שחיתות והון
ישראלי מצוי שביצע הבוקר את הרוטינה ההולכת ונעלמת של יציאה לרחוב והשקעת שקלים אחדים ברכישה של עיתון יומי בעברית לא היה מצליח להתחמק מזה. כל אחד מארבעת העיתונים הכלליים שהיה עשוי לקחת לידיו, אלה שבתשלום וגם זה שלא, ניחן באופי משלו ובנושאים שעורכיו נוטים להדגיש מסיבותיהם השונות, אבל הבוקר לארבעתם יש לפחות דבר אחד משותף: דיוקנו הממושקף של איש עסקים מוכר, שנעצר ונחקר בגין חשד למתן שוחד לחוקר משטרתי וכעת נדפס כשהוא מישיר מבט אל הקורא.
עופר נמרודי של "הארץ" הוא שועל שקפא בין פנסיה של משאית. בחלקו העליון של עמוד השער של העיתון, שבו הוקצה שטח נדיב לתצלום של אמיל סלמן, נראה איש העסקים ומו"ל "מעריב" לשעבר כשהוא מפגין אי-נוחות בולטת. בעל ההון, שחדרי החקירות אינם זרים לו, עומד מחוץ לדלתות המתקן הממשלתי שבו נחקר בז'קט כחול מהודר וקווצת שיער סוררת, ידיו בכיסים, והוא מביט בצלם במה שנראה כמו בלבול. "נמרודי חשוד במתן שוחד בתיק רונאל פישר", נמסר ביובש בכותרת.
נמרודי של שער "ישראל היום", באותו ז'קט ובאותה קווצת שיער, הוא אותו אדם בתוספת מנה של אפתיות. מבטו שלוח אל מעבר לכתפו של הקורא. ב"ידיעות אחרונות" משתמשים בתמונה מאותו מאורע, אך בהחלטה שאולי מצביעה על מידה של לעג בחרו העורכים להקטין אותה לכדי ממדיו של זבוב מגודל. "איש העסקים שנעצר בפרשת רונאל פישר – עופר נמרודי", נמסר שם בקורקטיות לא אופיינית בנוגע לאיש שבמשך שנים היה הנמסיס של המו"ל והעורך האחראי של "ידיעות אחרונות", ארנון (נוני) מוזס.
"מעריב", העיתון שנמרודי החזיק בו בעבר והשתמש בו ככלי לקידום צרכיו השונים, נבדל משלושת העיתונים האחרים. דיוקנו של נמרודי נדפס כאן בשער בהבלטה, אך זהו אינו דיוקן מהסדרה שבה השתמשו "הארץ", "ישראל היום" ו"ידיעות אחרונות": גם כשהוא כבר אינו מחזיק ולו במניה אחת ממניותיו של העיתון, נמרודי של "מעריב" הוא איש עסקים מכובד ומכופתר, בתצלום סטודיו שעוצב כך שיזכיר תמונה רשמית. הקשר ההיסטורי שלו ל"מעריב" מוזכר בדיווח באופן מפורט, אך נחסך לחלוטין מקוראים המסתפקים ברפרוף על כותרות העיתון.
שחיתות ושלטון
אתמול התקיים שלב הטיעונים לעונש במשפטו של אהוד אולמרט בגין הרשעתו בפרשת מעטפות הכסף, או "פרשת טלנסקי". כמתבקש, הדיון זוכה לסיקור בכל העיתונים. כפי שניתן היה לצפות, בעיתון אחד בלבד אין מזכירים את האירוע בעמוד השער, ומסתפקים בתיאור קמצני באחד העמודים האחוריים.
גור מגידו, כתב "גלובס", מספק בגליון אמש את הרפורטז'ה המקיפה ביותר מאולם הדיונים. לכמה רגעים, הוא כותב, נגלה אתמול לבאי בית-המשפט "אהוד אולמרט אחר, שונה. לא זה הזקוף, המוכר, שקולו לעולם בוטח, שאומר לעולם חוסן", כהגדרתו. אולמרט, כותב מגידו, התייחס לראשונה בפומבי להרשעתו בתיק, "דיבר אישית, מהלב, פנה אל השופטים בגוף ראשון והראה פגיעות".
