בסופו של יום אתמול, אחרי שהנחתה פאנל בנושא "האחר" בכנס תקשורת הספורט של המרכז הבינתחומי, התייצבה מירי נבו בראש אולפן ליגת האלופות כדי להנחות אותו במקומו של מודי בר-און. התחושה היתה שהנה בכל זאת זז כאן משהו, לפחות בתחום הנוכחות הנשית בעיתונות הספורט. אם נבו מספיק מקצועית כדי להנחות את הפאנל הגברי, ולא שובצה אליו רק בגלל הג'סטה המלאכותית של יום האשה הבינלאומי, אולי לא רחוק היום שלראשונה בישראל תהיה גם שדרית כדורגל. למשל הדס גרינברג, שדרית הקווים הרהוטה של ערוץ 1 ובצ'רלטון.

סוגיית הנשים בספורט ובעיתונות הספורט היתה אחד הנושאים שנידונו השבוע באירוע "כשהאקדמיה פוגשת פרקטיקה" – כנס תקשורת הספורט שהפך למסוקר ביותר שהיה כאן, בשל העובדה ששודר ישירות בערוץ הספורט במהלך רוב שבע השעות שבהן התקיים. הכנס, שאירגן והנחה ד"ר יאיר גלילי, חוקר תקשורת ספורט מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, היה בחלקים רבים טעון ומאשים כלפי עיתונות הספורט. זו הוצגה במרבית כשליה ומערומיה: אינטרסנטית ואגרסיבית, חמדנית ופופוליסטית.

לא מעט אמירות נוקבות ייזכרו מהיום הזה. כך דבריו של הפרשן מוטי איוניר כי מאמן כדורגל שאינו משתף פעולה עם עיתונאי סופו שיתנקמו בו, אמירותיו של רון קופמן שיש לנו יותר רכילות ספורט מעיתונות ספורט, הקביעה של המאמן עודד קטש שיש כתבי כדורסל שכלל אינם מחוברים לענף, והביקורת של משה שלונסקי כלפי תופעת סוכני שחקנים שמשמשים פרשנים במשחקים.

נושא הפרשנים האינטרסנטים בכלל, וזה של סוכן השחקנים אבי נימני בפרט, הועלה על-ידי שלונסקי במושב הראשון של הכנס וזכה לתשובה מקיפה רק כעבור כמה שעות, בפאנל אחר שבו השתתף אבי ברזילי, עורך "יציע העיתונות". שלונסקי אמר: "לי אין בעיה שמישהו אוהד קבוצה, ואומר את זה וחי את זה. הבעיה שיש מעבר של עיתונאים לתחום הכסף: אם סוכן שחקנים יושב בשידור – זה לא עובר. תקופה ארוכה עקבתי אחרי נימני בשידור שלו. כשחקן עבר שמשדר – אין לי בעיה. אבל כשהוא סוכן שחקנים ומעורב כלכלית, זה לא יכול להיות. לא צריך לתת לאנשים האלה את המיקרופון, זה גדול ממנו".

אבי ברזילי בכנס התקשורת בהרצליה (צילום מסך)

בפאנל "אתיקה ותקשורת הספורט", שנערך מאוחר יותר בהנחיית ד"ר יובל קרניאל, התבקש ברזילי להגיב לדברים הללו ואמר: "זו שאלה מרכזית, יש לי עליה תשובות טובות, וזה נובע מזה שחציתי את גיל 60 וערכתי כל מה שזז בעיתונות הישראלית והאלקטרונית [...] הייתי עורך לילה ב'ידיעות אחרונות' שש שנים, ואין ידיעה ב'ידיעות אחרונות', שלא לדבר על הביביתון ['ישראל היום'], שאין בה סוג של אינטרס. האינטרס הבסיסי זה בין עיתונאי למקור. לאריק שרון המנוח היתה להקה של עיתונאים, שגם אם היו תופסים אותו באמצע היום גונב כסף מקופה בסופר, הם היו כותבים שהוא חילק סוכריות לקופאיות. אינטרסים יש לכולם. כתבי ספורט מחלקים ציונים גבוהים לשחקנים שמגיע להם ציון נמוך, כי המדד הוא כמה אני צריך ללקק לו כדי שייתן את הראיון הבלעדי לי ולא לאופירה. זה חלק מהנורמה. ניגודי אינטרסים ובלגנים יש לכולם, זה חלק מכללי המשחק".

