לפני חצי שנה נפצעו ארבעה אנשים בצומת הרחובות בן-צבי ותל-גיבורים בתל-אביב בתאונת דרכים שגרם נהג שתוי שנמלט משוטרים. לא זו בלבד שהנהג היה תחת השפעת אלכוהול, הוא היה גם פסול רישיון – מה שמסביר את סירובו להיענות להוראת השוטרים לעצור לבדיקה שגרתית. הנהג הנמלט התנגש במכונית שבאה מולו ופצע את נהגה. גם הנהג הפוגע ושני הנוסעים שהיו איתו נפצעו. מצב מוכר: לא פעם נהגים שקיבלו כרטיס אדום ממשיכים לעבור על החוק ולגרום לנזקים, לפעמים קטלניים.

פחות רווחת תופעה של מנהיג מדינה שהומשל לנהג שתוי, הממשיך, מיד לאחר מכן, להתנהל באופן מסוכן. בנימין נתניהו הוגדר על-ידי עיתונאי ה"ניו-יורק טיימס" תום פרידמן בהגדרה שצוטטה בכל רחבי העולם, כמי שמוביל את ישראל תחת השפעת אלכוהול.

פגישתו עם הנשיא אובמה ותוצאותיה מאשרות כי האבחנה של הפרשן האמריקאי לא היתה מוגזמת: ראש הממשלה גרם לתאונת דרכים מדינית חמורה. אילו היה קורא את המפה באופן מפוכח היה נוהג אחרת, אבל הוא היה שבוי בקונספציה, או אחוז בתשוקה עזה להיות אורח בבית הלבן, ולכן לא ראה את תמרורי האזהרה.

ראש הממשלה נתניהו בביקורו בארצות-הברית, בפגישה עם מזכירת המדינה קלינטון. 22.3.10 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

ראש הממשלה נתניהו בביקורו בארצות-הברית, בפגישה עם מזכירת המדינה קלינטון. 22.3.10 (צילום: עמוס בן גרשום, לע"מ)

בכלי התקשורת האמריקאיים שררה הסכמה כמעט כללית לשורש המשבר ביחסים שבין נתניהו לאובמה – חוסר אמון של הנשיא האמריקאי בראש הממשלה. אובמה אינו סומך על מלתו של נתניהו ורואה בו מניפולטור חסר עכבות.

ביום שובו של נתניהו לארץ הוא נתן לבית הלבן עילה חדשה לאשש את התיוג שהצמיד לראש הממשלה: סביבתו החלה להפיץ את הגרסה שהיחס העוין שהפגין אובמה כלפי אורחו מקורו ברצונה של וושינגטון להפיל את מנהיג הליכוד. ודוק, לפי ההסבר שיוצא ביומיים האחרונים מכיוונו של נתניהו, לא עמדותיו המדיניות מכעיסות את ההנהגה האמריקאית, לא התנהלותו האישית, לא הצעדים שנוקטת ישראל, הנתפסים בארצות-הברית כסותרים את הבטחותיה.

כל אלה, לפי הפרשנות של לשכת ראש הממשלה, הם תירוצים בלבד המכסים על מזימה פוליטית שרוקחת וושינגטון – להתערב בענייניה הפנימיים של ישראל ולהביא להפלת נתניהו מהשלטון, או, למצער, לגרום לכניסת קדימה לקואליציה ולדחיקת מפלגות הימין הקיצוניות מתוכה.

במכונית בתל-אביב שבה נמלט הנהג העבריין והשתוי מהשוטרים ישבו שני נוסעים נוספים. הם היו שותפים לעבירה: הם עלו למכונית אף שידעו שרשיון הנהיגה של חברם נשלל. הם לא הפצירו בו להיענות לדרישת השוטרים לעצור לבדיקת הרשיונות, הם לא דרשו ממנו לאפשר להם לרדת מהרכב. להפך, הם נתנו יד, לפחות באופן פסיבי, לנסיון ההימלטות שלו ולתאונה שנגרמה עקב כך. חלק מהתקשורת הישראלית חוטא חטא דומה באופן שבו הוא מסקר ביומיים האחרונים את תוצאות מסעו המביך של נתניהו לארצות-הברית.

יש עיתונאים שמאמצים את גרסת נתניהו בדבר המהלך הפוליטי שזומם אובמה לחולל בישראל. כתבים ושדרים אלה (למשל אילה חסון בערוץ הראשון, פרשנים ב"ישראל היום") אינם מסתפקים בהצגת הטענה הזו מפי גורמים ממשלתיים או אנשיו של נתניהו, אלא מביאים אותה כעובדה מוכחת.

דבר אחד הוא להביא לידיעת הציבור את סברת החוג הסובב את ראש הממשלה בעניין זה, ודבר אחר הוא להציג אותה כפרי אבחנתו וידיעתו של העיתונאי עצמו. הסבריו של ראש הממשלה על מניעיו של אובמה הם מידע עיתונאי רלבנטי שהציבור שופט בהתאם למשקלו הסגולי; דיווחיהם של עיתונאים ידועים על אותו עניין עצמו, כשהם מוצגים כמידע או כהערכה עצמאיים, הם חומר עיתונאי בעל ערך שונה לחלוטין.

לו הסתפקו פרשנים אלה בציטוט (גם אנונימי) של אנשי נתניהו – ניחא; אבל הם מפיצים את הגרסה על המזימה הפוליטית כפרי של מידע ואבחנה שלהם עצמם – ובכך הם מקבעים אותה בתודעת הציבור כעובדה מוכחת. והרי אין זה מצב הדברים לאשורו: אין להם מידע אמין, מובהק, על נסיבות היווצרותה כביכול של הקנונייה שהם מדווחים עליה – מכל מקום הם עדיין לא שיתפו בו את הציבור; לכל היותר הם השתכנעו מטענותיו של נתניהו בעניין זה, והם נאחזים בראיות נסיבתיות כדי לאמץ אותה (ההשפלה המכוונת שנקט כלפיו הבית הלבן, הסירוב לאפשר את תצלום המפגש וכדומה).

יש להניח שבעיני הנשיא אובמה, נתניהו ממשיך להתנהל כנהג עבריין: רק עזב את הבית הלבן כשמצחו צרוב בכתם המנהיג הנכלולי – וכבר המציא גרסה חדשה כדי לכסות על הביזיון: הממשל חותר להפילו. עד שלא יהיו בידיה ראיות מוצקות שזה אכן המניע ליחסו הנוקשה של אובמה, מומלץ לתקשורת הישראלית שלא לשתף פעולה עם המניפולציה הזו מבית היוצר של ראש הממשלה.