שלא כמו גראוצ'ו מרקס, שאמר שאין הוא מוכן להיות חבר במועדון שמוכן לקבל אנשים כמותו, נכנסו השבוע עליזה ואהוד אולמרט ברגל רמה למועדון שממנו הסתייגו עד כה, והתנהלו בו כחברים בקיאים ומנוסים. הזוג אולמרט נכנס בשעריה של קהיליית התקשורת כדי לעשות בה שימוש לצרכיו. לחברים הוותיקים בקהילייה לא נותר אלא להתבונן בהם בסקרנות ולהפטיר: ברוכים הבאים למועדון.

עליזה אולמרט בחרה לתקשר עם הציבור באמצעות סרט תיעודי על חייה כרעיית ראש הממשלה שהוקרן בערוץ 2. היא פתחה את ביתה בפני הבמאית ציפי טרופה ואיפשרה לה לתעד רגעים קשים ומעמדים רגישים בהווי יומה. זה מהלך תקשורתי מבוקר שנועד להציג את דמותה של אשת ראש הממשלה באור מסוים, לאפשר לה להציג את גרסתה לציבור באופן בלתי אמצעי, כשהיא שולטת על המסר העולה מהסרט. זו התנהלות תקשורתית מקצוענית מובהקת שבה מושא הסיקור הוא גם הרקדן וגם הכוריאוגרף, גם השחקן וגם המחזאי.

אהוד אולמרט בבית-המשפט, במהלך משפט "ראשונטורס". 6.9.10 (צילום: יואב ארי דודקביץ')

הגברת אולמרט הנשקפת בסרט היא אשה דעתנית, אינטליגנטית, רהוטה, שהגורל תיעתע בה כאשר זיווג אותה עם הפוליטיקאי אהוד אולמרט. היא חשבה שהיא נישאת לבוהמיין הנועל סנדלים מרופטים, ומצאה את עצמה מסתובבת בטרקליני העולם עם בעל מחויט לעילא שסיגר ושעון ברייטלינג הם אביזריו הצמודים. היא קיוותה לנהל חיי משפחה צנועים ולעסוק באמנותה – וגילתה, להוותה, שעולמה הפרטי חשוף לעין כל ושאיכות ציוריה הפכה אף היא נושא לרכילות מעליבה. עליזה אולמרט הניבטת מהסרט היא רעיה נאמנה, אבל גם אשה שמכרסמים בה ספקות: האם אכן כל צפונותיו של בעלה היו ידועות לה בזמן אמת?

יש בסרט רגעים נוגעים ללב שבהם ניצבת אולמרט חשופה במצוקתה, תוהה אם טעתה והיכן, וכמו אינה מבינה מדוע וכיצד כוחות שאין לה שליטה עליהם מתעללים בה ובמשפחתה. אבל יש בו גם מעמדים מאירי עיניים החושפים תפיסת עולם המסבירה מדוע נקלעו היא ובני ביתה לסמטה ללא מוצא שבה הם נמצאים היום. כמו אותו רגע שבו היא קובלת כי שופטים את התנהלותו האתית של בעלה על-פי נורמות שאיש אינו מקיים למעשה.

זו מעידה לשונית המייצגת עולם מושגים מעוות, ואורח חיים הנגזר ממנו, הסותרים את הדימוי שעליזה אולמרט שוקדת לעטות על עצמה בסרט הזה. הציבור – קל וחומר רשויות החוק – מחילים על אהוד אולמרט נורמות מוסריות, בוודאי משפטיות, שבהן מחויב כל אדם הגון. לא באים אליו בדרישות מיוחדות. רק מי שהתרגלה במרוצת השנים (עוד לפני שאהוד אולמרט הפך לראש הממשלה) לחיות בתוך בועה אטומה, שבה מיטשטשים הגבולות בין הפרטי לציבורי, בין הראוי לפסול, בין המותר לאסור – מסתובבת בתחושה שנעשה לבן זוגה עוול כשבאים אתו חשבון על מעטפות הדולרים או על זיכוי כפול ומשולש של עלות כרטיסי טיסה.