אהוד אולמרט נכנס לאולם בית-המשפט המחוזי בירושלים, אתמול (צילום: אמיל סלמן)
"אולמרט קרא מן הכתובים טקסט שבו הגיע הכי קרוב שהוא מסוגל להכרה באחריותו, ולהבעת חרטה על מעשיו, אך נמנע מהודאה מפורשת באשמה", מצוין בהמשך הרשימה. "לבסוף טען שנענש מספיק בעקבות הנזקים שהסבו פרשיותיו הרבות לו ולמשפחתו, ונשמע כמי שמתחנן על נפשו. מופע נדיר של ראש הממשלה לשעבר, העומד בפתחו של בית-הכלא, האיש שבספטמבר הקרוב ימלאו לו 70.
"אולמרט אמר לשופטים, 'קראתי בקפידה רבה את הכרעת הדין. על-פיה החלטתם לשנות מהחלטתכם הקודמת ולהרשיע אותי. הכרעה זו קשה עלי. המעמד הזה הוא שלב נוסף, מעיק ומכביד, בתהליך שהחל לפני למעלה מתשע שנים, עת הפכתי להיות ראש ממשלה'.
"לדברי אולמרט, מאז מונה לתפקיד ראש הממשלה עבר חקירות בלתי פוסקות של מבקר המדינה והמשטרה, אשר ליוו את חייו וחיי משפחתו. 'חיי ופועלי לאורך 25 שנים נסרקו במסרקות ברזל... כל שיחת טלפון, כל פגישה, כל דף חשבון, כל תשלום, כל נסיעה, שלי ושל בני משפחתי, נבדקו'. לדבריו, החשדות לוו בפרסומים 'חסרי תקדים בהיקפם, חוצי גבולות וארצות, שכללו הכפשות, פגיעות ועלבונות'. אולמרט ציין כי מדובר בתופעה שהיא כמעט בלתי נמנעת, אך פוגעת ומייסרת, ולא הוגנת'.
"ואז אמר אולמרט לראשונה דברים שעל סף החרטה: 'עלי להביע בפניכם את צערי על שאני נתון במצב זה. בסתיו הקרוב ימלאו לי 70 שנה. אני אב לחמישה וסב ל-11 נכדים. את כל חיי הבוגרים הקדשתי בתשוקה עזה לענייני הציבור, ופעלתי כמיטב יכולתי בתחומי חיים רבים, מתוך אמונה עמוקה כי אני עושה מה שנכון, צודק ומועיל".
"ידיעות אחרונות" הוא הבוקר העיתון היחיד שאינו מאזכר את המעמד בעמוד השער שלו. הדיווח על הדיון במשפטו של אולמרט נדחק בטבלואיד זה לעמ' 18, שאותו הוא חולק עם ידיעות על תאונת נגמ"ש, דקירה של נער, קופאית שגנבה כסף ותוכן שיווקי. בכותרת המשנה נכתב כי "ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט התייצב אתמול על הדוכן בשלב הטיעונים לעונש בפרשת טלנסקי – וביקש רחמים מבית-המשפט". ב"ידיעות אחרונות", כך נראה, שמחו להיענות לבקשה.
בנים של אנשים עשירים
שער המוסף "נדלניסט" של "כלכליסט" מוקדש לאלפרד אקירוב, חברו של אולמרט ומי שנחקר בגין העסקת שולה זקן בתפקיד אוורירי אחרי שהיא ואולמרט עזבו את לשכת ראש הממשלה והתפנו להעביר את מיטב זמנם בחקירות ובהליכים משפטיים שונים. בהתאם לאכסניה, הראיון עם אקירוב עוסק בעיקר בנדל"ן ובהיבטים אחרים של העשייה העסקית של האיש, אך יש בו גם חלק המוקדש לקשריו עם ראש הממשלה שהתגלה כעבריין.
