדפי האינטרנט הנסרקים על-ידי הזחל, ואשר נוצרו על-ידי צדדים שלישיים", נטען.

עוד נטען מטעם גוגל כי החברה "אינה יכולה להכריע אם תוכן של תוצאת חיפוש קונקרטית עשוי להוביל לטענות של מאן דהוא זה או אחר, קל וחומר מקום שהכרעה בטענות ממין זה תלויה בבחינה סובייקטיבית. הטלת חבות ממין זה תסתום את הגולל על שירות מנוע החיפוש (ושירותים הדומים לו, לרבות של צדדים שלישיים), על כל המשתמע מכך, לרבות נוכח החשיבות החברתית, הציבורית והכלכלית של שירות מנוע החיפוש. [...] קבלת טענותיו של התובע לא רק שתביא לאפקט מצנן, שיעמיד בסכנה את קיומו של מנוע החיפוש, אלא תקעקע לחלוטין את כל יסודותיו של מנוע החיפוש, שמטרתו ותכליתו לשקף את המידע הזמין ברשת האינטרנט".

בספטמבר האחרון פסקה השופטת חנה ינון כי הפרסום הוא אכן בבחינת לשון הרע, ומצאה כי בר-נוי אחראי לכך שכן בקוד הטכני שיצר בעמוד שפירסם באתרו השמיט את המלה "המערער" מהמשפט "המערער הינו עורך דין, אשר הורשע בחמש פרשיות שונות", שפותח את פסק הדין. השופטת ינון אף עמדה על כך שבר-נוי לא תיקן את הנוסח לאחר פניית עו"ד סביר. על כן מצאה כי עליו לפצות את התובע ב-80 אלף שקל, ועוד הוצאות בסך 20 אלף שקל.

"אין סיבה להקל על מנוע חיפוש במקרה שכזה ולקבוע כי דמו סמוק יותר מ'דמו' של בעל אתר אשר מובא לידיעתו תוכן מפר מובהק, שהוכנס לאתר על-ידי מעוול צד ג'"

אשר לחברת גוגל, השופטת ינון פטרה אותה מחבות במקרה זה. "התרשמתי כי לגוגל אין כל נגיעה לעניין ואין לה אפשרות לתקן את הקוד הטכני או לשנותו", כתבה על סמך עדותו של פיטר דיקמן, מנהל הנדסה בצוות החיפוש של החברה. "אין דרך ידנית להתערב באלגוריתם, ובמיוחד אין לנו דרך לעצור את הכותרת מלהופיע כפי שהיא מופיעה באתר המקורי", העיד דיקמן בפני בית-המשפט. לדבריו, האפשרות היחידה היא לחסום את הדף כולו ולא להציגו עוד כלל.

במהלך המשפט טענה חברת גוגל כי אין להטיל עליה את האחריות להסרת פרסום על דעת עצמה, ללא הכרעה שיפוטית בעניין. אם תוטל עליה האחריות להחליט על דעת עצמה אם מדובר בלשון הרע, כזה שבגינו יש להסיר את תוצאת החיפוש, היא תהפוך ל"צנזור-על", שבידיו כוח למנוע גישה למידע שאין בו פסול.

"לאחר שעיינתי בטענות הצדדים בעניין זה נראה הוא אין לקבוע מסמרות בעניין ולקבוע נחרצות כי כל אימת שפלוני פונה לגוגל להסיר תוצאת חיפוש כלשהי שאיננה לרוחו, יהיה עליה להסירו ללא כל תנאי, אפילו אם אותו ביטוי נוצר ופורסם על-ידי צד שלישי ולא על-ידיה, ובין אם מדובר בפגיעה בחופש הביטוי של הצד השלישי", כתבה השופטת ינון בפסק דינה, וחייבה את עו"ד סביר בתשלום הוצאות לחברת גוגל.

השופטת אביגיל כהן (צילום: אתר בתי-המשפט)

השופטת אביגיל כהן (צילום: אתר בתי-המשפט)

בעקבות פסק דין זה הגיש עו"ד סביר ערעור, בטענה כי יש לחייב את גוגל באחריות לפרסום. במקביל, גם בעל האתר המפרסם, בר-נוי, הגיש ערעור בטענה כי יש להפוך את ההחלטה ולדחות את התביעה נגדו. בערעור ייצגו את חברת גוגל עורכי-הדין רות לובן, ברק טל וליאת בבלוקי-פילרסדורף. השופטת כהן דחתה את הערעור של בר-נוי, אך קיבלה את הערעור של עו"ד סביר נגד גוגל.