אולמרט ברזולוציה גבוהה

מרירות דומה עולה מהפרק הראשון באוטוביוגרפיה שכותב עתה אהוד אולמרט ופורסם בערב החג ב"ידיעות אחרונות". גם ראש הממשלה לשעבר נכנס למועדון התקשורתי כדי להפיץ את בשורתו. הוא אינו עושה זאת, כמו שעשה עד כה, באמצעות שליח, אלא במו ידיו. יש בכך אירוניה: האיש, שבחלק הארי של כהונתו הציבורית התעמת עם כלי תקשורת, תבע עיתונאים לדין, לא הסתיר את הבוז שהוא רוחש לרבים מהם – מוצא את עצמו נכנס לנעליהם כדי להביא לידיעת הציבור הרחב את המסר שלו.

אף שזה הפרק הראשון, אולמרט לא מתאפק וכבר חולק עם הקורא את יחסו לתקשורת. בתארו את הלילה שבו אושפז אריאל שרון לאחר שלקה בשטף דם מסיבי במוח, מלגלג אולמרט על אחד הפרשנים המסביר מעל מרקע הטלוויזיה כיצד תיראה ממשלתו של אולמרט ומה תהיה דרכו של ראש הממשלה החדש.

הכותב מציין כי הפרשן הזכיר בשידור שניתוחו והערכותיו מבוססים על כל השיחות שקיים עם אולמרט "בתקופה האחרונה". "אלמלא ידעתי", כותב אולמרט, "כי סירבתי להיפגש עם הכתב הזה במשך למעלה משנתיים, כי לא האמנתי לו וחשבתי אותו לשטחי ובלתי אמין, אולי גם אני הייתי מתרשם. תהיתי אם זו יוהרה מקרית פרטית של כתב אחד, או משהו שאני עתיד להיתקל בו מעתה ואילך בשכיחות גדולה...".

הנה אפוא אולמרט ברזולוציה גבוהה: גאוותן, נוקם ונוטר, פסקני, נמהר. אם הפרק הראשון מעיד על הספר כולו, הרי שראש הממשלה המודח מתכוון להפוך את האוטוביוגרפיה שלו לפנקס חשבונאות קטנוני שממנו ישגר טילים לעברם של כל מיני יריבים, ובהם עיתונאים. נראה שבראייתו של אולמרט, כהונתו הכושלת בראשות הממשלה והתנהלותו הבעייתית בזירה הציבורית אינן נגזרות של אישיותו, עולם ערכיו, כישוריו – אלא תוצאה של תיוגים שליליים שהטביעה בו התקשורת. הוא מופיע עתה בזירת הקרב הזו כדי להשיב מלחמה בכלים המקובלים בה (לדעתו).

ובאותו עניין: לקראת סוף הפרק מציין אולמרט לשבח את יועץ התקשורת טל זילברשטיין. הוא מספר שזילברשטיין התייצב אצלו מוקדם בבוקר, למחרת אשפוזו של שרון, כשהוא נכון לעזור לו ככל שיידרש וללא תמורה. היועץ החרוץ השיא לו עצה לקראת ישיבת הממשלה שעמד לנהל לראשונה: לדבר לאט, לא לחייך, לזכור כי אנשים בהלם. אולמרט אימץ את ההמלצה ובספרו הוא מודה בחום על שנמצא בסביבתו ברגע רגיש זה "חבר חכם, אפילו אם הוא בגיל של הבן שלי".

זילברשטין הוא אפוא חבר, ואולמרט נזקק לעצותיו כדי לדעת שיש לנהל את הישיבה הראשונה לאחר אשפוזו של שרון בארשת הפנים הראויה למעמד טרגי זה. צאו וראו עד לאן מגיעה השפעתם של יועצי תקשורת.