"הוא חבר מאוד טוב ואני אוהב אותו. אמשיך להיות חבר שלו. אני מרגיש שעשו לו עוול", מצהיר אקירוב באוזני מראייניו, דיאנה בחור-ניר ודותן לוי.
"שמו של אקירוב עלה במהלך המשפט של אולמרט בשל הקשר שלו לשולה זקן, מזכירתו של ראש הממשלה לשעבר, שאותה העסיק", כותבים בחור-ניר ודותן (ושוכחים שזקן, בתפקידה האחרון בשירות הציבורי, לא היתה מזכירה, כי אם ראש לשכת ראש הממשלה). "זקן שימשה כיועצת לשיווק אירועים לבתי-המלון בירושלים, ממילא ומצודת-דוד, בשכר חודשי של 12 אלף שקל כנגד חשבוניות. ההעסקה היתה בשנת 2013, בתקופה שבה עדיין הגנה זקן על ראש הממשלה לשעבר".
"שולה זקן היתה עובדת טובה?", שואלים המראיינים. תשובתו של אקירוב מתמצה במלה אחת: "מצוינת". "היום, כאשר היא זמינה שוב לעבודה, תציע לה?", מקשים המראיינים. "היא לא פנתה אלי, כשתפנה נחשוב", משיב אקירוב. "גם הבן שלה עבד אצלי שנתיים בביטחון. אני לא רואה בזה בעיה. אין כמעט בחור אחרי צבא שאני מכיר את ההורים שלו שלא עובד אצלי בביטחון. אתם יודעים כמה בנים של אנשים עשירים עובדים אצלנו במלצרות במלון?".
חברה ומדינה
כל העיתונים מדווחים על ממצאי הדו"ח השנתי של מבקר המדינה, יוסף שפירא, שפורסם אתמול. להלן כמה כותרות נבחרות.
"גם בתקופת לפיד: המדינה העבירה לישיבות מאות מיליוני שקלים והעלימה עין ממעשי הונאה", מדווח ב"גלובס" שי ניב. "דו"ח המבקר מגלה כי מאז 2011 משרד האוצר הפסיק לבצע ביקורת בישיבות גדולות", מתמצתת כותרת המשנה. "בין הממצאים: פער גדול בין מספר האברכים הרשומים לבין מספרם של הלומדים בפועל, תשלומים כפולים בגלל העדר הצלבת נתונים בין משרדי הממשלה וסירוב של צה"ל להעביר מידע ולגייס חרדים שאינם לומדים תורה בניגוד להצהרתם".
"באוצר לא מקפידים על מעקב אחר ניגודי עניינים", מודיעה כותרת ב"כלכליסט". "משרדי הממשלה מעסיקים רואי-חשבון חיצוניים עבור שירותי ביקורת ועריכת דו"חות כספיים. על-פי החוק, רואה-החשבון המבקר צריך להיות בלתי תלוי במבוקר כדי שעבודתו תוכל להתבצע באופן מקצועי", כותב עמרי מילמן. "משרדי הממשלה מסתפקים רק בהצהרת אי-תלות של רואי-החשבון, שלא נדרשים לדווח על עבודות אחרות שהם ממלאים עבור משרדי ממשלה אחרים שייתכן כי יש בהן זיקה לעבודה הנוכחית".
יאיר לפיד במסיבת עיתונאים. הכנסת, שלשום (צילום: מרים אלסטר)
"המועצה הלאומית לכלכלה אינה ממלאת את ייעודה לייעץ לממשלה, ומתעקשת לייעץ לראש הממשלה בלבד", מדווחים עמירם ברקת ולילך ויסמן ב"גלובס". דבריהם נדפסים לצד תצלומו של יו"ר המועצה, יוג'ין קנדל.
"מנכ"ל משרד ראש הממשלה לא הכין תוכנית עבודה ל-2013 'בגלל הבחירות'", מדווחת ויסמן בידיעה נפרדת. "המבקר מתח ביקורת חריפה על התנהלות משרד ראש הממשלה והעומד בראשו, הראל לוקר", מציינת הכתבת הפוליטית. "עוד מצא הדו"ח כי לוקר התעלם ממדריך התכנון הממשלתי ומהמלצות ועדת טרכטנברג".