ברזילי ציין כי נימני הובא לתוכנית כדי למלא חלל שנוצר בעקבות היעדרותו של רון קופמן מסיבות אישיות. מצד שני הודה: "קפצתי על נימני כמוצא שלל רב, לא רק כי אני אוהד כדורגל, אלא כי הוא פירמה. העובדה שהוא פירמה חשובה ל'יציע העיתונות', שהטעות היחידה בה היא ברמת המיתוג בשם של התוכנית, שלא הייתי שותף לו. אם היו קוראים לזה 'היציע', או 'היציע של הסלבריטאים', זה היה פחות חמור. הדיסוננס הוא שקוראים לזה 'יציע העיתונות'.

"עמדה בפני האפשרות להתעלם ולהסתיר, שזו בעיה חמורה. במקומות שערכתי דברים חשובים יותר מספורט היו אינטרסים שהייתי חייב להסתיר כי לא יכולתי להילחם במו"ל. ואם תשימו לב, אני עשיתי ב'יציע' מהלך של אאוטינג. אם אבי נימני מדבר על שחקן, אני לוחש למאיר איינשטיין – תשאל אותו אם הוא מייצג את דסה. ואז נמני אומר שהוא מייצג את דסה. אני לוקח בחשבון שמי שרואה את נימני יודע שהוא מייצג בערך 250 שחקנים. זה כמו 'ישראל היום'. ברגע שאתה יודע שהוא עובד בשביל ביבי ומכור לביבי וקוראים לו ביביתון, אתה מספיק אינטליגנטי להבין את הדברים".

רון קופמן: "נער הייתי וגם זקנתי. לפני שכתבתי דעה, כתבתי ידיעה. המאמר הראשון שלי היה כשהייתי בן 32, זה קרה 11 שנה אחרי שנכנסתי למקצוע. היום כל ילד בן 19 כבר כותב על הוועד האולימפי בלוזאן, אפילו שהוא לא יודע איפה זה, אבל יש  לו דעה והקטע מאוד-מאוד פרוץ"

ברזילי אמר כי לא היה מוותר על נמני. "יש פה 500 איש הרבה יותר מוכשרים מנימני והרבה יותר ורבליים מנימני, אבל אף אחד לא כוכב כמוהו. אנחנו בתוכנית חושפים את האינטרסים. כל הטהרנים יבואו ויגידו, איזה גועל נפש, אבל נימני טוב לי לתוכנית".

שלונסקי קונן על "פני העיתונאים כפני הדור, ולא לטובה. היום אין הבדל בין רפורטר לז'ורנליסט. היום עיתונאי, אחרי שהוא כותב שני משחקים בליגה ג', כבר רוצה לכתוב פרשנות". לדבריו, עירוב התחומים נובע מהחולשה הכלכלית של העיתונות וירידה ברמת העריכה, במיוחד בעיתונות האלקטרונית. מצד שני ציין שלונסקי כי עיתונאים וכותבים אינטליגנטים רבים נכנסו לענף: "פעם רוב כתבי הספורט היו התחתית של התחתית".

קופמן פסק כי תקשורת הספורט אינה משקפת את האירועים, אלא בעיקר מעצבת אותם. "נער הייתי וגם זקנתי, אני בן 56, עיתונאי ספורט מ-1981, והתאפשר לי לצקת מים על גדולי הדור בעיתונות הכתובה – יחיאל ארזי, מייק קרנון ויהושע שגיא. לפני שכתבתי דעה, כתבתי ידיעה. המאמר הראשון שלי היה כשהייתי בן 32, זה קרה 11 שנה אחרי שנכנסתי למקצוע. היום כל ילד בן 19 כבר כותב על הוועד האולימפי בלוזאן, אפילו שהוא לא יודע איפה זה, אבל יש  לו דעה והקטע מאוד-מאוד פרוץ". וגם: "תקשורת הספורט מאוד ייצרית. אין ספורט בישראל, יש כאן תקשורת ספורט, או זכייניות ספורט".

