הפתעה גדולה נפלה על מדינת ישראל הבוקר: שר הביטחון אהוד ברק הכריז כי החליט למנות דווקא את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא, הרמטכ"ל ה-20 של מדינת ישראל, וזאת בניגוד לכל ההערכות המוקדמות שלפיהן שר הביטחון אהוד ברק ימנה את האלוף יואב גלנט לרמטכ"ל הבא של מדינת ישראל.
אבל מעבר לעובדה ששר הביטחון הוא טיפוס מפתיע הפועל באופן ענייני, מקצועי וישר ולא נוהג לקדם את מקורביו לתפקידים שונים, נשאלת השאלה איך אמורים אזרחי מדינת ישראל לקבל את הרמטכ"ל החדש: בחיבוק? בסלידה? באהבה? בגועל?
יואב גלנט, 20.7.09 (צילום: משה שי)
בשבועות האחרונים מלאו העיתונים בסיפורים שהציגו את גלנט כפוליטיקאי קטן, שלא לומר קטנוני, שנוהג להפעיל לחצים על עיתונאים באמצעות מקורבים, שסימן לעצמו מטרה (לשכת הרמטכ"ל) ומאז מפעיל, מעשה ידי אמן, קשרים שונים כדי להגשים את מטרתו. בראש המתקפה עמד הפובליציסט הראשי של "מעריב", בן כספית, שעשה כל שביכולתו כדי להשחיר את דמותו של גלנט, או לחלופין לחשוף את דמותו האמיתית השחורה גם כך.
בראשית החודש כתב עפר שלח, וכיום יש להודות שנראה כי צדק, שתהליך בחירת הרמטכ"ל הבא הוא פארסה של משחק מכור מראש. שבוע אחר-כך הסלים בן כספית את הטון וכתב בטורו במוסף השבת של "מעריב":
"הכוונה של ברק ואנשיו למנות את יואב גלנט לרמטכ"ל צריכה להדיר שינה מעיניו של כל מי שהמדינה הזו חשובה לו. גלנט בוחש בפוליטיקה ללא לאות, לא לוקח שבויים ומקדש את המטרה בלי כל קשר לאמצעים".
כספית שיתף את הקוראים בייסוריו והסביר כי הסיבה היחידה לכך שהחליט לצאת למאבק כה נמרץ במיועד להיות הרמטכ"ל החדש היא טובת המדינה:
"הטקסט שאני כותב היום נכתב בנימה אישית. מתוארות בו חוויות אישיות. לא קל לי לכתוב אותו. אבל כשאני מנסה לעשות איזון אינטרסים בין המשך שתיקה ובין האפשרות שיואב גלנט יהיה בעוד כמה חודשים ראש המטה הכללי של צה"ל, אני חושב שצריך לעשות מעשה.
"גלנט נהנה היום מרשת סבוכה של קשרים בחלונות הכי גבוהים של הפוליטיקה, הכלכלה, המשפטים והכוח במדינת ישראל. הוא מורגל בניחוח עשן הסיגרים המשובחים", כתב כספית, ותיאר בדרכו הציורית את העוצמה שהיתה לגלנט כמזכירו הצבאי של ראש הממשלה שרון:
"גלנט הגיב מול כל העושר הזה כמו אבו, הקוף של אלאדין, כשנחשף לעושרה של מערת הפלאים. למתבונן מהצד נראה שהוא לא הצליח לכבוש את יצרו. גלנט סיים את תפקידו בלשכת ראש הממשלה כחבר של כבוד בפורום החווה". כספית גם תיאר כיצד במהלך הלחימה ב"עופרת יצוקה" מצא גלנט את הזמן לבלות באירוע חגיגי של אישיות כלכלית בכירה בתל-אביב.
כספית לא הסתפק בכך. הוא הפנה בטורו לתחקיר של קלמן ליבסקינד שהתפרסם בעבר ב"מעריב" ופורסם שוב באותו גיליון של המוסף לשבת של העיתון, לפני עשרה ימים. בתחקיר חשף ליבסקינד התנהלות קלוקלת לכאורה של גלנט בענייני קרקעות ונדל"ן, תוך ניצול מעמדו כקצין בכיר, ואף טען שגלנט הורה שלא לזמן אותו, את ליבסקינד, למילואים אחרי פרסום התחקיר.