"חלק מהזכאים לדיור ציבורי ממתינים לדירה בין 7 ל-15 שנים; מאות דירות עומדות ריקות", מודיעה כותרתו של דיווח מאת משה ליכטמן. "משרד הבינוי אינו מנהל ביעילות את מאגר הדירות ומזניח את הטיפול בהן", מוסיף כתב "גלובס". "ליקויים רבים נמצאו בפעולות רשות מקרקעי ישראל: 330 אלף דירות עדיין לא רשומות", נכתב בכותרתה של ידיעה אחרת מאת ליכטמן.
מיקי פלד, ב"כלכליסט", כותב על ממצאי המבקר בנוגע למוסד לביטוח לאומי. "קצבאות של מיליארד שקל שלא חולקו לזכאים יושבות בקופה", מתמצתת הכותרת. חלק ניכר מסכום זה, כותב פלד, הוא תשלום לחיילי מילואים. "צה"ל הוא רק דוגמה אחת להתנהלותו הלקויה של הביטוח הלאומי: הוא אינו מנהל מעקב מסודר אחר הזכאים לקצבאות ולא עושה את הדרוש כדי לאתר אותם ולאפשר להם לממש את זכאותם".
"משרד הכלכלה אינו מצליח לטפל בהפרה של זכויות העובדים בישראל", מדווח חיים ביאור ב"דה-מרקר". "שיעור המועסקים בהעסקה עקיפה (עבודה קבלנית) בישראל הוא מהגבוהים בעולם המפותח. במגזר הציבורי, שהוא המעסיק הגדול ביותר במשק של עובדי קבלן, כמעט מחצית מהעובדים הללו סובלים מהפרה של זכויותיהם".
"12% מהעובדים קיבלו שכר נמוך מהמינימום בחוק – אבל האכיפה מתנהלת בעצלתיים", מדווח יובל אזולאי ב"גלובס". "4,000 מורים מועסקים בבתי-הספר הציבוריים בישראל כעובדי קבלן לכל דבר ועניין, אף שהם חלק מהצוות החינוכי הקבוע ומלמדים מקצועות חובה ומה שמוגדר 'לימודי ליבה' – כך חושף לראשונה מבקר המדינה יוסף שפירא", מדווח שי ניב, בידיעה שהממצאים הכלולים בה מובלטים בעמוד השער. "על-פי דו"ח המבקר, לא מדובר במורים המשתייכים לתוכניות העשרה ייחודיות כפי שמקובל לחשוב, ואף מספרם של אלה גבוה עוד יותר".
המידע של משרד החינוך
חלק בריא מהידיעה של שי ניב ב"גלובס" על מספרם של מורי הקבלן במערכת החינוך מוקדש לקושי שבו נתקלים גופים שונים בבואם לקבל מידע ציבורי מידי עובדי הציבור במשרד החינוך. "עד כמה שקשה להאמין, את הנתונים הדרמטיים שחושף מבקר המדינה ניסתה לקבל ועדת החינוך של הכנסת מאז שנת 2006, אבל במשרד החינוך לא התחילו אפילו באיסוף הנתונים", כותב ניב.
שר החינוך לשעבר שי פירון (צילום: מרים אלסטר)
"'יו"ר הוועדה חזר ודרש ממשרד החינוך להעביר אליו נתונים על מספרם של מורים אלה ועל תנאי העסקתם ולהגביר את הפיקוח עליהם, אולם במשך שמונה שנים (2006–2014) לא מיפה משרד החינוך את התופעה ולא פעל להגברת הפיקוח על העסקתם של מורי הקבלן', כתב המבקר.