"השאלה העיקרית שיש לדון בה היא – סוגיית חבות מנוע חיפוש להסיר תוצאת פרסום מעוול לאחר קבלת בקשת הסרה", כתבה השופטת כהן. "[...] סביר לא טען ולא טוען כי גוגל היתה צריכה למנוע מלכתחילה את הפרסום. טענותיו כלפיה נובעות מאי-הסכמתה להסיר את הפרסום המעוול לאחר שקיבלה הודעה על כך סמוך לפני הגשת התביעה בשנת 2012".

בהמשך פסק הדין כתבה השופטת כהן: "המקרה שלפנינו אינו דן כלל בשאלת חובתה של גוגל כמנוע חיפוש לבצע 'צנזורה' מוקדמת או בדיקה מוקדמת של כל פרסום ופרסום לפני שהוא מופיע במנוע החיפוש. השאלה שיש לבחון אותה בענייננו שונה לחלוטין והיא: האם לאחר שנתבקשה הסרה של פרסום מעוול [ו]צד ג' אשר גרם לפרסום המעוול אינו משתף פעולה/מסרב להסיר את הפרסום באתר שלו – האם מנוע החיפוש צריך לפעול להסרת הפרסום המעוול במנוע החיפוש עצמו.

"משנכחה [גוגל] לדעת כי בר-נוי מטעמיו לא פועל לתיקון העוולה, היתה צריכה להיעתר לדרישה להסרת המידע מהר ככל האפשר. משלא עשתה כן, איננה יכולה ליהנות מחסינות או מהגנה אשר איננה ניתנת לבעלי אתרים אחרים"

"אני סבורה כי יש להשיב בחיוב לשאלה זו ומבהירה כי מסקנה זו שמורה ל'מקרי קיצון' כמו המקרה שלפנינו. מנוע חיפוש צריך להסיר פרסום מעוול כאשר אין ספק בכך שתוצאת החיפוש במנוע החיפוש שגויה לחלוטין. ככל שקיים ספק בנכונות הפרסום, רשאית (ולא חייבת) גוגל לדבוק בעמדתה ולפיה רק על-פי צו שיפוטי היא תתערב באופן אקטיבי בתוכן המופיע אצלה. אך כאשר עניינית גם האתר הפנה לפסק דינו של בית-המשפט העליון ושם ניתן להיווכח על נקלה כי עו"ד סביר לא הורשע בעבירה משמעתית – לא היה צריך להמתין לצו בית-משפט והיה מקום להיענות לדרישת ההסרה. המקרה שלפנינו הוא מקרה קלאסי שבו יש להחיל מנגנון של 'הודעה והסרה'".

בהמשך הוסיפה השופטת כהן: "התביעה בעניינו של סביר אינה מתייחסת לפעולתו האוטומטית של ה'זחל' אלא לאי-הפעלת מכניזם קיים להסרה של פרסום מעוול או לתיקון פרסום מעוול; לאחר קבלת הודעה על פרסום מעוול. עו"ד סביר אינו מבקש צנזורה מוקדמת או הפעלת מנגנון שיסנן מראש את תוצאות החיפוש. הדרישה היא להסרת פרסום מעוול במנוע החיפוש לאחר שמתברר כי בשל מעשה או מחדל של צד ג' – האתר, אזי הפרסום במנוע החיפוש הוא מעוול. [...] במקרה שכזה הדרישות ממנוע החיפוש הן דרישות דומות מכל מי שמנהל אתר ולאו דווקא ייחודית למנוע חיפוש. אין צורך ליצור הבחנה פסיקתית בין בעל אתר לבין מנוע חיפוש בעניין זה. [...] אין סיבה להקל על מנוע חיפוש במקרה שכזה ולקבוע כי דמו סמוק יותר מ'דמו' של בעל אתר אשר מובא לידיעתו תוכן מפר מובהק, שהוכנס לאתר על-ידי מעוול צד ג'.

"ברור שעדיף היה לו בר-נוי היה מתכבד ומתקן את הקוד הטכני אשר הוביל לפרסום המעוול, אך גוגל לא יכלה להסתפק בכך שהיא ביקשה מבר-נוי לבצע תיקון והוא סירב. משנכחה לדעת כי בר-נוי מטעמיו לא פועל לתיקון העוולה, היתה צריכה להיעתר לדרישה להסרת המידע מהר ככל האפשר. משלא עשתה כן, איננה יכולה ליהנות מחסינות או מהגנה אשר איננה ניתנת לבעלי אתרים אחרים. אני סבורה כי בהעדר חקיקה מסודרת בעניין, יש להמשיך לפעול בנוהל שהשתרש זה מכבר של 'הודעה והסרה'".

השופטת כהן הותירה את סכום הפיצויים שפסק בית-משפט השלום על כנו, אך קבעה כי חברת גוגל תשתתף בפיצוי עו"ד סביר, לצד בעל האתר בר-נוי.

44711-11-14
49918-05-12