רון קופמן ומוטי איוניר בכנס התקשורת בהרצליה, 10.3.15 (צילום מסך)

ואם כבר הועלה עניין הזכייניות ששולטות בספורט, לאוריאל דסקל מ"כלכליסט" היה משהו חשוב לומר בנושא כשהתראיין מחוץ לכנס באולפן הפתוח של ערוץ הספורט, שהוצב בקפטריה של הבינתחומי: "הספורט הישראלי הוא נישה מאוד חמימה ונעימה, וכולם מכירים בו את כולם, אבל הנישה הזו הופכת לבצה, וצריך להרחיב את הספורט לכמה שיותר אנשים שיעסקו בזה ויצפו בזה ויאהבו את זה. וכשיש לך יותר ערוצי פיי מאשר אנשים שמוכנים לשלם על זה – זו אחת הבעיות. מנסים להרוויח כסף לפני שיש את ההמונים". עקיצה לצ'רלטון ולערוץ הספורט.

אביב לביא דיבר על העיתונאי-האוהד. "עיתונאי טוב הוא עיתונאי שיודע להכניס את הרגשות שלו למשטור. שיזכור שהוא קודם כל עיתונאי ואחר-כך אוהד. ההבדל הוא לפעמים מאוד-מאוד דק, אבל מהותי. השאלה האם אתה נצמד ככל יכולתך לעובדות, או לתחושות הבטן שלך, ופה עובר הקו שלפעמים נפרץ, אבל בעיני צריך להיות עבה ומוגדר".

דבריו של לביא זכו להדגמה התורנית השבוע על-ידי דורון בן-דור, כתב one לענייני מכבי חיפה. בן-דור נסע למשחקה של חיפה בקריית-שמונה, ולאחר נצחונה הדרמטי בדקות הסיום משער שכבש יוסי בניון, הוא חגג בצילום משותף עם הטאלנט. בדף הפייסבוק שלו כתב בגאווה: "היה שווה לעשות את כל הדרך לק"ש. יש !!!". לפחות אחרי הצהרת נאמנות כזו, קל לזהות כתב חצר ואוהד.

דורון בן דור, כתב one ואוהד מכבי חיפה, חוגג בדף הפייסבוק שלו את נצחון הקבוצה עם הכובש יוסי בניון

מירי נבו, המגישה הבכירה של ערוץ הספורט, הנחתה את המושב "נוכחים/נפקדים – האחר בתקשורת הספורט", שעסק בנשים ובענפים נידחים. היא הביאה לדוגמה את הישגה השבוע של האתלטית הישראלית חנה קנייזבה באליפות אירופה. "זו אשה שזכתה בארד באתלטיקה, היא גם עולה חדשה, עוד לא יודעים את השם שלה, וישבו ב'יציע העיתונות' ודיברו עליה והרימו שם גבה: היא לא משלנו, היא רק עולה חדשה, מי בכלל יודע מי היא וזו בסך-הכל אתלטיקה. אלי סהר סירב לקבל אותה כספורטאית ישראלית כי היא לא גדלה פה, ובאופן טבעי יצא לי עשן מהאוזניים מהשיחות האלה".

נבו גם סיפרה כי פעמים רבות היא נתקלת בערוץ הספורט בהתנגדות לשדר ענף נידח – כי "זה לא מספיק ברמה". במלים אחרות, אין לזה רייטינג. נבו: "אם אתה לא משדר, זה מקבל פחות חשיפה, פחות ילדות מגיעות ופחות ספונסרים רוצים לממן, זה המעגל הבעייתי בסיפור הזה".

היא ציינה כי בערוץ הספורט משדרים בהיקף מלא התעמלות וג'ודו, וקצת אתלטיקה, אבל באותה הזדמנות הזכיר לה גילי לוסטיג, מנכ"ל הוועד האולימפי, כי תוכניתה השבועית על ספורט אולימפי ירדה מהמסך, ובכך הועלמו הענפים הקטנים, כולל הסיכוי שלהם לזכות בחשיפה ובמימון כלשהו.

העיקר שאבי נימני מביא רייטינג לתוכניות שחשובות באמת.

לתגובות: yegerm9@walla.co.il