"בדו"ח צוין כי במהלך הדיונים, בנובמבר 2011, הצהיר שר החינוך דאז גדעון סער כי המשרד פועל לגיבוש מדיניות בנושא והוא עומד לסיים את תהליך המיפוי – אבל התהליך הזה לא הסתיים כאמור. למעשה, ועדה שהקים המשרד לבחינת התופעה (ועדת בר-גיורא; ש"נ) סיימה את עבודתה לפני מספר שנים, אבל הנהלת המשרד הבהירה למבקר כי 'תוצר עבודתה של הוועדה לא הבשיל לכדי דו"ח סופי ואין להתייחס אליו כאל מסמך רשמי'.
"במשרד הסבירו כי 'מדובר בנושא מורכב מבחינה משפטית ועובדתית', ועל כן לא התקיימו דיונים בעקבות המלצות הוועדה. מה היו המלצותיה? לצמצם את מספר מורי הקבלן ולשפר את תנאי העסקתם של הנותרים.
"איך בכל זאת הצליח שפירא לשים את ידו על הנתונים אם משרד החינוך בעצמו לא אסף אותם? מסתבר שהנתונים דווקא קיימים בצורה זו או אחרת במשרד החינוך. במשך השנים, כתב המבקר, אסף משרד החינוך נתונים בין היתר על מורי קבלן במסגרת מה שמכונה 'בקרת תקן' של בתי-ספר, אלא שהמשרד נמנע משימוש בנתונים לצורך איתור בתי-ספר שחרגו מההוראות ופתחו כיתות לא תקניות, או העסיקו מורים ממקורות אחרים.
"המבקר החליט להשתמש במדגם מייצג של בתי-ספר המבוסס על אותם נתונים של בקרת התקן, וכך הגיע להערכה כי מדובר ב-4,000 מורים".
"ישראל היום"
הסיקור הדל ביותר של דו"ח המבקר מתפרסם הבוקר ב"ישראל היום", המקדיש לכך פחות משני עמודים. ב"ידיעות אחרונות", לשם השוואה, מבליטים את ממצאי הדו"ח בכותרות הראשיות של המוספים "24 שעות" ו"ממון", ונוסף לכך מקצים להם חמישה עמודי סיקור. אפילו ב"מעריב", טבלואיד רזה באופן יחסי, מקדישים לממצאיו של המבקר חמישה עמודים וחצי. קביעתו של המבקר בנוגע למועצה הלאומית לכלכלה, שבמקום לייעץ לממשלה מייעצת לראש הממשלה בלבד, אינה מוזכרת ב"ישראל היום" כלל.
הכותרות הראשיות
כותרותיהם הראשיות של ארבעת העיתונים הכלליים מוקדשות למאמציו של בנימין נתניהו להרכיב קואליציה. הלילה בחצות יסתיים פרק הזמן המוקצב להרכבת הקואליציה, ועד אמש טרם הצליח נתניהו לצרף את הסיעה האחרונה שעימה קיים משא-ומתן, הבית-היהודי בראשות נפתלי בנט.
ב"ישראל היום", בטאונו של נתניהו, חולקים עימו אגלי זיעה. "יממה גורלית" ו"דרמה בדקה ה-90", נכתב בראשה של הידיעה המרכזית בנושא, התופסת את כפולת העמודים הפותחת של החינמון. מחבר הידיעה, הכתב הפוליטי מתי טוכפלד, חתום גם על טור דעה נלווה שבו הוא מזהיר את בנט מפני השארת ראש הממשלה ברגליים פתוחות (אם לנקוב בביטוי שבו השתמש אתמול אמנון אברמוביץ', שהוציא את קצפו של דרור אידר). "נפילתו של ראש הממשלה תביא כמעט בהכרח לסוף דרכו גם של בנט", מתריע טוכפלד. כותרת השער קוראת: "כיפופי ידיים עד הרגע האחרון".
עורכי "ידיעות אחרונות", המשרתים את צורכיהם התדמיתיים של כמה מיריבי נתניהו בזירה הפוליטית, מסתפקים בזנב כותרתו הראשית של הטבלואיד המתחרה: "עד הרגע האחרון". לצד אינפורמציה בסיסית בנוגע למצב המשא-ומתן והוראות החוק הרלבנטיות, ב"ידיעות אחרונות" מבליטים את מצוקתו של ראש הממשלה.
