די באזכור שמה של יצירה מתחת לפרסום תצלום מסך שלה כדי שיהיה בכך קרדיט ראוי ליוצרים. כך עולה מפסק דין שנתנה השבוע השופטת ריבה ניב מבית-משפט השלום בתל-אביב–יפו.

עניינה של התביעה הוא סרטון בשם "שיט שתל-אביבים אומרים", שנוצר על-ידי נועה לביא ורפאל ברבירו. לפני כשלוש שנים פורסמו תצלומי מסך מהסרטון הן במדור "ועדת המדרוג" של מוסף "הארץ" והן במהדורה המודפסת והמקוונת של "עכבר העיר". ב"ועדת המדרוג" פורסם תצלום מסך אחד בלבד, במשבצת "נמוך" ו"רע", וזאת מעל הכותרת "הסרטון הוויראלי 'שיט שתל-אביבים אומרים'. אם רק היה פחות מביך ויותר מצחיק". ב"עכבר העיר" פורסמה כתבה על עגה תל-אביבית ובה, בין היתר, הוזכרו הסרטון ויוצריו. את הכתבה ליוו שישה תצלומי מסך מתוכו, ומתחת לאחד מהם פורסם שמו של הסרטון.

יוצרי הסרטון טענו כי זכויותיהם הופרו, שכן העיתון העתיק את יצירתם וכן מפני שלא קיבלו את הקרדיט הראוי. באמצעות עו"ד ישראל מיבר תבעו את חברת הוצאת עיתון "הארץ" בע"מ, המוציאה לאור הן את מוסף "הארץ" והן את "עכבר העיר", ודרשו פיצוי בסך 360 אלף שקל. ב"הארץ" טענו, באמצעות עו"ד דור ליאונד, כי השימוש שנעשה בצילומי המסך של הסרטון הוא שימוש מותר, שכן נעשה לצורך מדור ביקורת ("ועדת המדרוג") וכחלק מכתבה בנושא (ב"עכבר העיר"). אשר לסוגיית הקרדיט, ב"הארץ" טענו כי תצלומי המסך ב"עכבר העיר" הוצגו באופן גרפי שונה, כך שהקורא הסביר יכול להתרשם שמדובר בתצלומים שנלקחו מסרטון.

השופטת ריב קיבלה את גרסת "הארץ". "אין די בכך שתמונות אקראיות מהסרטון הוצגו בכתבה על מנת שהנתבעת תיחשב כמי שהעתיקה את יצירת התובעים, מקום בו צילום המסך אינו מהווה חלק מהותי מן היצירה", פסקה. "המבחן איננו מבחן כמותי בלבד, ואף לא מבחן טכני – האופן בו נעשתה ההעתקה, כי אם מבחן מהותי, אשר כבר קבעתי כי אינו מתקיים בענייננו. מכאן, כי לא ניתן לקבל את עמדת התובעים בגין ביצוע העתקה של יצירתם".

השופטת קבעה כי גם לו היתה קובעת שפרסום תצלומי המסך הוא בבחינת העתקה של היצירה, הרי שזו מוגנת בחוק, בין היתר משום מהותו של הסרטון, "יצירת אינטרנט המיועדת להפצה".

אשר למתן הקרדיט והזכות המוסרית של היוצרים, השופטת ניב פסקה לטובת "הארץ", אם כי תוך הסתייגות מסוימת. "ייתכן כי ראוי ועדיף היה ליתן קרדיט לכל אחת מתמונות המסך הנפרד, אולם לטעמי, אין בדבר הכרח", כתבה. "הנני מקבלת את עמדת הנתבעת כי אזכור זה של התובעים סמוך לשם היצירה וכן אזכור שם היצירה תחת צילום המסך, כאשר ניתן להתרשם באמצעות הגידור הוויזואלי השונה כי צילומי המסך נלקחו מאותו המקור, מהווים קרדיט 'בהיקף ובמידה ראויים, בנסיבות העניין'. הנתבעת הוכיחה כי נוהג מקובל במקרים דומים הוא להסתפק באזכור שם הסרטון תחת צילום מסך אחד מתוך צילומי המסך אשר לקוחים מאותה היצירה. הנני קובעת כי הנתבעת יצאה ידי חובתה לעניין זה".

למסקנה דומה הגיעה ניב ביחס לפרסום ב"ועדת המדרוג". "סבורתני כי ציון שם הסרטון תחת צילום המסך מהווה קרדיט ראוי", פסקה.

ניב דחתה את התביעה, אולם בשל הסייג שהזכירה בנוגע לקרדיט המרוכז ב"עכבר העיר" במקום קרדיט נפרד מתחת לכל תצלום מסך, החליטה שלא לחייב את התובעים בהוצאות משפט.

3731-04-12