אנשיל פפר הציג ב"הארץ" לפני כשבועיים את "החברים של גלנט: מעמרי שרון ועד ראש המטה של אהוד ברק". פפר פרש את רשת הקשרים החברתית של גלנט, הכוללת את פורום החווה, חברים של ברק, המיליארדר בני שטיינמץ ואפילו גדי סוקניק.
דן מרגלית כתב ב"ישראל היום" כי הרעיון שגלנט יירש אותו נראה לאשכנזי "שגוי לא רק ברמת ההבנה והדיון, אלא 'שיגע' אותו". גם כותבים אחרים הרבו לספר על הטינה ששוררת בין אשכנזי לגלנט, עד כדי סלידה ממש.
כך לדוגמה דיווח עמוס הראל ב"הארץ" שאשכנזי "שם 'איקס' על גלנט עוד הרבה לפני שהחלו להתגושש סביב הקרדיט על מבצע 'עופרת יצוקה', בתחילת 2009. בחוגים סגורים, ובאחרונה גם פחות סגורים, אשכנזי מדבר על אלוף פיקוד דרום במונחים קשים ביותר, כמי שאינו ראוי להיות רמטכ"ל. אשכנזי תוקף את נורמות הפיקוד של גלנט ואת מה שהוא מתאר כקשריו הקרובים עם אנשי עסקים ויועצים אסטרטגיים, במיוחד עם חברי 'פורום החווה' של אריאל שרון".
ועכשיו, גלנט מונה לרמטכ"ל. אמצעי התקשורת ממהרים ליישר קו וב-ynet מציגים אותו בפרופיל מחמיא. הנה כאן תצלום שלו כשהוא חותר בקיאק ("חותר להצלחה"), כאן הוא חובש קסדה ("קרדיט מוצלח על 'עופרת יצוקה'"), ופה הוא לובש אפוד קרב ("מהלחימה בשטח ללשכת הרמטכ"ל").
גם במקומות אחרים מופיע פרופיל של איש השטח שהגיע ללשכת הרמטכ"ל. הגדיל לעשות אמיר בוחבוט מ"מעריב" כאשר ציין כי "מינויו התקבל בהפתעה גדולה". נראה שבוחבוט אינו מנוי על "מעריב".
איך, אפוא, הציבור אמור לקבל את מפקד הצבא (בפועל) הבא שלו? מאז הקמת המדינה, רמטכ"לים מתקבלים בחיבוק גדול על-ידי הציבור הישראלי; הם סומכים עליהם, שותים בשקיקה את דבריהם ותולים את תמונתם בבתי-הספר. הרמטכ"ל יכול להיות בעל אישיות כריזמטית יותר (רבין) או פחות (משה לוי), אך הוא תמיד אחת מהדמויות הנערצות במדינה. אין פלא שרבים מבין הרמטכ"לים ביצעו קפיצה מהירה אל עבר הפוליטיקה (דיין, ידין, בר-לב, מוטה גור, ברק, מופז, רפול, ליפקין-שחק, יעלון).
נראה שזו הפעם הראשונה שרמטכ"ל נכנס לתפקידו לאחר מסע השחרה תקשורתי נרחב כל-כך. איני מכיר את גלנט ואיני יודע אם מה שנכתב עליו נכון או שגוי. גם הרוב המוחלט של הציבור אינו מכיר את גלנט אישית וגם הוא אינו יודע אם מה שנכתב עליו נכון או לא. קשה לדמיין נקודת פתיחה נמוכה יותר ללשכת הרמטכ"ל, אותה לשכה שעשויה לפקד על תקיפה באיראן.
כמה טוב לדעת שבלשכת הרמטכ"ל יושב פוליטיקאי קטן, כלומר לוחם ענק, כלומר מושחת, כלומר קצין מצטיין, כלומר חובב עושר ועוצמה, כלומר מלח הארץ.