תחת הכותרת "שיחה ממתינה" מחלקים עורכי עיתון זה את המאורעות לשלושה חלקים: "הלחץ: הזמן של נתניהו הולך ואוזל: עד הלילה בחצות הוא חייב להודיע לנשיא המדינה אם הצליח להרכיב ממשלה", נכתב בחלק הראשון. "הנתק: רק החתימה של בנט חסרה – אך יו"ר הבית-היהודי ירד למחתרת וחסם את הטלפון לשיחות נכנסות", נכתב בחלק השני. "התנאי: בנט מתעקש: משרד המשפטים לשקד – או שנלך לאופוזיציה. היום הוא צפוי להיפגש עם נתניהו", נכתב בשלישי.
ב"הארץ", עיתון שחלק מרכזי באג'נדה העיתונאית שלו הוא הגנה על מערכת המשפט, מעניקים לאולטימטום של בנט את הכותרת הראשית. כתב "הארץ" יהונתן ליס מביא את הפרטים, וחולק עם הקוראים הערכה של גורם אנונימי מהליכוד. "בליכוד העריכו כי מדובר בתכסיס, שנועד לאפשר לבנט לדרוש תיק בכיר אחר", מציין ליס.
"יש שתי בעיות עם העברת תיק המשפטים לבית-היהודי", מצטט כתב "הארץ" אדם המכונה "מקור בליכוד". "הראשונה היא העובדה ששר המשפטים אמור להכריע בתקופה הקרובה לגבי זהותו של היועץ המשפטי הבא לממשלה. זהו תפקיד רגיש, ולנתניהו אין עניין להפקיד את המשימה הזאת בידיים של בנט או שקד. הבעיה השנייה טמונה בעובדה ששקד עומדת בחוד החנית של המאבק לשינוי פניו של בית-המשפט העליון. נתניהו נמנע עד היום מעימות חזיתי עם בית-המשפט ולא בטוח שהוא רוצה את כאב הראש הזה".
הבוקר מדווח ליס באתר "הארץ", כמו מקביליו באתרי חדשות אחרים, כי "בכיר בליכוד" טוען שבמפלגתו של נתניהו "נוטים לקבל את תביעת הבית-היהודי לתיק המשפטים".
מה יש בו
גם היום מצאו עורכי "ידיעות אחרונות" בעל טור שיכתוב בשבחו של אביגדור ליברמן, מושא קידום קבוע ותמוה של עיתון זה. סמדר שיר, במדור טורי ה"בעד" ו"נגד" במוסף "24 שעות", עושה זאת בטור מהלל שכותרתו היא "יש בו משהו".
"מעולם לא לימדתי סניגוריה על אביגדור ליברמן – לא בגלל עיקרון כלשהו, פשוט לא מצאתי סיבה – אז תנו לי לנשום עמוק לפני שאני אומרת זאת בפרהסיה: יש בו משהו", כותבת שיר, שממאמרה ניכר כי היא עודה מופתעת מפרץ ההערכה שאחז בה. "בכאוס שנחת על המדינה, המהלך הדרמטי של ליברמן הוא יותר ממשב רוח מרענן", היא כותבת בהמשך. "כמה טוב להיזכר שהמונח 'עיקרון' עדיין קיים בלקסיקון ושיש מישהו שמוכן לוותר על כסאו ולא לוותר עליהם".
יפעת ארליך, בטור שמנגד, שוכחת שהיא כותבת ב"ידיעות אחרונות". "ברגע שהודיע ליברמן כי פניו לאופוזיציה, מחנה אנטי-ביבי מיד החל לזמר בשבחו. שירי הלל נכתבו על הפוליטיקאי הערכי שיוותר על תיק החוץ על מזבח האידיאולוגיה. פתאום ליברמן כבר לא מושחת ולא פנאט ימני מסוכן. פתאום ליברמן הוא איש עקרונות".
