במאמר שפירסמתי כאן לפני שבוע סקרתי הרצאה שהעניק אורי רוזן, המנכ"ל והעורך הראשי של אתר mako, תחת הכותרת "איך לעשות כסף מאינטרנט". האירוע ההוא חשף כמה מופעים תמוהים: עיתונאי שמטיף לשיווק אגרסיבי; עורך שמדבר בהתלהבות מיסיונרית על העידן החדש של התוכן השיווקי; וטשטוש גבולות בין הפרופסיה העיתונאית, האמורה להתיימר לחתור לפרסום האמת, לבין מי שאמונים על יצירת תדמיות.

רוזן התגאה במהלך ההרצאה במדיניות נאורה של גילוי נאות וקווים אדומים ש-mako ישית על עצמו. בין השאר דיבר על הדרה של הפרסום הסמוי ממדורי האקטואליה, ועל כך שבדרך כלל תוכן שיווקי משרת נושאים "שאינם ברומו של עולם".

מעניין לבחון את האבחנות האלו על רקע הידיעה שפירסם השבוע איתמר ב"ז ולפיה משרד החינוך השקיע כ-2 מיליון שקל ב"תכנים שיווקיים" בתוכניות של הזכיינית קשת ובאתר האינטרנט שלה mako. תוכניות המתהדרות בנוצות אקטואליות ודוקומנטריות, ביניהן "אנשים", "חי בלילה" ו"הבוקר של קשת", נחשפות במסגרת עסקה זו כשנוצותיהן מרוטות, כשרתים למסרים ממשרד החינוך של השר לשעבר שי פירון.

בסיומם של פרקים בסדרת המגזין "מבחן בגרות" בהגשת דרור גלוברמן, שב"ז מדווח כי "נראית ככזו שנהגתה מתחילתה ועד סופה בשיתוף משרד החינוך", מופנים הצופים לאתר mako, שם הם יכולים "להתייעץ עם אנשי משרד החינוך". המיזם הזה מצטרף לשת"פ הקודם במימון משרד החינוך, המכונה "למידה משמעותית" ומופיע ב-mako זה זמן-מה.

הנה, אם כן, חומר למחשבה בדבר הניסיון להלבין את הפרסום הסמוי: האם אנו עתידים להכיר מציאות עיתונאית שבה חינוך יכול להיות משהו שאינו "ברומו של עולם", והמתרחש בין כותלי בתי-הספר אינו נחשב ל"אקטואליה"?