ואולם, יש גבול לביקורת. בדומה לטורי התפכחות שפורסמו ב"ידיעות אחרונות" אחרי הבחירות, למשל זה של נחום ברנע, ארליך אינה מציינת כי "מחנה אנטי-ביבי" שהריע לליברמן על מהלכו המפתיע מרוכז, בחלקו הבולט, בעיתון שבו היא עצמה כותבת.
אביגדור ליברמן במסיבת העיתונאים שבה הודיע כי לא ייכנס לממשלת נתניהו הרביעית. ירושלים, 4.5.15 (צילום: מרים אלסטר)
צבא וביטחון
"אלפי ישראלים חזו אתמול, מעט אחרי השעה 7 בבוקר, בטיל גדול מתרומם אל שמי הים התיכון ומותיר מאחוריו שובל עשן שנראה במשך שעות ארוכות", מדווח אודי עציון בידיעת תצלום קצרה הנדפסת בעמוד מודעות האבל של "ידיעות אחרונות".
עציון מצטט הודעה קצרה מטעם משרד הביטחון, ולפיה מדובר ב"ניסוי שיגור של מערכת הנעה רקטית", ומציין כי "במערכת הביטחון סירבו למסור פרטים נוספים, אך לפי מקורות זרים, מדובר בטיל יריחו 3, הדור החדש ביותר של הטיל הבליסטי הישראלי, המסוגל לשאת – לפי אותם המקורות – ראש נפץ במשקל של טון, ובכלל זה ראש נפץ גרעיני".
"קצין זוטר מעכב פינוי שדה דב ובנייתן של 16,500 דירות", מדווח ב"דה-מרקר" נמרוד בוסו. "בשדה התעופה הצבאי בתל-אביב לא מוצאים מזה חודשים ארוכים חייל שילווה מתכננים בזמן שהותם בבסיס – וכך מוקפא התכנון לפינוי השדה. השבוע הוכרז על עיכוב של חצי שנה בפרויקט". גורם המכונה "מערכת הביטחון", שלו מיוחסת התגובה לדברים, טוען כי צה"ל "פועל באופן מלא" לקידום תוכנית הפינוי.
נתוני האזרחים
עומר כביר מדווח ב"כלכליסט" על כשל נוסף שהתגלה בהליכי היישום של פרויקט המאגר הביומטרי. "המדינה פיצתה במיליון שקל את הזוכה במכרז להקמת מערכת השוואה למאגר הביומטרי, לאחר שהמכרז בוטל בעקבות טעות של ועדת המכרזים", כותב כביר.
"כעת נחשף פרוטוקול של הוועדה, ובו מנחה צוות המשא-ומתן בוועדת המכרזים את דאון [החברה שזכתה לפיצוי] לגרוע מרכיב חיוני מתכולת ההצעה בעקבות טעות בהבנת טיבו. בשל גריעת המרכיב ירד מחיר ההצעה של דאון, מה שאיפשר לה לזכות במכרז".
בהמשך הידיעה מציין כביר כי "התנועה לזכויות דיגיטליות עתרה לבית-המשפט המחוזי בירושלים בבקשה להורות למשרד הפנים לחשוף את המסמכים שנוגעים להתנהלות המכרזים. במשרד סירבו למסור את המידע, בטענה שהוא 'מפרט אלמנטים פנימיים של המערכות הנוגעים בין היתר לסוגיית אבטחת המידע'.
"מהתנועה לזכויות דיגיטליות נמסר: 'עקב כשלון המכרזים, המאגר עובד עם מנוע השוואה פשוט וזול. אנחנו מקווים שמבקר המדינה יבדוק את כשלון הפיילוט, ואת הניסיון הבוטה של הרשות [הרשות לניהול המאגר הביומטרי] להטעות את המחוקק עם נתונים חלקיים וחסרים'".
האנרכיסטים
ב"ישראל היום" ממשיכים לחפש את האחראים "האמיתיים" להפגנת בני העדה האתיופית בתל-אביב. "האלימות בהפגנה: מאמץ לאיתור הגורמים שהסיתו", מעדכנת כותרת לידיעה מאת אבי כהן. "בית-המשפט תהה: מדוע לא מתרכזת החקירה באנרכיסטים ובארגונים הפוליטיים הקיצוניים שהתסיסו", נמסר בכותרת המשנה.
"כעת, גם בעקבות דברי השופט [ירון גת] וגם בשל הלחץ הציבורי הכבד, ינסו אנשי צוות החקירה במשטרת תל-אביב לעבור על תיעוד הווידיאו של ההפגנה, שכולל שעות רבות של חומרים מצולמים, ולזהות מתפרעים שעדיין לא נעצרו, ובמיוחד את אלה שהלהיטו את הרוחות וגרמו ליציאת ההפגנה משליטה והפיכתה לזירת קרב", כותב כהן.
לפי כתב "ישראל היום", במשטרה "יודעים היטב כי הגורמים המתסיסים היו בין השאר אנשי ארגונים אנרכיסטיים, וכן פעילים פוליטיים קיצוניים מהימין ומהשמאל". אם כך, נראה שכיוון החקירה שנבדק כעת הוא שיתוף פעולה חלוצי בין תנועת אנרכיסטים-נגד-הגדר ובנצי גופשטיין.
עושים לביתם
כל עמ' 24 במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות" מוקדש היום לשיתוף הפעולה הפרסומי של מערכת העיתון עם חברת תנובה, "בית בריא", שנועד לשוות למוצריה נופך בריא (איריס ליפשיץ-קליגר). האופן שבו נעשה הדבר מזכיר את קמפיין הפרסום הסמוי של "ידיעות אחרונות" וחברת אוסם: התוכן עצמו אינו דוחף מוצר ספציפי, אלא חומרי גלם שכמה מהם משווקים גם על-ידי החברה המפרסמת. היום, למשל, מומחה התזונה שמתראיין שם אינו ממליץ כלל על מוצרי חלב כלשהם – החטיבה של תנובה שעימה מזוהה הקמפיין.
מפלסטיק
טור ביקורת הטלוויזיה היומי של "ידיעות אחרונות" הוקדש אתמול לתוכנית "חלומות מפלסטיק", שבה ישראלים עוברים ניתוחים פלסטיים ומייחצנים אותם על המסך. מבקר הטלוויזיה, עינב שיף, פתח אותו בתיאור של מרים אלחרר, "אשה דתייה, אלמנה ואם ל-14 ילדים", וג'קי אזולאי, "בוגרת 'מאסטר שף' ו'זוג מנצח VIP'", שהיא גם אחת מבנותיה של אלחרר. פגישה בין השתיים ובין המנתח הפלסטי דב קליין, ציין שיף, פתחה את העונה הרביעית של סדרת הניתוחים.
מבקר הטלוויזיה של "ידיעות אחרונת" לא התלהב. "הליהוק, הדיאלוגים, ההתלבטויות והעריכה מריחים ממלאכותיות מעיקה. לא רק החלומות עשויים כאן מפלסטיק, אלא הסדרה כולה", כתב, ובחלק אחר הוסיף: "'חלומות מפלסטיק' מתיימרת להציג נקודת מבט מורכבת על תעשיית הניתוחים הפלסטיים. בפועל היא עושה לה, ובעיקר לד"ר קליין, שירות לא מבוטל במסווה של הפקה דוקומנטרית".
כמתבקש, אלחרר, אזולאי ו"חלומות מפלסטיק" מככבות היום בכתבת השער של "זמנים מודרניים" מבית "ידיעות אחרונות".
הפדחת של שטייניץ
ידיעת השער האחורי של "ידיעות אחרונות" עוסקת באופן לעגני באפשרות הסבירה שהשר יובל שטייניץ, מקורבו של נתניהו, צבע את שיערו. מעל כותרתה של הידיעה הקצרה של איתמר אייכנר, "השיער לענייני מודיעין", נדפס צמד תצלומים: לפני, ואחרי.